2 שמואל 20:1 ויהי שם איש בליעל אשר שמו שבא בֶּן בִכְרִי, הָבָנְיָמִי; אין חלק בדוד, ואין לנו נחלה בבן ישי: כל איש לאהלו ישראל. 20:2 ועלו כל איש ישראל מאחרי דוד וילכו אחרי שבא ה בן ביכרי: אבל אנשי יהודה דבקו במלכם מירדן אפילו לירושלים. 20:3 ויבוא דוד אל ביתו בירושלים; ולקח המלך את העשרה נשים את פילגשיו, אשר השאיר לשמור את הבית, והושיבו במחלקה, והאכיל אותם, אבל לא נכנס אליהם. אז הם היו שותקים עד יום מותם, חיים באלמנות. 20:4 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-עֲמָשא, אסף אותי את אנשי יהודה בתוך שלושה ימים, והיה אתה כאן נוכח. 20:5 וַיֵּלֶךְ עֲמָשא לִקְבֹּץ אֶת-אֲנָשִׁי יְהוּדָה וְהִתְעוֹלֵף אֶת-מוֹת הזמן שנקבע שהוא מינה לו. 20:6 וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֲבִישָׁי עַתָּה יַעֲשֶׂה לָנוּ שָׁבַע בֶּן בִּכְרִי הזיק מאבשלום: קח את עבדי אדוניך ורדוף אחריו אותו, פן ישיג לו ערים מגודרות, וימלט מאיתנו. 20:7 ויצאו אחריו אנשי יואב והכרית והחרת הפלתים וכל-הגבורים ויצאו מירושלים אל רדוף אחרי שבא בן ביכרי. 20:8 כשהיו ליד האבן הגדולה אשר בגבעון, הלך עמשא לפנים אוֹתָם. וַתַּחְגֹּר אֵלָיו אֶת-בְּגָדוֹ שֶׁל יוֹאָב, אֲשֶׁר עָשָׂה; עליה חגורה עם חרב מהודקת על חלציו בנדן מִזֶה; ובצאתו נפל. 20:9 וַיֹּאמֶר יוֹאָב אֶל-עַמְשָׁא, אֲחִי בָּרוּא לְךָ? ויקח יואב עמאסה ליד הזקן עם יד ימין לנשק אותו. 20:10 אבל עמשא לא שמר על החרב אשר ביד יואב ויכה. אותו בצלע החמישית, והוציא את קרביו אל האדמה. ולא הכה אותו שוב; והוא מת. אז יואב ואבישי אחיו נרדף אחרי שבא בן ביכרי. 20:11 ויעמוד אחד מאנשי יואב לידו ויאמר החבב את יואב וְהַאֲשֶׁר לְדָוִד, יָלַךְ אַחֲרֵי יוֹאָב. 20:12 ועמשא התפלש בדם באמצע הדרך. וכאשר ה אדם ראה כי כל העם עומד במקום, הוא הוציא את עמשא מתוך ה כביש אל השדה, והטיל עליו בד, כשראה זאת כל מי שבא לידו עמד במקום. 20:13 כשהוציאו אותו מהכביש המהיר, הלכו כל האנשים אחריהם יואב, לרדוף אחרי שבא בן ביכרי. 20:14 ויעבור בכל שבטי ישראל אל הבל ואל בית-מחא וכל-הברית, ונאספם, ו הלך גם אחריו. 20:15 ויבואו ויצרו אותו בהבל מבית-מחה וישליכו. גדה כנגד העיר ותעמוד בתעלה : וכל העם אשר עם יואב היכו את החומה להפילה. 20:16 וזעקה אשה חכמה מן העיר, שמעה, שמעה; תגיד, אני מתפלל לך, אֶל-יוֹאָב, גָּרֵשׁ אֵלָה, וּלְדַבֵּר עִמָּךְ. 20:17 וכאשר קרב אליה, אמרה האשה: אתה יואב? ו הוא ענה, אני הוא. וַתֹּאמֶר אֵלָיו, שְׁמַע אֶת-דִּבְרֶיךָ שפחה. והוא ענה, אני שומע. 20:18 ואז דברה לאמר נהגו לדבר בעבר לאמר ודאי ישאלו עצה בהבל: וכך גמרו הדבר. 20:19 אני מן השלווים והנאמנים בישראל אתה מחפש להרוס עיר ואם בישראל: למה תבלע את נחלת יהוה? 20:20 וַיַּעַן יוֹאָב וַיֹּאמֶר רַחֲקִי רַחֲקִי מִמֶּנִּי אֲשֶׁר עָשָׂה לבלוע או להרוס. 20:21 לא כן הדבר כי אם איש הר אפרים שבא בן. ביכרי שמו, נשא ידו על המלך, אפילו נגד דוד: הצילו רק אותו, ואצא מן העיר. והאישה אָמַר אֶל יוֹאָב הִנֵּה רֹאשׁוֹ נִזְלֹק אֵלֶיךָ עַל הַחוֹמָה. 20:22 והלכה האשה אל כל העם בחכמתה. והם ניתקו אֶת-רֹאשׁ שֶבַע בֶּן-בִכְרִי, וַיִּגְרֹשׁוּ אֹתוֹ אֶל-יוֹאָב. והוא תקעו בשופר, ויפרשו מן העיר, איש אל אוהלו. וַיֵּשֶׁב יוֹאָב אֶל-יְרוּשָׁלִָם אֶל הַמֶּלֶךְ. 20:23 ויהי יואב על כל צבא ישראל ובניהו בן יהוידע היה על הכרית ועל הפלתים: 20:24 ויהי אדורם על המס ויהי יהושפט בן אחילוד. מַקלִיט: 20:25 ושבע היה סופר וצדוק ואביתר הכהנים. 20:26 וגם עירא היערי היה ראשי שליט על דוד.