בראשית
34:1 ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב
לראות את בנות הארץ.
34:2 וכאשר ראה שכם בן חמור החווי נסיך הארץ
אותה, לקח אותה, ושכב עמה, וטמא אותה.
34:3 ותדבק נפשו בדינה בת יעקב ויאהב את
עלמה, ודיבר חסד אל העלמה.
34:4 וידבר שכם אל-חמור אביו לאמר קח לי את העלמה הזאת
אשה.
34:5 וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב כִּי טָמֵא אֶת-דִינָה בִּתּוֹ וְעַתָּה בָּנָיו
היו עם בהמתו בשדה ויעקב שקט עד אשר
באו.
34:6 ויצא חמור אבי שכם אל יעקב לשוחח עמו.
34:7 ויצאו בני יעקב מן השדה בשמעו את זה
אנשים נעצבו, והם מאוד כעסו, כי הוא עשה שטות
בישראל בשכב עם בת יעקב; איזה דבר לא צריך להיות
בוצע.
34:8 וַיְדַבֵּר עִמָּהֶם חֲמוֹר לֵאמֹר: נָפְשׁוֹת בְּנִי שֶכֶם מְאֹד
לבתך: אני מתפלל שתתן לה אותו לאישה.
34:9 ותחתנו אתנו ונתתם לנו את בנותיכם וקחו
בנותינו אליך.
34:10 וישבתם עמנו והארץ תהיה לפניכם; לשכון ו
סַחֲרוּ בָּהּ, וְתִשְׂבְכוּ לָכֶם בּוֹ.
34:11 ויאמר שכם אל אביה ואל אחיה תן לי למצוא
חן בעיניכם, ומה שתאמרו לי אתן.
34:12 לעולם אל תבקש ממני כל כך הרבה נדוניה ומתנה, ואתן כדבריך
יאמר לי: אבל תן לי את העלמה לאישה.
34:13 ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה.
ואמר, כי טמא את דינה אחותם:
34:14 ויאמרו אליהם: אין אנו יכולים לעשות את הדבר הזה לתת לאחותנו
אחד שהוא ערל; כי זה היה לנו חרפה:
34:15 אבל בזה נסכים לכם: אם תהיו כמונו, שכל
זכר מכם תימול;
34:16 ואז ניתן לך את בנותינו וניקח את שלך
בנות לנו, ונשכן עמכם, ונהיה אחד
אֲנָשִׁים.
34:17 אבל אם לא תשמעו אלינו למול; אז ניקח
הבת שלנו, ואנחנו נעלם.
34:18 וירצו דבריהם את חמור ואת שכם בן חמור.
34:19 וַיִּדָּה הַנַּעַר לֹא עָשָׂה אֶת-הַדָּבָר כִּי חָפַק
בבת יעקב: והיה מכובד מכל בית
אביו.
34:20 ויבואו חמור ושכם בנו אל שער עירם ויבואו
התקשרו עם אנשי עירם, ואמרו:
34:21 האנשים האלה שלמים עמנו; על כן ישבו בארץ
וסחר בו; למען הארץ, הנה גדולה היא להם;
ניקח לנו את בנותיהם לנשים, ונתן להם את שלנו
בנות.
34:22 רק בזה יסכימו לנו האנשים לשכון איתנו להיות אחד
אנשים, אם כל זכר בקרבנו יימול, כמו שהם נימולים.
34:23 לא יהיו בהמתם ורכושם וכל בהמה שלהם
שֶׁלָנוּ? רק תן לנו להסכים להם, והם ישכו אתנו.
34:24 ואל חמור ואל שכם בנו שמע את כל היוצאים
שער עירו; וְכָל זָכָר נִמְלוּ, כָּל-הַיּוֹצְאִים
של שער עירו.
34:25 וַיְהִי בְּיוֹם הַשְּׁלִישִׁי בְּכַוְוָתָם, וַיָּבֹא שְׁנַיִם
בני יעקב, שמעון ולוי, אחי דינה, לקחו איש את שלו
חרב, ובא על העיר בעוז, והרג את כל הזכרים.
34:26 ויהרגו את חמור ושכם בנו בפפי החרב
הוציא את דינה מבית שכם, ויצא.
34:27 באו בני יעקב על ההרוגים, ובזלו את העיר כי
הם טמאו את אחותם.
34:28 הם לקחו את צאן ואת בקרם ואת חמורם ואת אשר
היה בעיר, ומה שהיה בשדה,
34:29 וכל הונם וכל קטניהם ונשותיהם לקחו
הם שבויים, וקלקלו אפילו את כל אשר בבית.
34:30 וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶת לֵוִי הִכְרַעְתֶּם אוֹתִי לְהַעֲשֶׂה אוֹתִי.
מסריח בין יושבי הארץ, בין הכנענים ובין ה
פרזיים: ואני מועט במספר, הם יאספו את עצמם
יחד נגדי, והרגו אותי; ואשמד, אני ושלי
בַּיִת.
34:31 וַיֹּאמְרוּ: יַעֲשֶׂה אֶת-אחותנו כזוֹנה?