2 מכבים
1:1 האחים היהודים אשר בירושלים ובארץ יהודה
מאחלת לאחים, ליהודים שנמצאים ברחבי מצרים בריאות ו
שָׁלוֹם:
א,ב יחננו אלוהים אתכם וזכור את בריתו אשר כרת עמה
אברהם יצחק ויעקב עבדיו הנאמנים;
1:3 ותנו לכולכם לב לעבדו ולעשות רצונו בטוב
אומץ לב ונפש חפצה;
א,ד ופתחו את לבכם בתורתו ובמצוותיו ושלחו לכם שלום
1:5 ושמע את תפילותיך ותהיה אחד איתך ולעולם לא עזוב אותך בפנים
זמן צרה.
1:6 ועכשיו אנחנו כאן ומתפללים בשבילך.
1:7 באיזה שעה מלך דמטריוס במאה ששים ותשע
שנה, אנחנו, היהודים, כתבנו אליך בקצה צרה שבאה
עלינו באותן שנים, מהזמן שג\'ייסון והחברה שלו
התקומם מארץ הקודש והממלכה,
1:8 ושרף את האכסדרה ושפך דם תמים והתפללנו אל ה\'
ה\', ונשמעו; הקרבנו גם זבחים וקמח משובח, ו
הדליקו את המנורות, והעמידו את הלחם.
1:9 ועתה ראו כי אתם שומרים את חג הסוכות בחודש קסליו.
1:10 במאה השמונה ושמונים השנה העם אשר ב
ירושלים וביהודה, והמועצה, ויהודה, שלחו ברכה ו
בריאות לאריסטובולוס, אדונו של המלך תלמיאוס, שהיה מזן
הכוהנים המשוחים ואל היהודים אשר במצרים:
1:11 ככל שאלוהים הציל אותנו מסכנות גדולות, אנו מודים לו
מאוד, כאילו היה בקרב מול מלך.
1:12 כי הוציא את הנלחמים בתוך עיר הקודש.
1:13 כי כאשר בא המנהיג לפרס, והצבא עמו
נראו בלתי מנוצחים, הם נהרגו במקדש ננע על ידי הונאה
של הכוהנים של ננאה.
1:14 כי אנטיוכוס, כאילו יינשא לה, בא למקום, ו
חבריו שהיו עמו, לקבל כסף בשם נדוניה.
1:15 אשר כאשר יצאו כהני ננע, והוא נכנס עם א
חברה קטנה לתוך המצפן של המקדש, הם סוגרים את המקדש כמו
ברגע שנכנס אנטיוכוס:
1:16 ופתחו דלת סגורה של הגג, זרקו אבנים כמו
ברעי רעמים, ופגעו בקברניט, חצבו אותם לחתיכות, היכו
מעל ראשיהם והשליכו אותם לאלה שהיו בחוץ.
1:17 בָּרוּךְ אֱלֹהֵינוּ בְּכָל, אֲשֶׁר הוֹצִיר אֶת הָאֱלֹהִים.
1:18 לפיכך בעוד אנו מתכוונים כעת לשמור על טיהור ה
מקדש ביום החמישה והעשרים לחודש קאסליו, חשבנו
הכרחי להוכיח לכם על כך, כדי שגם אתם תשמרו אותו, כמו ה
חג הסוכות והאש, אשר ניתנה לנו מתי
נעמיאס הקריב קורבן, לאחר מכן הוא בנה את בית המקדש ואת
מִזבֵּחַ.
1:19 כי כאשר הובלו אבותינו לפרס הכוהנים אשר אז
אדוק לקח את אש המזבח בחשאי, והחביא אותו במקום חלול
של בור בלי מים, שם שמרו עליו בטוח, כדי שהמקום היה
לא ידוע לכל הגברים.
1:20 כעת, לאחר שנים רבות, כאשר מצא חן בעיניו של אלוהים, נמיאס, שנשלח מה-
מלך פרס, אכן שלח מצאצאיהם של אותם כוהנים שהסתתרו
זה לאש: אבל כשסיפרו לנו לא מצאו אש, אלא עבה
מים;
1:21 וצוה אותם לשאופו ולהביאו; ומתי ה
הונחו על קורבנות, ציווה נעמיאס על הכהנים לזרות את
עץ והדברים המונחים עליו עם המים.
1:22 כאשר זה נעשה, והגיע הזמן שהשמש זרחה, אשר לפני כן
היה חבוי בענן, הייתה אש גדולה ניצתה, כך שכל אדם
התפלא.
1:23 ועשו הכוהנים תפילה בשעה שהקורבן אוכל, אני אומר.
גם הכוהנים וגם כל השאר, יונתן התחיל, והשאר
ענה לו, כמו שעשה נעמיאס.
1:24 והיתה התפילה כדרך זו; הו אדון, אדוני אלוהים, בורא הכל
דברים, אשר ירא וחזק, וצדיק, ורחום, וה
המלך היחיד והאדיב,
1:25 הנותן היחיד של כל הדברים, הצדק היחיד, הכל יכול והנצחי,
אתה המציל את ישראל מכל צרה ובחרת
אבות, וקדש אותם:
1:26 קבל את הקורבן לכל עמך ישראל ושמר את שלך
חלק משלו, ומקדש אותו.
1:27 אספו את הפזורים מאתנו, הצילו אותם
עבדו בין הגויים, הביטו בבוז ובתועב,
וידע הגויים כי אתה אלוהינו.
1:28 העניש את המדכאים אותנו, ובגאווה עשה לנו עוול.
1:29 שוב נטע את עמך במקום קדשך, כאשר דבר משה.
1:30 והכוהנים שרו מזמורי הודיה.
1:31 עתה, כאשר נכלה הקורבן, ציווה נמיה על המים
נותר לשפוך על האבנים הגדולות.
1:32 כשזה נעשה, הדליקה להבה: אבל היא כובתה
האור שזרח מהמזבח.
1:33 כאשר נודע הדבר הזה, נאמר למלך פרס כי ב
המקום, שבו החביאו הכוהנים שהובלו את האש, שם
הופיעו מים, וכי נעמיאס טיהר בהם את הקורבנות.
1:34 ואז המלך, סגר את המקום, קדש אותו, לאחר שניסה את
חוֹמֶר.
1:35 ויקח המלך מתנות רבות ויתן מהן למי שהוא
היה מספק.
1:36 וַיִּקְרָא נַעֲיָיא אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה נַפְתָּר, אֲשֶׁר-כְּמוֹ שֶׁלֹּאמַר, א
טיהור: אבל אנשים רבים קוראים לזה נפי.