יחזקאל
33:1 שוב בא אלי דבר יהוה לאמר:
33:2 בן אדם דבר אל בני עמך ואמר להם מתי
אני מביא את החרב על ארץ, אם עם הארץ יקחו איש
חֲפָלֵיהֶם, וְהִשְׁתַּחְתָּ אוֹתוֹ לְשׁוֹמֵר.
33:3 אם בראותו את החרב באה על הארץ, יתקע בשופר.
להזהיר את האנשים;
33:4 אז כל השומע את קול השופר ולא יזהיר;
אם תבוא החרב ותיקח אותו, דמו על שלו
רֹאשׁ.
33:5 שמע את קול השופר ולא הזהיר; הדם שלו יהיה
להיות עליו. אֲבָל הַמַּזְהַר, יַצִּיל נַפְשׁוֹ.
33:6 אבל אם ראה השומר את החרב באה ולא תקע בשופר ו
אל תזהיר את העם; אם תבוא החרב, ולקחת איש ממנו
בתוכם, נלקח בעוונו; אבל הדם שלו אני
לדרוש ביד השומר.
33:7 אז אתה בן אדם נתתי לך שומר לבית
ישראל; על כן תשמע את המילה מפי והזהרת אותם
ממני.
33:8 כאשר אומר לרשע רשע אתה תמות; אם אתה
אל תדבר להזהיר את הרשע מדרכו, הרשע ההוא
ימות בעוונו; אֲבָל אֶת-דָּמוֹ אֶדְרֵשׁ מִידְךָ.
33:9 אף אם תזהיר את הרשע מדרכו לשוב ממנה; אם הוא
אל תשוב מדרכו, בעוונו ימות; אבל יש לך
הושיע את נשמתך.
33:10 על כן, בן אדם, דבר אל בית ישראל; כך אתם
דבר לאמר אם פשעינו וחטאינו עלינו ואנחנו
להתנתק בהם, כיצד עלינו לחיות?
33:11 אמור להם חי חי נאום אדוני יהוה אין לי חפץ ב.
מוות של רשעים; אלא שהרשע יחזור מדרכו ויחיה:
פנה, פנה מדרכיך הרעות; כי למה תמות, בית
ישראל?
33:12 על כן, בן אדם, אמור אל בני עמך ה\'
צדקת צדיק לא תציל אותו ביום שלו
עבירה: אשר רשעת הרשע, לא יפול
עַל כֵּן בַּיּוֹם שֶׁהוּא יָפֶה מִרְשָׁעוֹ; גם לא
הצדיק יוכל לחיות על צדקתו ביום שהוא
חוטא.
33:13 כשאגיד לצדיק כי יחיה; אם הוא
בטח בצדקתו, ועשה עוון, כל שלו
צדקות לא יזכרו; אלא על עוונו שהוא
עשה, הוא ימות על זה.
33:14 שוב כשאומר לרשעים תמות; אם הוא יפנה
מחטאו, ועשה את הדין והישר;
33:15 אם החזיר הרשע את המשכון, תשוב את אשר שדד, היכנס פנימה.
חוקי החיים, בלי לעשות עוון; הוא בוודאי יחיה,
הוא לא ימות.
33:16 לא יזכירו לו אף אחד מחטאיו אשר עשה.
עשה את הדין והישר; הוא ודאי יחיה.
33:17 וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי עַמֶּךָ לֹא שָׁוָה דֶּרֶךְ יְהוָה.
אבל לגביהם, דרכם אינה שווה.
33:18 כאשר ישוב צדיק מצדקתו ויעשה
עוון, אפילו ימות בזה.
33:19 אבל אם יחזור הרשע מרשעתו ועשה את המותר
ונכון, הוא יחיה בזה.
33:20 וַתֹּאמְרוּ, דֶּרֶךְ יְהוָה לֹא שָׁוָה. הו, בית ישראל, אני
ישפוט אותך כל אחד אחרי דרכיו.
33:21 ויהי בשנה השתים עשרה לשבוינו בעשירית.
חודש, ביום החמישי לחודש, זה שברח ממנו
באה אלי ירושלים לאמר, העיר נוכה.
33:22 ויד יהוה הייתה עלי בערב, לפני מי שהיה
נמלט הגיע; ופתח את פי, עד שבא אלי ב
בוקר; וַיִּפְתַּח פִּי, וְלֹא אֲנִי עוֹד אֵלֶם.
33:23 ויהי דבר יהוה אלי לאמר:
33:24 בן אדם היושבים ההם של ארץ ישראל מדברים
לאמר, אברהם אחד, והוא ירש את הארץ, אבל אנחנו רבים; ה
אדמה ניתנת לנו לנחלה.
33:25 על כן אמור אליהם כה אמר אדוני יהוה; אתה אוכל עם הדם,
ונשאו עיניכם אל אליליכם ושפכו דם ותעשו
להחזיק את האדמה?
33:26 אתם עומדים על חרבכם, אתם עושים תועבה ואתם מטמאים כל אחד.
אשת רעהו: וירשו את הארץ?
33:27 אמרת להם כה כה אמר אדוני יהוה; כפי שאני חי, בוודאי הם
אֲשֶׁר בַּשֶּׁמֶר יִפֹּל בַּחֶרֶב, וְהָיוּ אֲשֶׁר בַּחֶרֶב
שדה פתוח אתן לבהמות לאכילה ולשבות
המבצרים ובמערות ימותו מהמגפה.
33:28 כי אשמד את הארץ, ואת הוד עוצמתה
ייפסק; ויהיו הרי ישראל שממה, שאין
יעבור דרך.
33:29 אז יידעו כי אני יהוה כאשר הנחתי את הארץ ביותר
שוממים בגלל כל תועבותם אשר עשו.
33:30 וכן, אתה בן אדם, בני עמך עדיין מדברים
נגדך על ידי החומות ובדלתות הבתים, ודבר אחד
לרעהו, איש לאחיו, לאמר, בוא ושמע
מה הדבר היוצא מאת ה\'.
33:31 ויבואו אליך בבוא העם וישבו לפניך
כעמי ושמעו את דבריך ולא יעשו אותם: כי
בפיהם הם אוהבים הרבה, אבל לבם הולך אחריהם
חַמדָנוּת.
33:32 והנה אתה להם כשיר יפה מאוד של אחד שיש לו
קול נעים, ויכול לנגן היטב בכלי: כי שומעים שלך
מילים, אבל הן לא עושות אותן.
33:33 וכאשר זה קרה (הנה זה יבוא) אז יידעו
כי נביא היה ביניהם.