יחזקאל
36:1 וכן אתה בן אדם נבא להרי ישראל ואמרת.
הרי ישראל שמעו את דבר ה\'.
36:2 כה אמר יהוה יהוה; כי אמר האויב עליך אהה.
אפילו הבמות העתיקות הן ברשותנו:
36:3 על כן נבאו ואמרו כה אמר אדוני יהוה; בגלל שיש להם
שממה אתכם, ובלע אתכם מכל עבר, למען תהיו
נחלה לשארית הגויים, ונקלטתם ב
שפתי מדברים, והם לשון הרע של העם:
36:4 על כן הרי ישראל שמעו את דבר ה\' יהוה; לכן
נְאֻם אֲדֹנָי יְהוָה, אֶל-הַהָרִים, וְאֶל-הַגִּבְעָה, אֶל-הַנהָרִים.
ואל העמקים, אל החורבות השוממות, ואל הערים אשר
עזוב, שהפך לטרף וללעג לשאריות הגויים
שהם מסביב;
36:5 על כן כה אמר יהוה יהוה; בטח באש קנאתי
האם דיברתי על שארית הגויים ועל כולם
אידומיא, אשר הוציאו את אדמתי ברשותם בשמחה
מכל לבבם, בדעת רעה, לגרש אותו לטרף.
36:6 על כן נבאו על ארץ ישראל ואמרו אל
הרים, ואל הגבעות, לנהרות, ולעמקים, כה
אָמַר יְהוָה יְהוָה; הנה דברתי בקנאתי ובזעם,
כי נשאתם חרפת הגויים:
36:7 על כן כה אמר יהוה יהוה; הרמתי את ידי, בוודאי
הגויים אשר סביבך, הם ישאו את חרפתם.
36:8 אבל אתם הרי ישראל, ענפיכם, תזרוקו
הִנֵּה פְּרִיךָ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל; כי הם בהישג יד לבוא.
36:9 כי הנה אני בשבילכם ואפנה אליכם והייתם.
עבד וזרע:
36:10 ורבה עליך אנשים, כל בית ישראל, כל
זה: ויישובו הערים, והשמדה תיבנה.
36:11 ורבה עליך אדם ובהמה; ויגדלו ו
תביא פרי: ויישב אותך אחרי נחלותיך הישנות, ואעשה
טוב לכם מבראשיתכם: ותדעו כי אני
אָדוֹן.
36:12 כן אגרום לבני אדם ללכת עליך, עמי ישראל; והם
ירשו אותך, ואתה תהיה להם נחלת, ואתה
לא לשכול אותם מעתה מבני אדם.
36:13 כה אמר יהוה יהוה; כי אומרים לך, אתה ארץ אוכלת
קום אנשים, ושכל את גוייך;
36:14 על כן לא תאכל עוד אנשים ולא תשכול את גוייך.
עוד, נאום אדוני ה\'.
36:15 ולא אשמיע בך אנשים את חרפת הגויים
עוד, ולא תשא עוד חרפת העם.
וְלֹא תִפְלֹל עוֹד אֶת עַמֵּיךָ, נְאֻם יְהוָה
אלוהים.
36:16 ועוד דבר יהוה בא אלי לאמר:
36:17 בן אדם כאשר ישבו בית ישראל בארצם הם
טמאו אותו בדרכם ובמעשיהם: דרכם הייתה לפני
כטומאת אשה מסולקת.
36:18 על כן שפכתי עליהם את חמתי על הדם אשר שפכו
על הארץ ועל אליליהם אשר זיהמו אותה.
36:19 ופיזרתי אותם בגוים והם פוזרו
המדינות: לפי דרכם ולפי מעשיהם אני
שפט אותם.
36:20 ובבואם אל-הגוים אשר הלכו אליהם, חיללו
שמי קדשי, כאשר אמרו להם, אלה הם עם ה\'.
ויוצאים מארצו.
36:21 אך ריחמתי על שמי קדשי אשר היה לבית ישראל
חיללו בין הגויים, לאן הלכו.
36:22 על כן אמור אל בית ישראל כה אמר אדוני יהוה; עידו
לא זאת למענך, בית ישראל, כי אם למען שמי קדשי
למען אשר חיללתם בגוים אשר הלכתם אליו.
36:23 ואקדש את שמי הגדול אשר חולל בגויים
אשר חיללתם בתוכם; וידעו הגויים
כִּי-אֲנִי יְהוָה, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוָה, כְּשֶׁאִתְקַדֵּשׁ בּוֹ
אותך לנגד עיניהם.
36:24 כי אקח אתכם מקרב הגויים ואקבץ אתכם מכולם
מדינות, ויביא אותך לארצך.
36:25 אז יזרק עליכם מים נקיים ותהיו נקיים מ
כל טומאתך ומכל אליליך אטהר אותך.
36:26 גם לב חדש אתן לך ורוח חדשה אשים בפנים
אתה: ואסיר את לב האבנים מבשרך, ואעשה
לתת לך לב בשר.
36:27 ושמתי את רוחי בתוככם והלכתי בתוכי
חוקים ושמרתם את משפטים ועשו אותם.
36:28 וישבתם בארץ אשר נתתי לאבותיכם; ואתם תעשו
תהיו עמי, ואני אהיה לכם לאל.
36:29 גם אציל אתכם מכל טמאותיכם וקראתי
התירס, וירבו, ולא תשים עליך רעב.
36:30 והרבתי את פרי העץ ואת גידול העץ
שדה, שלא תקבלו עוד חרפת רעב בקרב
עוֹבֵד אֵלִילִים.
36:31 אז תזכרו את דרכיכם הרעות ואת מעשיכם אשר לא היו
טוֹב, וַתִּתְעוֹב אֶת עַצְמֶיךָ לִפְנֵיכֶם עַל עֲווֹנֵיכֶם
ועל תועבותיכם.
36:32 לא למענכם אני עושה זאת, נאום אדוני יהוה, נודע לכם.
תתבייש ותבייש על דרכיך, בית ישראל.
36:33 כה אמר יהוה יהוה; ביום אשר טהרתי אותך ממנו
גם את כל עוונותיכם אשים אתכם בערים ו
הפסולת תיבנה.
36:34 וְהָאָרֶץ הַשָּׁמוֹמָה יַעֲבֹד וְהָיָה שְׁמוֹמָה בָּהֶם
למראה כל מה שעבר.
36:35 וַיֹּאמְרוּ: הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר הָיְתָה כְּמוֹ הָיְתָה
גן עדן; וְהָיוּ עָרִים הַשָּׁמוֹת וְהַשָּׁמוֹת וְהַחֲרָבוֹת
מגודרים, ומאוכלסים.
36:36 אז ידעו הגויים אשר נותרו סביבך כי אני
בנה יהוה את המקומות ההרוסים ונטע את-השממה: אני
יְהוָה דִּבֶּר אוֹתָהּ וְאֶעֱשֶׂה.
36:37 כה אמר יהוה יהוה; אני עדיין אשאל על ידי הבית
של ישראל, לעשות להם; אני אגדיל אותם עם גברים כמו א
עֵדֶר.
36:38 כצאן הקדוש כצאן ירושלים בחגיגותיה; לכן
ימלאו הערים החורבות עדרי אנשים: וידעו
כי אני יהוה.