עזרא
                                 9:1 ועתה כאשר נעשו הדברים האלה, באו אלי הנסיכים לאמר: ה\'
                                                                     עם ישראל והכהנים והלויים לא נפרדו
                                                                         עצמם מבני הארצות, עושים כדבריהם
                                                          תועבות, אפילו של הכנעני, החתים, הפרזים, ה
                                                    היבוסי, העמונים, המואבים, המצרים והאמוריים.
                                                                    יט:ב כי לקחו מבנותיהם לעצמם ולעצמן
                                                                   בנים: כדי שהזרע הקדוש התערבב בעם של
                                             הארצות ההן: כן, יד הנסיכים והשליטים הייתה בראשה
                                                                                                           הסגת גבול זו.
                                             9:3 וכששמעתי את הדבר הזה, קרעתי את בגדי ואת מעילי
                                                            קטף את שערות ראשי ומזקני, והתיישב נדהם.
                                                                        9:4 אז נאספו אלי כל הרועד מדברי ה\'
                                                                   אלוהי ישראל, בגלל עבירה של אלו שהיו
                                                                           נסחף; וישבתי נדהם עד קרבן הערב.
                                                                      9:5 ובקרב-ערב קמתי מרוב כבדותי; ויש
                                          קרע את בגדי ואת מעילי, נפלתי על ברכי, ופרשת את שלי
                                                                                                     ידיים לה\' אלוקי,
9:6 וַיֹּאמֶר אֱלֹהֵי אֲנִי נִבְשָׁה וּמְסַקֵּק לְהָשִׁא פָּנַי אֵלֶיךָ.
                                                           אלהי: כי גדלו עוונותינו על ראשנו ופשענו
                                                                                                           גדל עד השמים.
                                                            9:7 מאז ימי אבותינו היינו בעוון גדול לזה
                                                      יְוֹם; ועל עוונותינו היינו מלכינו וכהנינו
                                                                               נמסר ביד מלכי הארצות, לחרב, ל
                                                              שבי, ולשלל, ולבלבול פנים, כמו היום הזה.
                                                      9:8 ועתה לחלל קטן נעשה חסד מאת יהוה אלוהינו.
                                                      להשאיר לנו שריד לברוח, ולתת לנו מסמר בקדשו
                                               מקום, למען יאיר אלוהינו את עינינו, ויחיינו מעט
                                                                                                            בשעבוד שלנו.
                                       9:9 כי עבדים היינו; אך אלוהינו לא עזב אותנו בשעבודנו
                                                                             אך רחם עלינו לעיני מלכי פרס, ל
                                                   תנו לנו תחייה, להקים את בית אלוהינו ולתקן את
                                                          שממותיו ולתת לנו חומה ביהודה ובירושלים.
                                                         9:10 ועתה אלוהינו מה נגיד אחרי זה? כי עזבנו
                                                                                                                   מצוותיך,
                                                          9:11 אשר צוית על ידי עבדיך הנביאים לאמר ה\'
                                              ארץ אשר אתם הולכים אליה לרשתה היא ארץ טמאה עם ה
                                                                   זוהמת עמי הארצות, עם תועבותיהם, אשר
                                                                             מילאו אותו מקצה לקצה בטומאתם.
                                                        9:12 ועתה אל תתנו את בנותיכם לבניהם ולא קחו
                                                    בנותיהם לבניכם, ואל תבקשו את שלומם ואת הונם
                                    לעולם: למען תהיו חזקים ואכלתם את טוב הארץ ועזבו אותה
                                                                                                 לנחלה לבניך לעולם.
                           9:13 ואחרי כל אשר בא עלינו על מעשינו הרעים ועל הגדולים שלנו
                                              עשה עבירה, כיון שאתה אלהינו הענשתנו פחות משלנו
                                                                       עוונות ראויים, ונתת לנו הצלה כזו;
                                                   9:14 האם נעבור שוב את מצוותיך, ונצטרף לזיקה עם
                                            אנשים של התועבות האלה? האם לא היית כועס עלינו עד
                                                                    אכלת אותנו, שלא יהיה שריד ולא ימלט?
                                         9:15 יהוה אלוהי ישראל צדיק אתה כי עוד נותרנו נמלטים
                                            זה היום הזה הנה אנחנו לפניך בעוונותינו כי אנחנו
                                                                                לא יכול לעמוד לפניך בגלל זה.