2 מלכים
7:1 ויאמר אלישע שמעו דבר יהוה; כה אמר ה\' אל
מחר בערך בזמן הזה תימכר מידה של קמח דק בעבור א
שקל, ושתי מידות שעורה לשקל, בשער שומרון.
7:2 ויען אדון אשר נשען המלך על ידו לאיש האלהים
אָמַר, הִנֵּה אִם עָשָׂה יְהוָה חלוֹנִים בַּשָּׁמַיִם, עָשָׂה הַדָּבָר הַזֶּה
לִהיוֹת? וַיֹּאמֶר הִנֵּה תִּרְאֶה בְּעֵינֶיךָ וְתִרְאֶה
לא לאכול ממנו.
7:3 וארבעה מצורעים היו בפתח השער והם
אמרו איש לרעהו, מדוע נשב כאן עד שנמות?
7:4 אם נאמר נבוא בעיר, אז הרעב בעיר.
ונמות שם: ואם נשב כאן, נמות גם אנחנו. עַכשָׁיו
על כן בוא ונפל אל צבא ארם אם הם
הציל אותנו בחיים, נחיה; ואם יהרגו אותנו, רק נמות.
7:5 ויקמו בדמדומים ללכת אל מחנה ארם.
ובבואם עד קצה מחנה סוריה.
הנה לא היה שם איש.
7:6 כי שמע יהוה את צבא ארם רעש
מרכבות ורעש סוסים אפילו קול צבא גדול : ו
אמרו איש אל רעהו, הנה מלך ישראל שכר עלינו
מלכי החתים ומלכי מצרים לבוא
לָנוּ.
7:7 על כן קמו וברחו בדמדומים ועזבו את אוהליהם ו
סוסיהם וחמוריהם--המחנה כפי שהיה, וברחו אליו
החיים שלהם.
7:8 וכאשר באו המצורעים הללו עד קצה המחנה, הלכו
לתוך אוהל אחד, ואכל ושתה, ונשא משם כסף, ו
זהב, ומלבושים, והלכו והסתירו; ושוב בא, ונכנס
אוהל אחר, ונשא גם משם, והלך והסתיר אותו.
7:9 וַיֹּאמְרוּ אֶחָד אֶל-אֶחָד אֵין אֲנַחְנוּ;
בשורה, ונשקט: אם נתעכב עד אור הבוקר, כמה
תבוא עלינו רעות: ועתה בוא ונלך ונספר
בית המלך.
7:10 ובאו וקראו אל שוער העיר ויאמרו להם.
לאמר, באנו אל מחנה ארם, והנה אין
איש שם, לא קול אדם, כי אם סוסים קשורים, וחמורים קשורים, ו
האוהלים כפי שהיו.
7:11 ויקרא לשערים; ויגידו זאת לבית המלך בפנים.
7:12 ויקם המלך בלילה ויאמר אל עבדיו אעשה עתה.
הראה לך מה עשו לנו הסורים. הם יודעים שאנחנו רעבים;
על כן יצאו מן המחנה להסתתר בשדה.
לאמר, בצאתם מן העיר, נתפוס אותם חיים, ו
להיכנס לעיר.
7:13 ויען אחד מעבדיו ויאמר יקח נא.
חמשה מהסוסים שנותרו, אשר נותרו בעיר, (הנה,
הם ככל המון ישראל הנשארים בו: הנה אני
אָמַר, הֵם כָּל רַב יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר
נצרך:) ונשלח ונראה.
7:14 לקחו שני סוסי מרכבה; ושלח המלך אחרי הצבא
מאת ארם לאמר לך ראה.
7:15 וילכו אחריהם עד הירדן והנה כל הדרך מלאה
בגדים וכלים, אשר השליכו הארמים בחפזתם.
וַיַּשְׁבוּ הַשְּׁלִיחִים, וַיְסַפְּרוּ אֶת הַמֶּלֶךְ.
7:16 ויצאו העם וישללו את אוהלי ארם. אז א
מידת קמח דק נמכרה בשקל ושתי מידות שעורה
לשקל, כדבר ה\'.
7:17 וימנה המלך את האדון אשר נשען עליו
משמרת השער: וידרכו עליו העם בשער, והוא
מת, כמו שאמר איש האלוהים, אשר דיבר בירד המלך
אוֹתוֹ.
7:18 ויהי כאשר דבר איש האלוהים אל המלך לאמר.
שתי מידות שעורה לשקל, ומידה של קמח דק לשקל
שקל, יהיה למחר בשעה זו בשער שומרון:
7:19 ויען האדון ההוא לאיש האלהים ויאמר עתה הנה אם
יהוה צריך לעשות חלונות בשמים, האם יכול להיות דבר כזה? והוא אמר,
הִנֵּה תִּרְאֶה אוֹתוֹ בְּעֵינֶיךָ וְלֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ.
7:20 וכך יצא אליו כי העם דרוך עליו בשער
והוא מת.