בל והדרקון
1:1 והמלך אסטיאגס נאסף אל אבותיו וכורש מפרס
קיבל את מלכותו.
1:2 וידבר דניאל עם המלך ויכבד מכל שלו
חברים.
1:3 וַיְהִי לְבָבֶל אֵלָל, שֶׁנִּקְרָא בֶּל, וְהִתְבּוֹלֶה עָלָיו
כל יום שתים עשרה מידות גדולות קמח דק וארבעים צאן ושש
כלי יין.
1:4 וַיִּשְׁתַּחֲוָה לָהּ הַמֶּלֶךְ וַיֵּלֶךְ יוֹם לְהַעֲדֹץ אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת-דָּנִיאֵל
סגד לאלוהיו שלו. וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַמֶּלֶךְ, לָמָּה לֹא
לסגוד לבל?
1:5 אשר ענה ואמר כי לא אוכל לעבוד לאלילים שנעשו בידיים
אלא אלוהים חיים אשר ברא את השמים ואת הארץ ויש לו
ריבונות על כל בשר.
1:6 ויאמר אליו המלך: אינך סבור כי בל הוא אלהים חי?
האם אינך רואה כמה הוא אוכל ושותה בכל יום?
1:7 וחייך דניאל ויאמר, המלך, אל תלך שולל כי זה אך
חרס מבפנים, ונחושת מבחוץ, ולא אכל ולא שתה דבר.
1:8 כעס המלך ויקרא לכוהניו ויאמר אליהם.
אם לא תאמר לי מי זה שאוכל את ההוצאות האלה, תעשה
לָמוּת.
1:9 אבל אם תוכלו להוכיח לי כי בל אוכל אותם, דניאל ימות.
כי הוא דיבר חילול השם בבל. ויאמר דניאל אל המלך:
יהי כדברך.
1:10 ויהיו כהני בל שבעים ועשרה, מלבד נשותיהם ו
יְלָדִים. וילך המלך עם דניאל אל היכל בל.
1:11 וַיֹּאמְרוּ כֹהֲנֵי בֶּל, הִנֵּה אֲנַחְנוּ, וְאַתָּה, הַמֶּלֶךְ, עָשָׂה אֶת הַבָּשָׂר.
והכין את היין, וסגרו את הדלת מהר ואטמו אותה בשלך
חותם משלו;
1:12 ומחר בבואך אם לא תמצא כי לבל
אכל הכל, נסבול מות: או דניאל, המדבר
כוזב נגדנו.
1:13 ומעטים ראו בו כי מתחת לשולחן עשו סגידה
הכניסה, שבאמצעותה נכנסו כל הזמן ואכלו אותם
דברים.
1:14 אז כשהם יצאו, הניח המלך בשרים לפני בל. עכשיו דניאל
ציווה על עבדיו להביא אפר, ואת אלה שזרקו
בכל בית המקדש בפני המלך לבדו : אז הלך
יצאו ויסגרו את הדלת ואטמו אותה בחותמת המלך, ו
כל כך עזב.
1:15 בלילה באו הכוהנים עם נשותיהם וילדיהם כמוהם
נהגו לעשות, ואכן אכלו ושתו הכל.
1:16 בבוקר, עת קם המלך, ודניאל עמו.
1:17 ויאמר המלך דניאל, האם החותמות שלמות? ויאמר כן הו
מלך, הם יהיו שלמים.
1:18 ומיד לאחר שפתח את הדלת, הביט המלך על השולחן.
וַיִּקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל, גָּדוֹל אַתָּה בֶּל, וְעִמָּךְ לֹא
הונאה בכלל.
1:19 אז צחק דניאל ויחזיק את המלך שלא יכנס ו
אָמַר, הִנֵּה עַתָּה אֶת הַמַּרְצָלָה, וְסִמְנוּ אֶת אֲשֶׁר אֵלֶּה אֶת פַּעֲלָיו.
1:20 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, אֲנִי רוֹאֶה אֶת-הַעֲלֵי אֲנָשִׁים וּבְלָדִים. ו
ואז המלך כעס,
1:21 ולקח את הכוהנים עם נשותיהם וילדיהם, אשר הראו לו את
דלתות סגורות, היכן שנכנסו, ואכלו דברים שהיו עליהם
השולחן.
1:22 על כן הרג אותם המלך ומסר את בל בכוחו של דניאל, אשר
הרס אותו ואת בית המקדש שלו.
1:23 ובאותו המקום היה דרקון גדול אשר הם מבבל
סגדו.
1:24 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-דָניאֵל: גַּם-אַתָּה תֹּאמַר כִּי-נְחֹשֶׁת הַזֶּה?
הִנֵּה חַי, אֹכֵל וּשְׁתָה; אתה לא יכול להגיד שהוא לא
אלוהים חי: על כן עבדו לו.
1:25 ויאמר דניאל אל המלך אשתחוה לה\' אלוקי כי הוא
הוא האל החי.
1:26 אבל עזוב לי, מלך, ואני אהרוג את הדרקון הזה בלי חרב או
צוות. אמר המלך, אני נותן לך רשות.
1:27 אז לקח דניאל זפת, ושמן ושיער, ויצר אותם יחדיו.
ועשה ממנו גושים: את זה הכניס בפי הדרקון, וכך
דרקון התפרץ: ויאמר דניאל: הנה, אלו האלים אתם
פולחן.
1:28 כששמעו זאת מבבל, התמרמרו עליהם מאוד
קשר נגד המלך, לאמר, המלך הפך ליהודי, והוא
השמיד את בל, הרג את הדרקון, והכניס אליו את הכוהנים
מוות.
1:29 ויבואו אל המלך ויאמרו הושיע לנו את דניאל או נרצה
הרס אותך ואת ביתך.
1:30 עתה, כאשר ראה המלך כי לחצו אותו בכאב, בהיותו כפוף, הוא
מסר להם את דניאל:
1:31 אשר השליך אותו לגוב האריות שם היה ששת ימים.
1:32 ובמאורה היו שבעה אריות, והם נתנו להם בכל יום
שני פגרים ושתי כבשים: אשר אז לא ניתנו להם, ל
מתוך כוונה שהם עלולים לטרוף את דניאל.
1:33 עכשיו היה ביהדות נביא, בשם חאבוק, אשר עשה קדרות.
ושבר לחם בקערה, והולך בשדה, למען
להביא אותו לקוצרים.
1:34 וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יְהוָה אֶל חֲבָקוֹק, לֵךְ לְשַׁבֵּא אֶת הַשַּׁעֲרָה
אתה נכנס לבבל אל דניאל אשר בגוב האריות.
1:35 וַיֹּאמֶר חָבָק, אֲדֹנָי, לֹא רָאִיתִי בָּבֶל. גם אני לא יודע איפה
המאורה היא.
1:36 ואז לקח אותו מלאך ה\' בכתר ונשא אותו על ידי
שיער ראשו, ובאמצעות עזות רוחו הכניס אותו
בבל מעל המאורה.
1:37 ויקרא חבקוק לאמר דניאל דניאל קח את הסעודה אשר אלוהים
שלח אותך.
1:38 וַיֹּאמֶר דניאל: זכרת אותי אלהים וגם אתה לא
עזבו את המבקשים אותך ואוהבים אותך.
1:39 ויקם דניאל ויאכל ויכניס מלאך ה\' את החבוק.
המקום שלו שוב מיד.
1:40 ביום השביעי הלך המלך לבכות על דניאל ובבואו
המאורה, הביט פנימה, והנה דניאל יושב.
1:41 ואז קרא המלך בקול רם לאמר: אמנות גדולה אדוני אלוהי
דניאל, ואין עוד מלבדך.
1:42 ומשך אותו החוצה וישליך את אשר היו לו
חורבן לתוך המאורה : ונאכלו ברגע לפניו
פָּנִים.