בראשית 34:1 ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב לראות את בנות הארץ. 34:2 וכאשר ראה שכם בן חמור החווי נסיך הארץ אותה, לקח אותה, ושכב עמה, וטמא אותה. 34:3 ותדבק נפשו בדינה בת יעקב ויאהב את עלמה, ודיבר חסד אל העלמה. 34:4 וידבר שכם אל-חמור אביו לאמר קח לי את העלמה הזאת אשה. 34:5 וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב כִּי טָמֵא אֶת-דִינָה בִּתּוֹ וְעַתָּה בָּנָיו היו עם בהמתו בשדה ויעקב שקט עד אשר באו. 34:6 ויצא חמור אבי שכם אל יעקב לשוחח עמו. 34:7 ויצאו בני יעקב מן השדה בשמעו את זה אנשים נעצבו, והם מאוד כעסו, כי הוא עשה שטות בישראל בשכב עם בת יעקב; איזה דבר לא צריך להיות בוצע. 34:8 וַיְדַבֵּר עִמָּהֶם חֲמוֹר לֵאמֹר: נָפְשׁוֹת בְּנִי שֶכֶם מְאֹד לבתך: אני מתפלל שתתן לה אותו לאישה. 34:9 ותחתנו אתנו ונתתם לנו את בנותיכם וקחו בנותינו אליך. 34:10 וישבתם עמנו והארץ תהיה לפניכם; לשכון ו סַחֲרוּ בָּהּ, וְתִשְׂבְכוּ לָכֶם בּוֹ. 34:11 ויאמר שכם אל אביה ואל אחיה תן לי למצוא חן בעיניכם, ומה שתאמרו לי אתן. 34:12 לעולם אל תבקש ממני כל כך הרבה נדוניה ומתנה, ואתן כדבריך יאמר לי: אבל תן לי את העלמה לאישה. 34:13 ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה. ואמר, כי טמא את דינה אחותם: 34:14 ויאמרו אליהם: אין אנו יכולים לעשות את הדבר הזה לתת לאחותנו אחד שהוא ערל; כי זה היה לנו חרפה: 34:15 אבל בזה נסכים לכם: אם תהיו כמונו, שכל זכר מכם תימול; 34:16 ואז ניתן לך את בנותינו וניקח את שלך בנות לנו, ונשכן עמכם, ונהיה אחד אֲנָשִׁים. 34:17 אבל אם לא תשמעו אלינו למול; אז ניקח הבת שלנו, ואנחנו נעלם. 34:18 וירצו דבריהם את חמור ואת שכם בן חמור. 34:19 וַיִּדָּה הַנַּעַר לֹא עָשָׂה אֶת-הַדָּבָר כִּי חָפַק בבת יעקב: והיה מכובד מכל בית אביו. 34:20 ויבואו חמור ושכם בנו אל שער עירם ויבואו התקשרו עם אנשי עירם, ואמרו: 34:21 האנשים האלה שלמים עמנו; על כן ישבו בארץ וסחר בו; למען הארץ, הנה גדולה היא להם; ניקח לנו את בנותיהם לנשים, ונתן להם את שלנו בנות. 34:22 רק בזה יסכימו לנו האנשים לשכון איתנו להיות אחד אנשים, אם כל זכר בקרבנו יימול, כמו שהם נימולים. 34:23 לא יהיו בהמתם ורכושם וכל בהמה שלהם שֶׁלָנוּ? רק תן לנו להסכים להם, והם ישכו אתנו. 34:24 ואל חמור ואל שכם בנו שמע את כל היוצאים שער עירו; וְכָל זָכָר נִמְלוּ, כָּל-הַיּוֹצְאִים של שער עירו. 34:25 וַיְהִי בְּיוֹם הַשְּׁלִישִׁי בְּכַוְוָתָם, וַיָּבֹא שְׁנַיִם בני יעקב, שמעון ולוי, אחי דינה, לקחו איש את שלו חרב, ובא על העיר בעוז, והרג את כל הזכרים. 34:26 ויהרגו את חמור ושכם בנו בפפי החרב הוציא את דינה מבית שכם, ויצא. 34:27 באו בני יעקב על ההרוגים, ובזלו את העיר כי הם טמאו את אחותם. 34:28 הם לקחו את צאן ואת בקרם ואת חמורם ואת אשר היה בעיר, ומה שהיה בשדה, 34:29 וכל הונם וכל קטניהם ונשותיהם לקחו הם שבויים, וקלקלו אפילו את כל אשר בבית. 34:30 וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶת לֵוִי הִכְרַעְתֶּם אוֹתִי לְהַעֲשֶׂה אוֹתִי. מסריח בין יושבי הארץ, בין הכנענים ובין ה פרזיים: ואני מועט במספר, הם יאספו את עצמם יחד נגדי, והרגו אותי; ואשמד, אני ושלי בַּיִת. 34:31 וַיֹּאמְרוּ: יַעֲשֶׂה אֶת-אחותנו כזוֹנה?