יחזקאל
21:1 ויהי דבר יהוה אלי לאמר:
21:2 בן אדם, הפנה פניך אל ירושלים, והטמיע דברך אל ה-
מקומות קדושים ותנבא על ארץ ישראל
21:3 ויאמר אל ארץ ישראל כה אמר יהוה; הנה, אני נגד
אֶתְכֶם, וְיוֹצֵא אֶת חָרְבִי מִן הַנֶּדֶן, וְהִכְתֹּת
ממך צדיק ורשע.
21:4 כיון שאכרת ממך את הצדיק ואת הרשע
על כן תצא חרבי מנדן על כל בשר
מהדרום לצפון:
21:5 למען ידע כל בשר כי אני יהוה הוצאתי את חרבי מתוך
נדן שלו: לא ישוב עוד.
21:6 אנח, בן אדם, בשבירת חלציך; ו
במרירות נאנח לנגד עיניהם.
21:7 ויהי כאשר יאמרו אליך למה אתה נאנח? זֶה
תענה, על הבשורה; כי בא : וכל לב
תימס, וכל הידיים יהיו חלשות, וכל רוח תתעלף,
וכל הברכיים יהיו חלשות כמים: הנה בא והיה
התרחש, נאום אדוני ה\'.
21:8 שוב בא אלי דבר יהוה לאמר:
21:9 בן אדם, נבא, ואמר, כה אמר יהוה; תגיד, חרב, א
חרב מושחזת, וגם מצורפת:
21:10 מושחזת לעשות שחיטה קשה; זה furbished שזה יכול
נצנצים: האם אז עלינו לשמוח? היא מבזה את מטה בני, כמו
כל עץ.
21:11 ונתן אותו לעצבו לעבדו: החרב הזאת.
הוא מושחז, והוא מרוהט, לתת אותו ביד ה
קוטל.
21:12 זעק וילל בן אדם כי על עמי יהיה
על כל שרי ישראל: אימת חרב תהיה
על עמי: הכה על-כן על ירך.
21:13 כי זה ניסיון, ומה אם החרב תבזה אפילו את המוט? זה
לא יהיה עוד, נאום אדוני יהוה.
21:14 אז אתה בן אדם, נבא והכה ידיך.
ותכפיל את החרב בפעם השלישית, חרב ההרוגים: זה
היא חרב גדולי ההרוגים, הנכנסת לתוכם
חדרים פרטיים.
21:15 נתתי את חוד החרב על כל שעריהם אשר להם
הלב עלול להתעלף, וחורבותיהם ירבו: אה! הוא עשוי בהיר,
הוא עטוף לשחיטה.
21:16 לך לכאן או לכאן, בימין ובין בשמאל.
לאן פניך ישובו.
21:17 גם אכה את ידי, והשכיב את חמתי.
אני יהוה אמרתי את זה.
21:18 דבר יהוה חזר אלי לאמר:
21:19 וכן אתה בן אדם מנה אותך בשתי דרכים, כי חרב המלך.
מבבל עשויה לבוא: שתיהן יצאו מארץ אחת: ו
בחר לך מקום, בחר אותו בראש הדרך לעיר.
21:20 קבע דרך לבוא החרב לרב בני עמון
ליהודה בירושלים המגונן.
21:21 כי מלך בבל עמד על פרשת הדרך בראש
שתי הדרכים, להשתמש בניחוש: הוא הבהיר את חיציו, הוא התייעץ
עם תמונות, הוא הסתכל בכבד.
21:22 על ידו הימנו הנבואה לירושלים למנות שרים.
לפתוח את הפה בשחיטה, להרים את הקול בצעקה,
למנות איילים חבטות על השערים, להטיל הר, ול
לבנות מבצר.
21:23 ויהי להם כחיזוי שווא בעיניהם להם.
אשר נשבעו שבועות: אבל הוא יקרא לזכור את העוון.
שאפשר לקחת אותם.
21:24 על כן כה אמר יהוה יהוה; כי עשית את עוונך ל
תיזכר, בכך שמתגלים עבירותיך, כך שב
כל מעשיכם חטאיכם מופיעים; כי, אני אומר, כי באתם
זִכְרָה, יִקְחוּ אֶתְכֶם בְּיַד.
21:25 ואתה, נסיך ישראל הרשע החול, אשר בא יומו כאשר
לעוונות יהיה קץ,
21:26 כה אמר יהוה יהוה; הסר את הכתר, והוריד את הכתר: זה
לֹא יִהְיֶה כָּךְ: רָמוּ אֶת הַשָּׁפֵל, וְהִבְזִיד אֶת אֲשֶׁר
גָבוֹהַ.
21:27 אהפוך אותו, אהפוך אותו, ולא יהיה עוד עד
הוא בא שזכותו; ואני אתן לו.
21:28 וְאַתָּה בֶּן-אָדָם נִבָּא וְאָמַר כֹּה אָמַר יְהוָה.
על-עמון ועל חרפתם; אפילו תגיד אתה,
החרב, החרב שלופה: לשחיטה היא פרושה, ל
לצרוך בגלל הנוצץ:
21:29 בשעה שהם רואים לך הבל, בעוד הם אומרים לך שקר, כדי
הביאו אותך על צוואר ההרוגים, של רשעים, אשר
בא יום, אשר יהיה קץ לעונם.
21:30 האם אחזיר לו לנדן? אני אשפוט אותך ב
מקום שבו נבראת, בארץ מולדך.
21:31 ואשפוך את חמתי עליך, אפוצץ בך.
באש חמתי, ונתן אותך ביד אנשים אכזרים.
ומיומן להרוס.
21:32 אתה תהיה לדלק לאש; דמך יהיה בתוך
הארץ; לא תזכר עוד: כי אני ה\' דברתי
זה.