אסתר
9:1 ועתה בחודש השנים עשר, דהיינו חודש אדר, ביום השלושה עשר.
של אותו הדבר, כאשר מצוות המלך וגזירתו התקרבו להיות
הוצא להורג, ביום שאויבי היהודים קיוו לקבל
כוח עליהם, (אם כי הוסב להיפך, שהיהודים
שלטו באלה ששנאו אותם;)
9:2 התאספו היהודים בעריהם בכל הארץ
מחוזות המלך אחשוורוש, לשים יד על אשר ביקשו
פגעו: ואיש לא יכול היה לעמוד בהם; כי פחד מהם נפל עליהם
כל האנשים.
9:3 וכל שרי המחוזות והסגנים והסגנים
סגנים, וקציני המלך, עזרו ליהודים; כי הפחד מ
מרדכי נפל עליהם.
9:4 כי גדול היה מרדכי בבית המלך ויצא תהילתו
בכל המחוזות: כי האיש הזה גדל מרדכי וגדל
גדול יותר.
כט:5 כך הכו היהודים את כל אויביהם במכת חרב,
שחיטה וחורבן, ועשו לאלו אשר רצו
שנא אותם.
9:6 ובשושן הארמון הרגו והשמידו היהודים חמש מאות איש.
9:7 ופרשנדתא ודלפון ואספתא.
9:8 ופורתה ועדליה וארידתא.
9:9 ופרמשתא ואריסאי וארידי ווג\'זאתא.
9:10 עשרת בניו של המן בן חמדתא אויב היהודים הרגו.
הֵם; אבל על השלל לא שמו את ידם.
9:11 ביום ההוא מספר ההרוגים בשושן הארמון
הובא לפני המלך.
9:12 ויאמר המלך אל אסתר המלכה, היהודים הרגו ו
השמיד חמש מאות איש בשושן הארמון, ואת עשרת בניו של
המן; מה עשו בשאר מחוזות המלך? עכשיו מה
האם העצומה שלך? ותינתן לך: או מה בקשתך
נוסף? ויעשה.
9:13 וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִם רָצוֹן אֶת הַמֶּלֶךְ, יִתֵּן לְיוֹדְדִים
אשר בשושן לעשות גם למחר עד היום הזה
גזר, ותלו את עשרת בניו של המן על הגרדום.
9:14 ויצוה המלך לעשות כן ותינתן הגזרה ב
שושן; ותלו את עשרת בני המן.
9:15 כי היהודים אשר בשושן התאספו על החוף
גם יום ארבעה עשר לחודש אדר, והרג שלוש מאות איש ב
שושן; אבל על הטרף לא שמו את ידם.
9:16 ושאר היהודים אשר במחוזות המלך התאספו
יחד, ועמדו על נפשם, ונחתו מאויביהם.
והרגו מאויביהם חמשה ושבעים אלף, אך הם לא הטילו
ידיהם על הטרף,
ט,יז, בשלושה עשר לחודש אדר; וביום הארבעה עשר של
הם נחו ועשו אותו יום משתה ושמחה.
9:18 אבל היהודים אשר בשושן התאספו בשלושה עשר
יום בו, ובארבעה עשר בו; וביום החמישה עשר של
אותו הם נחו, ועשו אותו יום משתה ושמחה.
9:19 על כן יהודי הכפרים אשר ישבו בערים הבלתי-חומות
עשה את הארבעה עשר לחודש אדר ליום שמחה ו
משתה, ויום טוב, ושליחת מנות זה לזה.
9:20 וכתב מרדכי את הדברים האלה וישלח מכתבים אל כל היהודים אשר
היו בכל מחוזות המלך אחשוורוש, קרוב ורחוק,
9:21 לקבוע זאת ביניהם, שישמרו את יום הארבעה עשר
חודש אדר ויום החמישה עשר של אותו שנה,
9:22 כימים אשר נחו היהודים מאויביהם והחודש
שהפך אליהם מצער לשמחה, ומאבל לא
יום טוב: שיעשו להם ימי משתה ושמחה, ושל
שולח מנות זה לזה, ומתנות לעניים.
9:23 והיהודים התחייבו לעשות כפי שהתחילו וכאשר עשה מרדכי.
כתוב להם;
9:24 כי המן בן חמדתא האגגי אויב כל העם.
יהודים, המציאו נגד היהודים להשמידם, והשליכו את פור,
דהיינו, הגורל, לכלותם ולהשמידם;
9:25 אך כאשר באה אסתר לפני המלך, ציווה במכתבים שלו
מעשה מרושע, שהגה נגד היהודים, צריך לחזור עליו
ראש משלו, ושהוא ובניו יתלו על הגרדום.
9:26 על כן קראו לימים האלה פורים על שם פור. לָכֵן
על כל דברי המכתב הזה ועל אשר ראו
על הדבר הזה, ועל אשר הגיע אליהם,
9:27 קבעו היהודים ונטלו עליהם ועל זרעם ועל כולם.
כַּאֲשֶׁר נִתְחַבְּרוּ אֵלֶיהָ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכְסָל, שֶׁהֵם
ישמרו שני ימים אלו לפי כתיבתם, ולפי
הזמן שנקבע להם מדי שנה;
9:28 וכי יש לזכור ולשמור את הימים הללו בכל כל
דור, כל משפחה, כל מחוז וכל עיר; וכי אלה
ימי פורים לא צריכים להיכשל מקרב היהודים, ולא אזכרה של
הם מתים מזרעם.
9:29 אז אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי
כתב בכל הסמכות, לאשר את המכתב השני הזה של פורים.
9:30 ושלח את המכתבים אל כל היהודים, למאה עשרים ו
שבע מחוזות ממלכת אחשוורוש, עם דברי שלום ו
אֶמֶת,
9:31 לאשר את ימי הפורים הללו בזמנים שנקבעו, לפי
מרדכי היהודי ואסתר המלכה ציוו עליהם, וכמוהם
גזרו לעצמם ולזרעם, ענייני הצומות
והזעקה שלהם.
יט 32 וגזרת אסתר תאשר את-הענינים האלה של פורים; וזה היה
כתוב בספר.