2 מכבים
6:1 זמן לא רב לאחר מכן שלח המלך זקן מאתונה לכפות על
יהודים לסור מחוקי אבותיהם, ולא לחיות אחרי
חוקי אלוהים:
6:2 ולזהם גם את בית המקדש בירושלים ולקרוא לו בית המקדש
של יופיטר אולימפיוס; וזה בגריזים, של יופיטר המגן על
זרים, כרצונם אשר ישבו במקום.
6:3 כניסתה של העוולה הזאת הייתה קשה וקשה לעם.
6:4 כי בית המקדש היה מלא מהומה והילולה על ידי הגויים, אשר
התעסק עם זונות, והיה קשור לנשים במעגל של
מקומות קדושים, ומלבד זה הביאו דברים שלא כדין.
6:5 גם המזבח היה מלא דברים חולים אשר התורה אוסרת.
6:6 וכן לא היה מותר לאדם לשמור ימי שבת וצומות קדומות
או להצהיר בכלל שהוא יהודי.
6:7 וביום הולדת המלך כל חודש הביאו אותם
אילוץ מר לאכול מן הקרבנות; וכאשר צום בכחוס
נשמר, נאלצו היהודים ללכת בתהלוכה לבכחוס,
נושא קיסוס.
6:8 ועוד יצאה גזרה לערי הגויים השכנות
לפי הצעת תלמי, נגד היהודים, שהם צריכים
שמור על אותן אופנה, והיה שותף לקרבנותיהם:
6:9 ומי שלא יתאים את עצמו למידותיהם של הגויים
צריך להרוג. אז אולי אדם ראה את האומללות הנוכחית.
6:10 כי שתי נשים הביאו, אשר מילו את-בניהן;
אשר כאשר הובילו בגלוי סביב העיר, התינוקות מוסרים
שדיהם, הם הפילו אותם מטה מהקיר.
6:11 ואחרים, אשר רצו יחד אל מערות בקרבת מקום, לשמור על
יום השבתון בחשאי, לאחר שגילה פיליפ, נשרפו כולם
יחד, כי הם עשו מצפון לעזור לעצמם למען
כבוד היום הקדוש ביותר.
6:12 עכשיו אני מתחנן לאלו שקוראים את הספר הזה, שלא יייאשו
על האסונות האלה, אלא שהם שופטים שהעונשים האלה לא יהיו
לחורבן, אבל לחיסור על האומה שלנו.
6:13 כי זה אות לטובו הגדול, כאשר אין עושי רשעים
סבל זמן רב, אך נענש מיד.
6:14 כי לא כעמים אחרים אשר יהוה נמנע מהם בסבלנות
להעניש, עד שיגיעו למלוא חטאיהם, כך הוא נוהג
איתנו,
6:15 שמא, בהיותו מגיע לגובה החטא, ייקח אחר כך
נקמתנו.
6:16 ולפיכך הוא לעולם לא יסיר את רחמיו מאיתנו, ואף על פי שהוא
העניש במצוקה, אך לעולם לא עזב את עמו.
6:17 אבל זה אשר דיברנו יהיה לנו אזהרה. ועכשיו נעשה
בא להכרזת העניין בכמה מילים.
6:18 אלעזר, מראשי הסופרים, איש זקן ובאר
פרצוף מועדף, נאלץ לפתוח את פיו ולאכול
בשר חזיר.
6:19 אבל הוא, בוחר יותר למות בפאר, מאשר לחיות עם מוכתם
תועבה כזו, ירק אותה, ובא מרצונו אל ה
לַעֲנוֹת,
6:20 כפי שהיו צריכים לבוא, הנחושים להתבלט נגד כאלה
דברים, כפי שאינם חוקיים לטעום אהבת החיים.
6:21 ובעלי המשמרת על המשתה הרשע ההוא לזקנים
היכרות שהייתה להם עם האיש, לקחו אותו הצידה, הפצירו בו
להביא בשר מפרנסתו, כגון שהיה מותר לו להשתמש בו, ו
לעשות כאילו אכל מהבשר שנלקח מהקרבן שצוה
המלך;
6:22 למען יינצל ממוות ולמען הזקן
ידידות איתם תמצא חן.
6:23 אבל הוא התחיל לשקול בדיסקרטיות, וככל שהפך לגילו, ואת
הוד של שנותיו העתיקות, וכבוד ראשו האפור,
שאליו הגיע, והחינוך הכי כנה שלו מילד, או יותר נכון
התורה הקדושה שנעשתה וניתנה על ידי אלוהים: לכן השיב בהתאם.
ורצה אותם מיד לשלוח אותו לקבר.
6:24 כִּי לֹא יָדַע לְעֵדֵנוּ, אָמַר, בְּכָל מָקוֹם לְהִתְפַּלֵּל, עַל יְדֵי
צעירים רבים עשויים לחשוב שאלעזר, בהיותו בן ארבעים
ועשרה, הלכו עכשיו לדת מוזרה;
6:25 וכך הם באמצעות הצביעות שלי, והרצון לחיות קצת זמן ו
עוד רגע, צריך להיות שולל על ידי, ואני מקבל כתם על הישן שלי
גיל, ולהפוך אותו לנתעב.
6:26 כי אם כי לעת עתה אני צריך להיחלץ מן
עונשם של בני אדם: בכל זאת לא אמלט מיד הכול יכול,
לא חי ולא מת.
6:27 לכן עכשיו, כשאני משנה את החיים האלה, אני אראה לעצמי כזה
אחד כפי שגילי דורש,
6:28 ותשאיר דוגמה בולטת לאנשים צעירים למות ברצון ו
באומץ למען החוקים הנכבדים והקדושים. וכאשר אמר
מילים אלה, מיד הלך לייסורים:
6:29 הם שהובילו אותו לשנות את הרצון הטוב הם גילו אותו קצת לפני
לשנאה, כי הנאומים האמורים נמשכו, כפי שחשבו,
מתוך מוח נואש.
6:30 אבל כשהיה מוכן למות בפסים, נאנח ואמר: זהו
גלו לה\' בעל הידע הקדוש, כי בעוד אני
אולי היה נפטר ממוות, אני סובל כעת כאבים כואבים בגוף על ידי
מוכה: אבל בנפש אני מרוצה לסבול את הדברים האלה,
כי אני מפחד ממנו.
6:31 וכך מת האיש הזה, והשאיר את מותו לדוגמא של אציל
אומץ לב, ואזכרה לסגולה, לא רק לצעירים, אלא לכל
האומה שלו.