ספר דברים
32:1 האזינו השמים ואדבר; ושמע אדמה את המילים
של הפה שלי.
32:2 תורתי תרד כגשם דיבורי יזקק כטל
כגשם קטן על העשב הרך, וכמטרים על האדמה
דֶשֶׁא:
32:3 כי אפרסם את שם יהוה, תרבו גדלות
האל שלנו.
32:4 הוא הסלע, מלאכתו מושלמת כי כל דרכיו משפט א
אלוהי האמת וללא עוון, צודק וצודק הוא.
32:5 הם השחיתו, כתם לא כתמו
ילדים: הם דור מעוות ועקום.
32:6 האם אתם גומלים כך את יהוה, אנשים טיפשים וחכמים? האם הוא לא שלך
אבא שקנה אותך? לא עשה אותך והקים
לְךָ?
32:7 זכור את ימי קדם, ראה שנים דורות רבים, שאל
אביך, והוא יראה לך; זקניך, ויגידו לך.
32:8 כאשר חילק העליון לגויים את נחלתם כאשר הוא
הפריד את בני אדם, הוא קבע את גבולות העם לפי
מספר בני ישראל.
32:9 כי חלק יהוה עמו; יעקב הוא מנת חלקו
יְרוּשָׁה.
32:10 הוא מצא אותו בארץ מדבר, ובמדבר המיילל החורבה; הוא
הוביל אותו, הוא הורה לו, הוא שמר אותו כתפוח עינו.
32:11 כנשר מעורר את הקן, מרפרף על צאליה, מתפשט.
בחוץ לארץ כנפיה, לוקחת אותם, נושאת אותם על כנפיה:
32:12 וַיְהִי אֱלֹהִים לְבַדּוֹ וְאֵין אֱלֹהִים זָרִים עִמּוֹ.
32:13 הוא עשה אותו לרכב על בומות הארץ למען יאכל את
הגדלת השדות; והוא גרם לו לינוק דבש מהסלע
ושמן מסלע הצור;
32:14 חמאת פרות וחלב צאן עם שומן כבשים ואילים של כבשים.
זן-בשן ועיזים, עם שומן כליות-חיטה; ואתה
שתה את הדם הטהור של הענב.
32:15 אבל ישורון השמן, ובעט: שמנה אתה, גדלת.
עבה, אתה מכוסה שומן; ואז הוא עזב את אלוהים אשר עשה
אותו, והעריך בקלילות את סלע ישועתו.
32:16 הם עוררו בו קנאות באלים זרים, בתועבות
עוררו בו כעס.
32:17 הם הקריבו לשדים, לא לאלוהים; לאלים שלא הכירו, אל
אלוהים חדשים שעלו זה עתה, אשר אבותיכם לא חששו.
32:18 מהסלע ההוליד אותך לא חושש ושכחת את אלוהים
שיצר אותך.
32:19 וַיַּרְא יְהוָה וַיִּתְעַב מֵהֶם מִפְּנֵי הַמַּעֲגָר
בניו ומבנותיו.
32:20 וַיֹּאמֶר, אֶסְתֵּר פָּנָי מִפְּנֵי מֵהֶם, אֶרְאֶה, מַה-סוֹף
יהיה: כי הם דור רע מאוד, ילדים שאין בהם
אֱמוּנָה.
32:21 הם הניעו אותי לקנא עם מה שאינו אלוהים; יש להם
הכעיסני בהבליהם : והניעתי אותם
קנאה באלה שאינם עם; אני אעורר אותם לכעס
עם אומה טיפשה.
32:22 כי אש דולקת בכעס שלי ותבער עד השפל
גיהנום, ותכלה את הארץ בגידולה, ותעלה באש את
יסודות ההרים.
32:23 אערים עליהם רעות; אוציא עליהם את החצים שלי.
32:24 הם ישרפו ברעב ואכלו בחום בוער, ו
בחורבן מר: גם אני אשלח עליהם שיני בהמות,
עם רעל נחשי העפר.
32:25 חרב בחוץ ואימת בפנים תשמיד את שניהם את הצעיר
והבתולה, גם היונק עם איש השערות האפורות.
32:26 אמרתי, אני מפזר אותם לפינות, אעשה את הזיכרון
מהם לחדול מקרב בני אדם:
32:27 לולא פחדתי מזעמו של האויב פן יריביהם.
צריכים להתנהג בצורה מוזרה, ושמא יאמרו, ידנו
גבוה, ולא עשה יהוה את כל זה.
32:28 כי הם גוי חסר עצות, ואין
הבנה בהם.
32:29 הו, היו חכמים, כי הם הבינו זאת, כי הם היו
שקול את הקצה האחרון שלהם!
32:30 איך אחד צריך לרדוף אחרי אלף ושניים להעיף עשרת אלפים,
אֶלָּא מָכַר אוֹתָם סלעָתָם, וְסַגר יְהוָה אֹתָם?
32:31 כי הסלע שלהם אינו כסלענו, אפילו אויבינו עצמם
שופטים.
32:32 כי גפןם מגפן סדום ומשדות עמורה.
הענבים שלהם ענבי מרה, האשכולות שלהם מרים:
32:33 היין שלהם הוא רעל של דרקונים וארס אכזרי של אבן.
32:34 האין זה שמור אצלי וחתום בין אוצרותי?
32:35 לי נקמה ותמורה; כף רגלם תחליק בשלמותו
זמן: כי קרוב יום פורענתם, והדברים אשר
יבוא עליהם תמהר.
32:36 כי ישפט יהוה את עמו ויתחרט על שלו
עבדים, בראותו כי נעלם כוחם, ואין נסגר
למעלה, או שמאלה.
32:37 ויאמר היכן אלהיהם סלעם אשר בטחו בו.
32:38 אשר אכלו את שומן זבחיהם וישתו את יין שלהם
מנחות שתייה? תן להם לקום ולעזור לך, ולהיות ההגנה שלך.
32:39 ראה עתה כי אני, גם אני, הוא, ואין אלוהים אתי: אני הורג והורג.
אני עושה חיים; פצעתי ואני מרפא: אין אף אחד שיכול להציל
מהיד שלי.
32:40 כי אני מרים את ידי לשמים ואומר אני חי לנצח.
32:41 אם אשחף את חרבי הנוצצת ויד שלי אחז במשפט; אני
יִנְקָם אֶת-אוֹיְבַי, וַיִּגְמֹל אֶת-הַשֹּנְאִים
לִי.
32:42 אשתכר את חיציי בדם וחרבי תאכל
בשר; וכי בדם ההרוגים והשבויים, מ
תחילתה של נקמה באויב.
32:43 שמחו גוים עם עמו כי הוא ינקום את דם
עבדיו, וינקמו על יריביו, ויהיה
רחום על ארצו ועל עמו.
32:44 ויבוא משה וידבר את כל דברי השיר הזה באזני ה\'
אנשים, הוא והושע בן נון.
32:45 ויסיים משה לדבר את כל הדברים האלה אל כל ישראל.
32:46 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הֵם לְבָבְכֶם אֶל כָּל הַדִּבְרִים אֲשֶׁר אֲנִי
העידו בכם היום אשר תצוו את בניכם
שים לב לעשות, את כל דברי התורה הזאת.
32:47 כִּי לֹא-הוּא לָכֶם; כי זה חייך : ודרך
הדבר הזה תאריכו ימיכם בארץ אשר תעברו שמה
ירדן להחזיק בו.
32:48 וידבר יהוה אל משה באותו היום לאמר.
32:49 עלה אל ההר הזה אברים אל הר נבו אשר ב-
ארץ מואב אשר מול יריחו; והנה ארץ
כנען אשר אני נותן לבני ישראל לנחלה.
32:50 ותמות בהר אשר אתה עולה בו ונאסף אלך.
אֲנָשִׁים; כמת אהרן אחיך בהר הור ונאסף אליו
האנשים שלו:
32:51 כי פשעתם בי בבני ישראל ב
מימי מריבה קדש, במדבר צין; כי קדשתם
אני לא בתוך בני ישראל.
32:52 ועוד תראה את הארץ לפניך; אבל לא תלך לשם
אל הארץ אשר אני נותן לבני ישראל.