2 שמואל
12:1 ושלח ה\' את-נתן אל-דוד. וַיָּבֹא אֵלָיו וַיֹּאמֶר אֶל
לו, שני אנשים היו בעיר אחת; האחד עשיר, והשני עני.
12:2 לעשיר היו הרבה צאן וצאן.
12:3 אבל לעני לא היה דבר, מלבד כבש כבש קטן אחד שהיה לו
קנה והזנה: וגדל יחד איתו ועם שלו
יְלָדִים; אכל מבשרו ושתה מכוסו ושכב
בחיקו, והיה לו כבת.
12:4 ויבא נוסע אל העשיר ויחס לקחת ממנו
צאן וצארו שלו, להתלבש לאדם ההולך
בא אליו; אבל לקח את הכבש של העני, והלביש אותו למען
אדם שהגיע אליו.
12:5 ויתלקח חמתו של דוד על האיש מאוד; והוא אמר ל
נתן, חי יהוה, האיש אשר עשה את הדבר הזה
בטוח למות:
12:6 וישיב את הכבש ארבע פעמים כי עשה את הדבר הזה
כי לא ריחמו לו.
12:7 ויאמר נתן אל דוד אתה האיש. כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי
ישראל, משחתי אותך למלך על ישראל, והצלתי אותך
יד שאול;
12:8 ונתתי לך את בית אדוני ואת נשות אדוניך אל תוךך.
חיק, ונתן לך את בית ישראל ויהודה; ואם כן
היה מעט מדי, יתר על כן הייתי נותן לך כאלה ואחרים
דברים.
יב:9 מדוע בזת את מצות יהוה לעשות הרע ב.
המראה שלו? הרגתם את אוריה החתי בחרב והרגתם
לקח את אשתו לאשתך, והרג אותו בחרב
ילדי עמון.
12:10 עַתָּה, עַתָּה, לֹא תָסוּר הַחֶרֶב מִבֵּיתֶךָ; כי
בזתני ולקחת את אשת אוריה החתי
להיות אשתך.
12:11 כה אמר יהוה הנה אני מקים עליך רעה מתוך
ביתך, ואקח את נשותיך לעיניך, ואתן
אותם לרעך והוא ישכב עם נשותיך לעיני
השמש הזו.
12:12 כי אתה עשית זאת בסתר ואעשה את הדבר הזה לפני כל ישראל
ולפני השמש.
12:13 ויאמר דוד אל נתן חטאתי ליהוה. ונתן
אָמַר אֶל דָּוִד, גַּם יְהוָה הִסְתִּיר אֶת חֲטָאתֶךָ; לא תעשה
לָמוּת.
12:14 אולם כי במעשה זה נתת הזדמנות גדולה ל-
אוֹיְבֵי יְהוָה לַחְלֹץ, גַּם הַנֶּלֶד שֶׁיּוֹלֵד לָךְ
בטח ימות.
12:15 וילך נתן אל ביתו. וַיַּכֵּה יְהוָה אֶת הַנֶּלֶד הַזֶּה
אשת אוריה ילדה לדוד, והיא הייתה חולה מאוד.
יב,טז, וַיִּתְפַּחֵן דָּוִד אֶת-הָאֱלֹהִים, עַל-הַיָּלָד; וַיְצָם דָּוִד וַיֵּלֶךְ
בפנים ושכב כל הלילה על הארץ.
12:17 ויקמו זקני ביתו וילכו אליו להקימו ממנו
הָאָרֶץ, וְלֹא רָצָה, וְלֹא אֲכַל אִתָּם לֶחֶם.
12:18 ויהי ביום השביעי ומת הילד. וה
עבדי דוד חששו לומר לו שהילד מת: כי הם
אָמַר, הִנֵּה בְּעוֹד הַנֶּלֶד חַי, דִּבַּרְנוּ אֵלָיו, וְהוּא
לא ישמע לקולנו: איך יעצבן את עצמו אם אנחנו
להגיד לו שהילד מת?
12:19 אך כאשר ראה דוד כי עבדיו מתלחשים, הבחין דוד כי
ילד מת: על כן אמר דוד אל עבדיו, האם הילד
מֵת? ואמרו: מת הוא.
12:20 ויקם דוד מן הארץ וירחץ וישח את עצמו
החליף את לבושו, ובא אל בית ה\', ו
סגד: אז בא לביתו; וכאשר דרש, הם
הניח לפניו לחם, והוא אכל.
12:21 ויאמרו אליו עבדיו: מה הדבר הזה אשר עשית?
צמת ובכית על הילד בעודו בחיים; אבל כאשר ה
ילד מת, קמת ואכלת לחם.
12:22 ויאמר בעוד הילד חי צמתי ובכיתי כי אני
אָמַר, מִי יָדַע אִם יִחְנַן אֱלֹהִים אֵלַי, שֶׁהָיֶלֶד
יכול לחיות?
12:23 אבל עכשיו הוא מת, למה אני צריך לצום? אני יכול להחזיר אותו שוב?
אני אלך אליו, אבל הוא לא ישוב אלי.
12:24 וינחם דוד את בת שבע אשתו ויכנס אליה וישכב.
עמה: ותלד בן ויקרא את שמו שלמה: ואת
יהוה אהב אותו.
12:25 וישלח ביד נתן הנביא; והוא קרא בשמו
ג\'דידיה, בגלל ה'.
12:26 וילחם יואב ברבה מבני עמון ויקח
עיר מלכותית.
12:27 וַיִּשְׁלַח יוֹאָב אֶת-שְׁלִיחִים אֶל-דָּוִד וַיֹּאמֶר נַחְתִּי
רבה, ולקחו את עיר המים.
12:28 ועתה אספו את שאר העם וחנו נגדם
העיר, ולקחת אותה: פן אקח את העיר, ותיקרא על שמו
שֵׁם.
12:29 ויאסף דוד את כל-העם וילך אל-רבה
נלחם נגדו ולקח אותו.
12:30 ויסיר מעל ראשו את עטרת מלכם, משקלו
כישרון זהב עם האבנים היקרות: ויושב על דוד
רֹאשׁ. ויוציא את שלל העיר בשפע רב.
12:31 ויוציא את העם אשר בו והכניס אותם מתחת
מְסָרִים, וַתַּחַת תַּחְלוֹת הַבַּרְזֶל, וְתַחַת גַּזְרֵי הַבַּרְזֶל, וְעָשָׂה אוֹתָם
עבר בכבשן הלבנים: וכך עשה לכל ערי הים
ילדי עמון. ושב דוד וכל העם לירושלים.