2 שמואל
18:1 ויספר דוד את-העם אשר עמו וקבע את-שרי
אלפים וקברניטים של מאות עליהם.
יח,ב וַיִּשְׁלַח דָּוִד שְׁלִישׁ מֵהָעָם בְּיַד יוֹאָב.
ושלישי ביד אבישי בן צרויה, של יואב
אח וחלק שלישי תחת יד איתי הגיתי. וה
אָמַר הַמֶּלֶךְ אֶל הָעָם: "גַּם אֲנִי אוֹצֵא עִמָּכֶם בעצמי."
יח,ג וַיֹּאמְרוּ הָעָם, לֹא תֵצֵא, כִּי אִם נִבְלַח.
לא ידאגו לנו; גם אם חצי מאיתנו ימותו, לא יהיה להם אכפת
אותנו: אבל עכשיו אתה שווה עשרת אלפים מאיתנו: לכן עכשיו זה
מוטב שתעזור לנו לצאת מהעיר.
יח,ד וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַמֶּלֶךְ: מַה שֶּׁנִּכְתָּב, אעשה. וה
מלך עמד ליד השער, וכל העם יצא במאות ו
באלפים.
יח 18:5 ויצו המלך את יואב ואת אבישי ואת איתי לאמר תעשה בעדינות.
למעני עם הבחור, אפילו עם אבשלום. וכל האנשים
שמעו כאשר נתן המלך את כל השרידים על אבשלום.
יח יח,ו ויצא העם אל השדה על ישראל ויהי המלחמה
ביער אפרים;
יח,ז היכן נהרגו עם ישראל לפני עבדי דוד ו
היה שם טבח גדול ביום ההוא של עשרים אלף איש.
יח,ח, כי המלחמה הייתה מפוזרת על פני כל הארץ ו
העץ אכל יותר אנשים באותו יום מאשר החרב אכלה.
יח,ט, וַיִּפְגֹד אַבְשָׁלוֹם, אֶת-עַבְדֵי דָּוִד. וַיִּרְכַּב אַבְשָׁלוֹם עַל-פָּד;
הפרד עבר מתחת לענפים העבים של אלון גדול, וראשו נתפס
החזיק באלון, והוא הועלה בין השמים ובין הארץ;
והפרד אשר תחתיו הלך.
18:10 וירא איש אחד ויגיד ליואב ויאמר הנה ראיתי את אבשלום.
תלוי באלון.
18:11 וַיֹּאמֶר יוֹאָב אֶל הָאִישׁ אֲשֶׁר הוֹדֵר לוֹ וְהִנֵּה אַתָּה רָאִיתָ אוֹתוֹ.
וְלָמָּה לֹא הִכַּתָּ אוֹתוֹ שָׁם אֶל הָאָרֶץ? והייתי צריך
נתן לך עשרה שקלים כסף וחגורה.
18:12 וַיֹּאמֶר הָאִישׁ אֶל יוֹאָב אֲשֶׁר אֶקְבַּל אֶלֶף שְׁקָלִים
של כסף ביד, ובכל זאת לא אשלח את ידי על
בן המלך: כי לשמענו צוה עליך המלך ואת אבישי ו
איתי לאמר: היזהרו שלא יגע באבשלום הצעיר.
18:13 אחרת הייתי עושה שקר על חיי שלי: כי
אין דבר נסתר מן המלך, ואתה בעצמך היית קובע
את עצמך נגדי.
18:14 וַיֹּאמֶר יוֹאָב לֹא אֶהְיֶה כָּךְ עִמָּךְ. והוא לקח שלושה חצים
בידו, ודחף אותם בלב אבשלום, בעודו
עדיין חי באמצע האלון.
18:15 ועשרה בחורים אשר נשאו את שריונו של יואב הסתובבו ויכו
אבשלום, והרג אותו.
18:16 ויתקע יואב בשופר וישובו העם מלרדוף אחריהם
ישראל: כי יואב עצר את העם.
18:17 ולקחו את אבשלום וישליכו אותו בבור גדול ביער.
הניח עליו ערמת אבנים גדולה מאוד, וכל ישראל ברחו כל אחד
לאוהל שלו.
18:18 עכשיו אבשלום בחייו לקח וגידל לעצמו א
עמוד אשר בדיל המלך: כי אמר אין לי בן לשמור
שמי לזכרון: ויקרא את העמוד על שמו: ו
הוא נקרא עד היום הזה, מקומו של אבשלום.
יח 18:19 ויאמר אחימעז בן צדוק הבה נארוץ ואשא את המלך.
בשורה, איך נקם יהוה באויביו.
18:20 ויאמר אליו יואב לא תבשר היום כי אם אתה.
יום אחר תבשר, אבל היום הזה לא תבשר.
כי מת בן המלך.
18:21 וַיֹּאמֶר יוֹאָב אֶל כּוּשִׁי לֵךְ וַאֲמַר אֶת הַמֶּלֶךְ אֶת אֲשֶׁר רָאִיתָ. וקושי
השתחווה ליואב, ורץ.
יח 18:22 ויאמר עוד אחימעז בן צדוק אל יואב אבל כל מה
גם אני, אני מתפלל, רץ אחרי כושי. וַיֹּאמֶר יוֹאָב, לָמָּה יִתְנַבֵּל
אתה רץ, בני, בראותך שאין לך בשורה מוכנה?
18:23 אבל בכל אופן, אמר, תן לי לברוח. ויאמר אליו: רוץ. לאחר מכן
אחימעז רץ בדרך המישור, והשתלט על כושי.
18:24 וישב דוד בין שני השערים ויעלה השומר אל
גג על השער אל החומה ונשא את עיניו ויראה.
והנה אדם רץ לבדו.
18:25 ויצעק השומר ויגיד למלך. ויאמר המלך, אם הוא
לבד, יש בשורה בפיו. וַיָּבֹא אֶת הַמַּחֲלִיקָה וְהִתְקָרֵב.
18:26 וירא השומר איש אחר רץ ויקרא השומר
השוער, ויאמר, הנה איש אחר רץ לבדו. והמלך
אמר, גם הוא מבשר.
18:27 וַיֹּאמֶר הַשׁוֹפֵר: אֲנִי סוֹבֶרֶת לְהִרְצוֹת הַקָּדוֹנִים כָּמוֹת
ריצת אחימעז בן צדוק. ויאמר המלך, טוב הוא
אדם, ובא בשורה טובה.
18:28 ויקרא אחימעץ ויאמר אל המלך הכל טוב. והוא נפל
ירד ארצה על פניו לפני המלך ויאמר ברוך
יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר נָתַן אֶת-הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר-הֵרִימוּ
יד נגד אדוני המלך.
18:29 ויאמר המלך, האם הנער אבשלום בטוח? ויען אחימעז:
כאשר שלח יואב את עבד המלך ואותי את עבדך, ראיתי גדול
מהומה, אבל לא ידעתי מה זה.
18:30 ויאמר אליו המלך, פנה ועמוד כאן. והוא הסתובב
הצידה, ועמד במקום.
18:31 והנה כושי בא; וַיֹּאמֶר כושי, בשורה, אדוני המלך: כי
יְהוָה נָקַם לָךְ הַיּוֹם מִכָּל קָמִים
לְךָ.
18:32 ויאמר המלך אל כושי האם הנער אבשלום בטוח? וקושי
ענה, אויבי אדוני המלך וכל העומדים
לך לפגוע בך, תהיה כמו הבחור ההוא.
18:33 ויתרגש המלך ויעלה אל החדר על השער.
וַיִּבְכָּה וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר, בני אבשלום בני, בני
אבשלום! הלואי אֱלֹהִים אֲנִי מֵת לָךְ, אַבְשָׁלוֹם, בְּנִי, בְּנִי!