אסתר
7:1 ובאו המלך והמן למשתה עם אסתר המלכה.
7:2 ויאמר המלך שוב אל אסתר ביום השני במשתה
יין, מה בקשתך, אסתר המלכה? ויינתן לך:
ומה בקשתך? וְיַעֲשֶׂה, עַד חֲצִיתוֹ
הממלכה.
7:3 ענתה אסתר המלכה ואמרה אם מצאתי חן אצלך
ראיה, מלך, ואם מצא חן בעיני המלך, תנו לי חיי
עתירה, ועמי לבקשתי:
7:4 כי נמכרנו, אני ועמי, להשמדה, להרוג ואל
לָמוּת. אבל אם היינו מוכרים עבור עבדים ושפחות, החזקתי את שלי
לשון, אם כי האויב לא יכול היה להתנגד לנזק של המלך.
7:5 ויען המלך אחשוורוש ויאמר אל אסתר המלכה מיהו
הוא, ואיפה הוא, שהעז להתיימר בלבו לעשות זאת?
7:6 ותאמר אסתר היריב והאויב הוא המן הרשע הזה. לאחר מכן
המן פחד לפני המלך והמלכה.
7:7 ויקם המלך ממשתה היין בחמתו הלך אל הים
גן הארמון: ויקם המן לבקש נפשו לאסתר
המלכה; כִּי רָאָה שֶׁיִּהְיֶה רָעָה שֶׁנִּקְבַּע עָלָיו
מלך.
7:8 אז חזר המלך מגן הארמון אל מקום ה\'
משתה של יין; ויפול המן על המיטה אשר אסתר עליה.
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, הֲרֵי כֹּף אֶת הַמַּלְכָּה לְפָנַי בַּבַּיִת?
בצאתה המילה מפי המלך, כיסו את פני המן.
7:9 וַיֹּאמֶר חָרְבָּנָה, מֵהַחֲדָרִים, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, הִנֵּה
וכן, גובה חמישים אמה הגרדום אשר עשה המן למרדכי.
אשר דיבר טוב על המלך, עומד בבית המן. לאחר מכן
אמר המלך: תלה אותו.
7:10 תלו את המן על הגרדום אשר הכין למרדכי.
אז נרגעה זעמו של המלך.