יחזקאל
12:1 גם דבר יהוה בא אלי לאמר:
יב:ב בן אדם אתה יושב בתוך בית מרדים אשר
עיניים לראות, ולא לראות; יש להם אוזניים לשמוע, ולא שומעים: כי הם
הם בית מרדן.
יב:3 על כן, בן אדם, הכן לך חומר להסרה והסר
ביום לעיניהם; וְתָסַר מִמְּקוֹמֶךָ אֶל אֶחָד
מקום לעיניהם: יכול להיות שהם ישקלו, אף על פי שהם א
בית מרדן.
12:4 אז תוציא את חפצך ביום לעיניהם כדברך.
להסרה: ותצא בערב לעיניהם כמוהם
שיוצאים לשבי.
12:5 חפר אתה בחומה לעיניהם ועשה בה.
12:6 לעיניהם תשא אותו על כתפיך ונשא אותו.
בדמדומים: תכסה פניך, שלא תראה את
קרקע: כי נתתי אותך לאות לבית ישראל.
12:7 ועשיתי כן כפי שנצטוויתי הוצאתי את חפצי ביום
דברים לשבי, ובערב חפרתי את החומה עם שלי
יד; הבאתי אותו בדמדומים, וחשפתי אותו על כתפי
לעיניהם.
12:8 ובבוקר בא דבר יהוה אלי לאמר:
יב:9 בן אדם לא אמר בית ישראל בית המורד
אליך, מה אתה עושה?
12:10 אמרת אליהם כה אמר אדוני יהוה; נטל זה נוגע ל
נסיך בירושלים וכל בית ישראל אשר בתוכם.
12:11 אמור אני אותכם כמו שעשיתי כן יעשה להם.
יסירו וילכו בשבי.
12:12 וישא הנסיך אשר בתוכם על כתפו ב
דמדומים ויצאו: יחפרו בקיר לשאת
החוצה בזה: יכסה פניו, שלא יראה בה את האדמה
העיניים שלו.
12:13 גם את רשתי אפרוש עליו והוא נלכד במלכודתי.
ואביא אותו לבבל אל ארץ הכשדים; עדיין יהיה
הוא לא רואה את זה, אף על פי שהוא ימות שם.
12:14 ואפזר על כל רוח את כל אשר סביבו לעזרתו
וכל להקותיו; ואשלוף את החרב אחריהם.
12:15 וידעו כי אני יהוה כאשר אפזר אותם בקרבם
את העמים, ולפזר אותם בארצות.
12:16 אבל אשאיר כמה אנשים מהם מהחרב, מהרעב ומהרעב
מן המגיפה; למען יגידו ביניהם את כל תועבותיהם
הגויים לאן הם באים; וידעו כי אני יהוה.
12:17 ועוד דבר יהוה בא אלי לאמר:
12:18 בן אדם, אכל לחמך ברעדה ושתה את מימך
רועד ובזהירות;
12:19 ואמרת לעם הארץ כה אמר אדוני יהוה מהארץ
יושבי ירושלים וארץ ישראל; הם יאכלו
לחמם בזהירות ושתו את מימיהם בתמהון
שתהיה אדמתה שממה מכל אשר בה, מפני ה
אלימות כל היושבים בה.
12:20 והערים היושבות יחרבו והארץ
יהיה שומם; ותדעו כי אני יהוה.
12:21 ויהי דבר יהוה אלי לאמר:
12:22 בן אדם מה הפתגם ההוא אשר לך בארץ ישראל
לאמר: ארכו הימים וכל חזון נכשל?
12:23 אמרו להם כה אמר אדוני יהוה; אני אגיד את הפתגם הזה
לחדול, ולא ישתמשו בו עוד כפתגם בישראל; אלא לומר
לָהֶם קָרֵב הַיָּמִים וְהַפְשִׁיטָה שֶׁל כָּל חָזוֹן.
12:24 כי לא יהיה עוד כל חזיון הבל ולא תחזיות מחמיאות
בתוך בית ישראל.
12:25 כי אני יהוה אדבר והדבר אשר אדבר
להתגשם; לא יאריך עוד: כי בימיכם הו
בית סורר, אאמר את המילה, ואקיים אותה, אמר
אלוהים.
12:26 שוב בא אלי דבר יהוה לאמר:
12:27 בן אדם הנה מבית ישראל אומרים החזון אשר הוא
רֹאשׁ יָמִים רַבִּים, וְהוּא מְנַבֵּא עַל הַיָּמִים שֶׁהֵם
רחוק.
12:28 על כן אמור אליהם כה אמר אדוני יהוה; לא יהיה אף אחד משלי
יתארכו עוד המילים, אבל המילה אשר דיברתי תהיה
נעשה, נאום אדוני ה\'.