ספר דברים 32:1 האזינו השמים ואדבר; ושמע אדמה את המילים של הפה שלי. 32:2 תורתי תרד כגשם דיבורי יזקק כטל כגשם קטן על העשב הרך, וכמטרים על האדמה דֶשֶׁא: 32:3 כי אפרסם את שם יהוה, תרבו גדלות האל שלנו. 32:4 הוא הסלע, מלאכתו מושלמת כי כל דרכיו משפט א אלוהי האמת וללא עוון, צודק וצודק הוא. 32:5 הם השחיתו, כתם לא כתמו ילדים: הם דור מעוות ועקום. 32:6 האם אתם גומלים כך את יהוה, אנשים טיפשים וחכמים? האם הוא לא שלך אבא שקנה אותך? לא עשה אותך והקים לְךָ? 32:7 זכור את ימי קדם, ראה שנים דורות רבים, שאל אביך, והוא יראה לך; זקניך, ויגידו לך. 32:8 כאשר חילק העליון לגויים את נחלתם כאשר הוא הפריד את בני אדם, הוא קבע את גבולות העם לפי מספר בני ישראל. 32:9 כי חלק יהוה עמו; יעקב הוא מנת חלקו יְרוּשָׁה. 32:10 הוא מצא אותו בארץ מדבר, ובמדבר המיילל החורבה; הוא הוביל אותו, הוא הורה לו, הוא שמר אותו כתפוח עינו. 32:11 כנשר מעורר את הקן, מרפרף על צאליה, מתפשט. בחוץ לארץ כנפיה, לוקחת אותם, נושאת אותם על כנפיה: 32:12 וַיְהִי אֱלֹהִים לְבַדּוֹ וְאֵין אֱלֹהִים זָרִים עִמּוֹ. 32:13 הוא עשה אותו לרכב על בומות הארץ למען יאכל את הגדלת השדות; והוא גרם לו לינוק דבש מהסלע ושמן מסלע הצור; 32:14 חמאת פרות וחלב צאן עם שומן כבשים ואילים של כבשים. זן-בשן ועיזים, עם שומן כליות-חיטה; ואתה שתה את הדם הטהור של הענב. 32:15 אבל ישורון השמן, ובעט: שמנה אתה, גדלת. עבה, אתה מכוסה שומן; ואז הוא עזב את אלוהים אשר עשה אותו, והעריך בקלילות את סלע ישועתו. 32:16 הם עוררו בו קנאות באלים זרים, בתועבות עוררו בו כעס. 32:17 הם הקריבו לשדים, לא לאלוהים; לאלים שלא הכירו, אל אלוהים חדשים שעלו זה עתה, אשר אבותיכם לא חששו. 32:18 מהסלע ההוליד אותך לא חושש ושכחת את אלוהים שיצר אותך. 32:19 וַיַּרְא יְהוָה וַיִּתְעַב מֵהֶם מִפְּנֵי הַמַּעֲגָר בניו ומבנותיו. 32:20 וַיֹּאמֶר, אֶסְתֵּר פָּנָי מִפְּנֵי מֵהֶם, אֶרְאֶה, מַה-סוֹף יהיה: כי הם דור רע מאוד, ילדים שאין בהם אֱמוּנָה. 32:21 הם הניעו אותי לקנא עם מה שאינו אלוהים; יש להם הכעיסני בהבליהם : והניעתי אותם קנאה באלה שאינם עם; אני אעורר אותם לכעס עם אומה טיפשה. 32:22 כי אש דולקת בכעס שלי ותבער עד השפל גיהנום, ותכלה את הארץ בגידולה, ותעלה באש את יסודות ההרים. 32:23 אערים עליהם רעות; אוציא עליהם את החצים שלי. 32:24 הם ישרפו ברעב ואכלו בחום בוער, ו בחורבן מר: גם אני אשלח עליהם שיני בהמות, עם רעל נחשי העפר. 32:25 חרב בחוץ ואימת בפנים תשמיד את שניהם את הצעיר והבתולה, גם היונק עם איש השערות האפורות. 32:26 אמרתי, אני מפזר אותם לפינות, אעשה את הזיכרון מהם לחדול מקרב בני אדם: 32:27 לולא פחדתי מזעמו של האויב פן יריביהם. צריכים להתנהג בצורה מוזרה, ושמא יאמרו, ידנו גבוה, ולא עשה יהוה את כל זה. 32:28 כי הם גוי חסר עצות, ואין הבנה בהם. 32:29 הו, היו חכמים, כי הם הבינו זאת, כי הם היו שקול את הקצה האחרון שלהם! 32:30 איך אחד צריך לרדוף אחרי אלף ושניים להעיף עשרת אלפים, אֶלָּא מָכַר אוֹתָם סלעָתָם, וְסַגר יְהוָה אֹתָם? 32:31 כי הסלע שלהם אינו כסלענו, אפילו אויבינו עצמם שופטים. 32:32 כי גפןם מגפן סדום ומשדות עמורה. הענבים שלהם ענבי מרה, האשכולות שלהם מרים: 32:33 היין שלהם הוא רעל של דרקונים וארס אכזרי של אבן. 32:34 האין זה שמור אצלי וחתום בין אוצרותי? 32:35 לי נקמה ותמורה; כף רגלם תחליק בשלמותו זמן: כי קרוב יום פורענתם, והדברים אשר יבוא עליהם תמהר. 32:36 כי ישפט יהוה את עמו ויתחרט על שלו עבדים, בראותו כי נעלם כוחם, ואין נסגר למעלה, או שמאלה. 32:37 ויאמר היכן אלהיהם סלעם אשר בטחו בו. 32:38 אשר אכלו את שומן זבחיהם וישתו את יין שלהם מנחות שתייה? תן להם לקום ולעזור לך, ולהיות ההגנה שלך. 32:39 ראה עתה כי אני, גם אני, הוא, ואין אלוהים אתי: אני הורג והורג. אני עושה חיים; פצעתי ואני מרפא: אין אף אחד שיכול להציל מהיד שלי. 32:40 כי אני מרים את ידי לשמים ואומר אני חי לנצח. 32:41 אם אשחף את חרבי הנוצצת ויד שלי אחז במשפט; אני יִנְקָם אֶת-אוֹיְבַי, וַיִּגְמֹל אֶת-הַשֹּנְאִים לִי. 32:42 אשתכר את חיציי בדם וחרבי תאכל בשר; וכי בדם ההרוגים והשבויים, מ תחילתה של נקמה באויב. 32:43 שמחו גוים עם עמו כי הוא ינקום את דם עבדיו, וינקמו על יריביו, ויהיה רחום על ארצו ועל עמו. 32:44 ויבוא משה וידבר את כל דברי השיר הזה באזני ה\' אנשים, הוא והושע בן נון. 32:45 ויסיים משה לדבר את כל הדברים האלה אל כל ישראל. 32:46 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הֵם לְבָבְכֶם אֶל כָּל הַדִּבְרִים אֲשֶׁר אֲנִי העידו בכם היום אשר תצוו את בניכם שים לב לעשות, את כל דברי התורה הזאת. 32:47 כִּי לֹא-הוּא לָכֶם; כי זה חייך : ודרך הדבר הזה תאריכו ימיכם בארץ אשר תעברו שמה ירדן להחזיק בו. 32:48 וידבר יהוה אל משה באותו היום לאמר. 32:49 עלה אל ההר הזה אברים אל הר נבו אשר ב- ארץ מואב אשר מול יריחו; והנה ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל לנחלה. 32:50 ותמות בהר אשר אתה עולה בו ונאסף אלך. אֲנָשִׁים; כמת אהרן אחיך בהר הור ונאסף אליו האנשים שלו: 32:51 כי פשעתם בי בבני ישראל ב מימי מריבה קדש, במדבר צין; כי קדשתם אני לא בתוך בני ישראל. 32:52 ועוד תראה את הארץ לפניך; אבל לא תלך לשם אל הארץ אשר אני נותן לבני ישראל.