2 שמואל
20:1 ויהי שם איש בליעל אשר שמו שבא
בֶּן בִכְרִי, הָבָנְיָמִי;
אין חלק בדוד, ואין לנו נחלה בבן ישי: כל
איש לאהלו ישראל.
20:2 ועלו כל איש ישראל מאחרי דוד וילכו אחרי שבא ה
בן ביכרי: אבל אנשי יהודה דבקו במלכם מירדן
אפילו לירושלים.
20:3 ויבוא דוד אל ביתו בירושלים; ולקח המלך את העשרה
נשים את פילגשיו, אשר השאיר לשמור את הבית, והושיבו
במחלקה, והאכיל אותם, אבל לא נכנס אליהם. אז הם היו שותקים
עד יום מותם, חיים באלמנות.
20:4 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-עֲמָשא, אסף אותי את אנשי יהודה בתוך שלושה
ימים, והיה אתה כאן נוכח.
20:5 וַיֵּלֶךְ עֲמָשא לִקְבֹּץ אֶת-אֲנָשִׁי יְהוּדָה וְהִתְעוֹלֵף אֶת-מוֹת
הזמן שנקבע שהוא מינה לו.
20:6 וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֲבִישָׁי עַתָּה יַעֲשֶׂה לָנוּ שָׁבַע בֶּן בִּכְרִי
הזיק מאבשלום: קח את עבדי אדוניך ורדוף אחריו
אותו, פן ישיג לו ערים מגודרות, וימלט מאיתנו.
20:7 ויצאו אחריו אנשי יואב והכרית והחרת
הפלתים וכל-הגבורים ויצאו מירושלים אל
רדוף אחרי שבא בן ביכרי.
20:8 כשהיו ליד האבן הגדולה אשר בגבעון, הלך עמשא לפנים
אוֹתָם. וַתַּחְגֹּר אֵלָיו אֶת-בְּגָדוֹ שֶׁל יוֹאָב, אֲשֶׁר עָשָׂה;
עליה חגורה עם חרב מהודקת על חלציו בנדן
מִזֶה; ובצאתו נפל.
20:9 וַיֹּאמֶר יוֹאָב אֶל-עַמְשָׁא, אֲחִי בָּרוּא לְךָ? ויקח יואב
עמאסה ליד הזקן עם יד ימין לנשק אותו.
20:10 אבל עמשא לא שמר על החרב אשר ביד יואב ויכה.
אותו בצלע החמישית, והוציא את קרביו אל האדמה.
ולא הכה אותו שוב; והוא מת. אז יואב ואבישי אחיו
נרדף אחרי שבא בן ביכרי.
20:11 ויעמוד אחד מאנשי יואב לידו ויאמר החבב את יואב
וְהַאֲשֶׁר לְדָוִד, יָלַךְ אַחֲרֵי יוֹאָב.
20:12 ועמשא התפלש בדם באמצע הדרך. וכאשר ה
אדם ראה כי כל העם עומד במקום, הוא הוציא את עמשא מתוך ה
כביש אל השדה, והטיל עליו בד, כשראה זאת
כל מי שבא לידו עמד במקום.
20:13 כשהוציאו אותו מהכביש המהיר, הלכו כל האנשים אחריהם
יואב, לרדוף אחרי שבא בן ביכרי.
20:14 ויעבור בכל שבטי ישראל אל הבל ואל
בית-מחא וכל-הברית, ונאספם, ו
הלך גם אחריו.
20:15 ויבואו ויצרו אותו בהבל מבית-מחה וישליכו.
גדה כנגד העיר ותעמוד בתעלה : וכל העם
אשר עם יואב היכו את החומה להפילה.
20:16 וזעקה אשה חכמה מן העיר, שמעה, שמעה; תגיד, אני מתפלל לך,
אֶל-יוֹאָב, גָּרֵשׁ אֵלָה, וּלְדַבֵּר עִמָּךְ.
20:17 וכאשר קרב אליה, אמרה האשה: אתה יואב? ו
הוא ענה, אני הוא. וַתֹּאמֶר אֵלָיו, שְׁמַע אֶת-דִּבְרֶיךָ
שפחה. והוא ענה, אני שומע.
20:18 ואז דברה לאמר נהגו לדבר בעבר לאמר
ודאי ישאלו עצה בהבל: וכך גמרו הדבר.
20:19 אני מן השלווים והנאמנים בישראל אתה מחפש
להרוס עיר ואם בישראל: למה תבלע את
נחלת יהוה?
20:20 וַיַּעַן יוֹאָב וַיֹּאמֶר רַחֲקִי רַחֲקִי מִמֶּנִּי אֲשֶׁר עָשָׂה
לבלוע או להרוס.
20:21 לא כן הדבר כי אם איש הר אפרים שבא בן.
ביכרי שמו, נשא ידו על המלך, אפילו נגד
דוד: הצילו רק אותו, ואצא מן העיר. והאישה
אָמַר אֶל יוֹאָב הִנֵּה רֹאשׁוֹ נִזְלֹק אֵלֶיךָ עַל הַחוֹמָה.
20:22 והלכה האשה אל כל העם בחכמתה. והם ניתקו
אֶת-רֹאשׁ שֶבַע בֶּן-בִכְרִי, וַיִּגְרֹשׁוּ אֹתוֹ אֶל-יוֹאָב. והוא
תקעו בשופר, ויפרשו מן העיר, איש אל אוהלו.
וַיֵּשֶׁב יוֹאָב אֶל-יְרוּשָׁלִָם אֶל הַמֶּלֶךְ.
20:23 ויהי יואב על כל צבא ישראל ובניהו בן
יהוידע היה על הכרית ועל הפלתים:
20:24 ויהי אדורם על המס ויהי יהושפט בן אחילוד.
מַקלִיט:
20:25 ושבע היה סופר וצדוק ואביתר הכהנים.
20:26 וגם עירא היערי היה ראשי שליט על דוד.