2 מכבים
9:1 בערך באותו זמן יצא אנטיוכוס בבושת פנים מארץ
פָּרַס
9:2 כי הוא נכנס לעיר הנקראת פרספוליס, וניגש לשדוד את
מקדש, ולהחזיק את העיר; ואז ההמון רץ להגן
עצמם עם נשקם העלו אותם לברוח; וכך קרה,
שאנטיוכוס שהוצא לבריחת התושבים חזר איתו
בושה.
9:3 כעת, כאשר הגיע לאקבטנה, הודיעו לו מה קרה
לניקנור ולטימותאוס.
9:4 ואז מתנפח מכעס. הוא חשב לנקום ביהודים
חרפה שעשו לו אלה שהכריחו אותו לברוח. לכן ציווה
הוא המרכבה שלו לנהוג בלי הפסקה, ולשגר את המסע,
משפטו של אלוהים כעת בעקבותיו. כי הוא דיבר בזה בגאווה
מין, שהוא יבוא לירושלים ויהפוך אותה למקום קבורה משותף
של היהודים.
9:5 אבל ה\' אלוקים אלוהי ישראל היכה אותו בחשוכת מרפא
ומגפה בלתי נראית: או ברגע שדיבר את הדברים האלה, כאב של
המעיים שהיו חסרי תקנה באו עליו, וייסורים כואבים של ה
חלקים פנימיים;
9:6 וזה הכי צודק כי הוא ייסר מעיים של אחרים עם רבים
וייסורים מוזרים.
9:7 אמנם דבר לא חדל מהתרברבותו, אך עדיין התמלא
בגאווה, פולט אש בזעם על היהודים, ו
מצווה לזרז את המסע: אך התרחש ונפל
מרכבתו, נישא באלימות; כך שיש נפילה כואבת, כל
איברי גופו סבלו מאוד.
9:8 וכך הוא שחשב קצת לפני כן שיצוה על גלי
הים, (כל כך גאה הוא היה מעבר למצבו של האדם) ולשקול את
הרים גבוהים באיזון, הוטל כעת על הקרקע ונשאו פנימה
חולץ סוסים, מפגין לכל את כוחו הגלוי של אלוהים.
9:9 ועלו התולעים מגופו של האיש הרשע הזה וזמן
הוא חי בצער ובכאב, בשרו נפל, והזוהמה של
הריח שלו היה רועש לכל צבאו.
9:10 והאיש, שחשב מעט לפני כן יוכל להגיע לכוכבי
גן עדן, אף אדם לא יכול היה לסבול לשאת בגלל סירחונו הבלתי נסבל.
9:11 הנה, בהיותו נגוע, החל לעזוב את גאוותו הגדולה.
ולבוא לידיעת עצמו במכת אלוהים, כאבו
גדל בכל רגע.
9:12 וכאשר הוא עצמו לא יכול היה לעמוד בריח שלו, אמר את הדברים האלה.
ראוי להיות כפוף לאלוהים, ושאדם בן תמותה צריך
לא לחשוב על עצמו בגאווה אם הוא היה אלוהים.
9:13 גם הרשע הזה נדר ליהוה אשר עתה לא יהיה לו עוד
רחם עליו לאמר כך
9:14 כי עיר הקודש אשר הלך אליה ממהר להעמיד אותה
עם האדמה, וכדי להפוך אותה למקום קבורה משותף,) יקבע ב
חוֹפֶשׁ:
9:15 ולגבי היהודים אשר קבע כי אינם ראויים כל כך להיות.
נקברו, אלא שיגרשו עם ילדיהם כדי להיטרף מן ה
עופות וחיות פרא, הוא יהפוך את כולם לשווים לאזרחים
אַתוּנָה:
9:16 ואת-המקדש הקדוש אשר קודם שיקלקל, היה מקשט בו
מתנות טובות, ולהחזיר את כל כלי הקודש עם הרבה יותר, והחוצה
מהכנסותיו משלו את החיובים השייכים לקורבנות:
9:17 כן, וגם הוא יהפוך ליהודי בעצמו ויעבור את כל
עולם שהיה מיושב, ולהכריז על כוחו של אלוהים.
9:18 אבל על כל זה לא יפסקו מכאוביו על משפט אלוהים צודק
בא עליו: לפיכך נואש מבריאותו, כתב אל ה
יהודים המכתב החתום, המכיל צורה של תחינה,
לאחר השיטה הזו:
9:19 אנטיוכוס מלך ומושל ליהודים הטובים מאחלים אזרחיו הרבה
שמחה, בריאות ושגשוג:
9:20 אם טוב לך ולילדיך ועניינך יהיה לך
שביעות רצון, אני מודה מאוד לאלוהים, עם תקוותי בשמיים.
9:21 באשר אני, הייתי חלש, אחרת הייתי זוכר בחביבות שלך
כבוד ורצון טוב חוזרים מפרס, ונלקחים עם א
מחלה קשה, חשבתי שיש צורך לדאוג לביטחון המשותף
מכל:
9:22 לא סומך על בריאותי, אבל יש תקווה גדולה לברוח מזה
מחלה.
9:23 אבל בהתחשב בכך שאפילו אבי, באיזו שעה הוא הוביל צבא
המדינות הגבוהות. מינה יורש,
9:24 לסוף שאם משהו נפל בניגוד למצופה, או אם
כל בשורת חמורה הביאו, יודעי הארץ
למי הושארה המדינה, אולי לא יהיה מוטרד:
9:25 שוב, בהתחשב כיצד הנסיכים שהם גבולות ו
שכנים לממלכתי מחכים להזדמנויות ומצפים למה שיהיה
להיות האירוע. שמתי את בני אנטיוכוס למלך, אותו אני לעתים קרובות
מחויב ומשבח לרבים מכם, כשעליתי למרומים
מחוזות; למי כתבתי כדלקמן:
9:26 לכן אני מתפלל ומבקש מכם לזכור את ההטבות שיש לי
נעשה לך באופן כללי, ובמיוחד, ושכל אדם יהיה
עדיין נאמן לי ולבני.
9:27 כי אני משוכנע כי הוא מבין את דעתי יהיה טוב ו
להיכנע באדיבות לרצונותיך.
9:28 כך הרוצח והמגדף סבל קשות ביותר כמוהו
הפציר בגברים אחרים, אז מת הוא מוות אומלל במדינה זרה
בהרים.
9:29 ופיליפ, אשר גדל עמו, נשא את גופתו, אשר
גם מפחד בנו של אנטיוכוס הלך למצרים לתלמיוס
פילומטר.