2 מכבים
15:1 אבל ניקנור, בשמעו כי יהודה וחברתו בחזקה
מקומות על שומרון, נפתרו ללא כל סכנה להפעיל עליהם
יום השבתון.
15:2 אף-על-פי-כן אמרו היהודים אשר נאלצו ללכת עמו: הושמד
לא באכזריות ובברבריות כל כך, אלא לתת כבוד ליום ההוא, שהוא,
הרואה הכל, כיבד בקדושה מכל שאר הימים.
15:3 אז דרש העלוב הכי אכזרי, אם היה אדיר בפנים
גן עדן, אשר ציווה על שמירת יום השבת.
15:4 ויאמרו יש בשמים אדון חי וגבור אשר
ציווה לשמור את היום השביעי:
15:5 וַיֹּאמֶר הַשֵּׁנִי וְגַם-אֲנִי גָּבֹר עַל-הָאָרֶץ וְאֶצְוָה
לקחת נשק ולעשות את עסקי המלך. ובכל זאת הוא השיג שלא יהיה לו
רצונו הרשע נעשה.
15:6 אז ניקנור בגאווה וגאוותנות רבה נחוש להקים א
אנדרטה ציבורית לניצחונו על יהודה ועל אלו שהיו עמו.
15:7 אבל למכבים היה בטחון תמידי שה\' יעזור לו.
15:8 על כן קרא לעמו לא לפחד מביאת הגויים
נגדם, אלא לזכור את העזרה שהייתה להם בעבר
קיבל משמים, ועכשיו לצפות לניצחון ולעזרה, אשר
צריך לבוא אליהם מאת הקב"ה.
15:9 וכך ניחם אותם מהתורה ומהנביאים ומכל
כשהוא מזכיר אותם בקרבות שהם ניצחו קודם לכן, הוא עשה אותם
יותר עליז.
15:10 וכאשר עורר את נפשם, נתן להם את הפקדתם.
מַרְאֶה לָהֶם בְּכָל כֹּל שֶׁל הַגּוֹיִם וְהַפְרָצָה
של השבועות.
15:11 כך חימוש כל אחד מהם, לא כל כך בהגנה על מגנים ו
חניתות, כמו במילים נוחות וטובות: ולצד זה, סיפר
להם חלום שראוי להאמין בו, כאילו זה אכן היה כך, אשר
לא מעט שימח אותם.
15:12 וזה היה חזונו כי אוניה שהיה כהן גדול א
בעל סגולה ואדם טוב, נכבד בשיחה, עדין במצבו,
גם מדברים היטב, ומופעלים מילד בכל נקודות המעלות,
מרים את ידיו התפלל עבור כל גופם של היהודים.
15:13 זה נעשה, כמוהו הופיע אדם עם שערות אפורות, ו
מפואר ביותר, שהיה בעל מלכות נפלאה ומעולה.
15:14 וענה אוניה לאמר זה אוהב האחים אשר
מתפלל הרבה על העם ועל עיר הקודש, כלומר ירמיהו
נביא אלוהים.
15:15 ואז ירמיהו הושיט את ידו הימנית נתן ליהודה חרב של
זהב, ובנתינתו דיבר כך,
15:16 קח את החרב הקדושה הזאת, מתנת אלוהים, שבה תפצע.
את היריבים.
15:17 וכך ניחם בדברי יהודה שהיו טובים מאוד.
ומסוגל לעורר אותם לגבורה, ולעודד את לבבותיהם
גברים צעירים, הם החליטו לא להקים מחנה, אלא באומץ להקים
עליהם, ובגבריות לנסות את העניין בסכסוך, כי העיר
והקדש והמקדש היו בסכנה.
15:18 על הדאגה שדאגו לנשותיהם ולילדיהם
אחים, ואנשים, היה פחות חשבון עמם: אבל הגדול ביותר
והפחד העיקרי היה לבית המקדש.
15:19 גם האנשים שהיו בעיר לא דאגו כל כך בהיותם מוטרדים
לסכסוך בחו"ל.
15:20 ועכשיו, כשהכל נראה מה צריך להיות המשפט, והאויבים
כבר התקרבו, והצבא היה ערוך, והבהמות
ממוקם בנוחות, והפרשים מונחים בכנפיים,
15:21 המכבי רואה את בוא ההמון והצוללים
הכנות של שריון, ועזות החיות, נמתחו
ידיו אל השמים ויקרא לה\' העושה נפלאות.
בידיעה שהניצחון לא מגיע באמצעות נשק, אלא כפי שהוא נראה טוב
לו, הוא נותן אותו לראויים:
15:22 לפיכך אמר בתפילתו כדרך זו; ה\', עשית
שלח את מלאךך בימי יחזקיה מלך יהודה והרג
צבא סנחריב מאה וחמשה ושבעים אלף:
15:23 על כן גם עתה, אדוני השמים, שלח לפנינו מלאך טוב
פחד ופחד אליהם;
15:24 ובכוח זרועך יפגעו באימה.
שבאים נגד עמך הקדוש כדי לגדף. וכך הוא סיים.
15:25 ויצאו ניקנור והאשר עמו בחצוצרות ו
שירים.
15:26 אבל יהודה והחברה שלו נתקלו באויבים בקריאה ו
תְפִלָה.
15:27 אשר נלחמים בידיהם ומתפללים לאלוהים בידם
לבבות, הרגו לא פחות משלושים וחמשה אלף איש: כי דרך
את הופעתו של אלוהים הם היו מריעים מאוד.
15:28 כעת, כאשר הסתיים הקרב, וחזרו שוב בשמחה, ידעו זאת
ניקנור שכב מת ברתמה שלו.
15:29 ואז השמיעו תרועה גדולה וקול, והללו את הקב"ה בם.
שפה משלו.
15:30 ויהודה, שהיה תמיד המגן הראשי של האזרחים שניהם בגופם
ושכל, ומי שהמשיך את אהבתו לבני ארצו כל חייו,
ציווה להכות את ראשו של ניקנור ואת ידו בכתפו,
ולהביאם לירושלים.
15:31 אז בהיותו שם ויקרא את עמיו ויכנס
הכוהנים לפני המזבח, שלח להביא את אשר מן המגדל.
15:32 והראה להם את ראשו של ניקנור השפל ואת ידו של המגדף ההוא.
אשר בהתרברבות גאה הוא השתרע על המקדש הקדוש של
הכל יכול.
15:33 וכאשר כרת את לשונו של ניקנור המרושע ההוא, ציווה
שיתנו אותו בחתיכות לעופות, ויתלו את
גמול שיגעונו לפני המקדש.
15:34 וַיִּהְלַח כָּל-אָדָם אֶל-הַשָּׁמַיִם אֶת-אֲדֹנָי הַתְּהִלָּה לֵאמֹר.
בָּרוּךְ הַשָּׁמַר אֶת מְקוֹמוֹ בְּטָמֵא.
15:35 הוא תלה גם את ראשו של ניקנור על המגדל, דבר ברור וברור
חתום לכל עזרת ה\'.
15:36 והם קבעו את כולם בגזירה משותפת בשום מקרה לא לתת את היום ההוא
לעבור בלי חגיגיות, אלא כדי לחגוג את היום השלושים ליום
חודש שנים עשר, אשר בלשון סורית נקרא אדר, יום קודם לכן
יום מרדוכיוס.
15:37 כך הלך עם ניקנור: ומאז והלאה היה לעברים
עיר בכוחם. והנה אסיים.
15:38 ואם עשיתי טוב, וכיאה לסיפור, זה מה שאני
רצוי: אבל אם דק ומרושע, זה מה שאוכל להשיג
אֶל.
15:39 כי כפי שמזיק לשתות יין או מים לבד; וכמו יין מעורבב
במים נעים ומענג את הטעם: גם כן דיבור דק
ממוסגר משמח את אוזניהם של הקוראים את הסיפור. וכאן יהיה
להיות סוף.