אסתר 7:1 ובאו המלך והמן למשתה עם אסתר המלכה. 7:2 ויאמר המלך שוב אל אסתר ביום השני במשתה יין, מה בקשתך, אסתר המלכה? ויינתן לך: ומה בקשתך? וְיַעֲשֶׂה, עַד חֲצִיתוֹ הממלכה. 7:3 ענתה אסתר המלכה ואמרה אם מצאתי חן אצלך ראיה, מלך, ואם מצא חן בעיני המלך, תנו לי חיי עתירה, ועמי לבקשתי: 7:4 כי נמכרנו, אני ועמי, להשמדה, להרוג ואל לָמוּת. אבל אם היינו מוכרים עבור עבדים ושפחות, החזקתי את שלי לשון, אם כי האויב לא יכול היה להתנגד לנזק של המלך. 7:5 ויען המלך אחשוורוש ויאמר אל אסתר המלכה מיהו הוא, ואיפה הוא, שהעז להתיימר בלבו לעשות זאת? 7:6 ותאמר אסתר היריב והאויב הוא המן הרשע הזה. לאחר מכן המן פחד לפני המלך והמלכה. 7:7 ויקם המלך ממשתה היין בחמתו הלך אל הים גן הארמון: ויקם המן לבקש נפשו לאסתר המלכה; כִּי רָאָה שֶׁיִּהְיֶה רָעָה שֶׁנִּקְבַּע עָלָיו מלך. 7:8 אז חזר המלך מגן הארמון אל מקום ה\' משתה של יין; ויפול המן על המיטה אשר אסתר עליה. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, הֲרֵי כֹּף אֶת הַמַּלְכָּה לְפָנַי בַּבַּיִת? בצאתה המילה מפי המלך, כיסו את פני המן. 7:9 וַיֹּאמֶר חָרְבָּנָה, מֵהַחֲדָרִים, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, הִנֵּה וכן, גובה חמישים אמה הגרדום אשר עשה המן למרדכי. אשר דיבר טוב על המלך, עומד בבית המן. לאחר מכן אמר המלך: תלה אותו. 7:10 תלו את המן על הגרדום אשר הכין למרדכי. אז נרגעה זעמו של המלך.