2 אזדרות
10:1 ויהי כאשר נכנס בני לחתונתו
חדר, הוא נפל ומת.
10:2 ואז הפלנו כולנו את האורות, וכל שכני קמו
ניחם אותי: אז נחתתי עד היום השני בלילה.
10:3 ויהי כאשר עזבו כולם לנחם אותי אל ה
סוף אולי אהיה שקט; אז קמתי בלילה וברחתי, ובאתי הנה
אל השדה הזה, כפי שאתה רואה.
10:4 ואני מתכוון כעת לא לחזור לעיר, אלא כאן להישאר, ו
לא לאכול ולא לשתות, אלא כל הזמן להתאבל ולצום עד שאני
לָמוּת.
10:5 אז השארתי את ההגות אשר הייתי בהם, ודיברתי אליה בכעס
פִּתגָם,
10:6 אשה טיפשה מכולן אינך רואה את אבלנו ו
מה קורה לנו
ט,ז, איך שיון אמנו מלאה כל כבדות ושפלה הרבה.
אבל כואב מאוד?
10:8 ועתה, בראותנו כולנו מתאבלים ועצובים, כי כולנו בכבדות.
האם אתה מתאבל על בן אחד?
10:9 כי שאל את הארץ ותאמר לך כי היא הצריכה
להתאבל על נפילתם של רבים כל כך שגדלים עליה.
10:10 כי יצאו ממנה כולם בראשונה וממנה כל האחרים
בא, והנה הם הולכים כמעט כולם אל החורבן, וא
רבים מהם מושרשים לחלוטין.
10:11 אז מי צריך לעשות אבל יותר ממנה, שאיבדה כל כך גדול
הָמוֹן; ולא אתה, אשר מצטער אלא על אחד?
10:12 אבל אם תאמר אליי לא קינתי כקינת הארץ.
כי אבדתי את פרי בטני אשר הוצאתי עמו
כאבים, וחשופים מצער;
10:13 אבל לא כן הארץ כי ההמון הנוכח בה לפי ה\'
מהלך הארץ נעלם, כפי שהגיע:
10:14 ואגיד אליך, כמו שהולדת בעמל; אֲפִילוּ
כך גם נתנה הארץ את פריה, כלומר את האדם, מאז ה
מתחיל אל מי שעשה אותה.
10:15 עַתָּה שָׁמְרוּ אֶת צַעֲרָתְךָ לְךָ וּסְבֹא עֹז
מה שקרה לך.
10:16 כי אם תכיר בנחישותו של אלוהים להיות צודק, אתה
קַבֵּל אֶת בְּנֶיךָ בְּעֵת וּבִנְשִׁים יִהְיֶה.
10:17 לך אז לתוך העיר אל בעלך.
10:18 וַתֹּאמֶר אֵלַי לֹא אֶעֱשֶׂה לֹא אֶלֹךְ לַעִיר.
אבל הנה אני אמות.
10:19 אז המשכתי לדבר איתה הלאה ואמרתי:
10:20 אל תעשה זאת, אלא תייעץ. על ידי: כי כמה הן המצוקות של
שיאון? תתנחם בצער ירושלים.
10:21 כי אתה רואה כי קדשנו חרב, מזבחנו נשבר.
המקדש שלנו חרב;
10:22 מזמורנו מונח על הארץ, שירנו נדם, שלנו
השמחה תמה, אור הפמוט שלנו כבה, ארון הקודש
מבריתנו נקלקל, קדשינו נטמאו, והשם
שנקרא עלינו כמעט מחלל: את ילדינו שמים
בושה, הכוהנים שלנו נשרפו, הלויים שלנו הלכו בשבי, שלנו
בתולות נטמאות, ונשותינו מתלהבות; צדיקים שלנו נשאו
הרחק, הקטנים שלנו נהרסו, הצעירים שלנו מובאים לשעבוד,
ונחלשו אנשינו החזקים;
10:23 ואשר הוא הגדול מכולם, חותמת ציון איבדה אותה עתה
כָּבוֹד; כי היא נמסרה ביד השונאים אותנו.
10:24 ועל כן התנער מכבדך הגדול והסר את ההמון
של צער, כדי שהגביר ירחם עליך שוב, וה
עליון ייתן לך מנוחה ונחת מעמלך.
10:25 ויהי בעודי מדבר עמה והנה פניה
פתאום זהרה מאוד, והפנים שלה נצצו, כך שאני
פחד ממנה, והרהר מה זה יכול להיות.
10:26 והנה פתאום היא קראה זעקה גדולה מפחדת מאוד
אדמה רעדה למשמע רעש האישה.
10:27 וראיתי והנה האשה לא נראתה אלי עוד, אלא שם.
הייתה עיר בנויה, ומקום גדול הראה את עצמו מה
יסודות: אז פחדתי וקראתי בקול רם ואמרתי:
10:28 היכן אוריאל המלאך אשר בא אליי בתחילה? כי יש לו
גרם לי ליפול לטרנסים רבים, והקצה שלי הפך ל
שחיתות, ותפילתי לתוכחה.
10:29 ובעודי דברתי את הדברים האלה, הנה בא אליי וראה
עלי.
10:30 והנה שכבתי כמת והבנתי הייתה
נלקח ממני: ולקח אותי ביד ימין, וינחם אותי, ו
העמיד אותי על רגלי, ואמר לי:
10:31 מה קרה לך? ולמה אתה כל כך מוטרד? ולמה שלך
בינה נסערת ומחשבות לבך?
10:32 ואמרתי כי עזבתני ובכל זאת עשיתי כדברי
דבריך, והלכתי אל השדה, והנה ראיתי, ובכל זאת ראיתי.
שאני לא מסוגל לבטא.
10:33 וַיֹּאמֶר אֵלַי קוּם בְּגָדִים וְאִתְיַעץ לָךְ.
10:34 וַאֲמַרְתִּי אָמַר, אֲדֹנִי, בִּי; רק אל תעזוב אותי, פן אמות
מתסכל מהתקווה שלי.
10:35 כי ראיתי שלא ידעתי ושמעתי שאיני יודע.
10:36 או האם השכל שלי שולל, או הנשמה שלי בחלום?
10:37 עתה לפיכך אני מתחנן כי תגלה לעבדך את זה
חָזוֹן.
10:38 השיב לי אז ואמר: שמע אותי ואודיעך
אמר לך למה אתה מפחד: כי העליון יגלה רבים
דברים סודיים לך.
10:39 ראה כי ישרה דרכך על אשר אתה מצטער כל הזמן.
על עמך, וקינה גדולה על ציון.
10:40 על כן זו משמעות החזון אשר ראית לאחרונה:
10:41 ראית אשה אבלה והתחלת לנחמה.
10:42 אך עתה אינך רואה עוד את דמות האשה, אלא הופיע
לך עיר בנויה.
10:43 ובעוד שהיא סיפרה לך על מות בנה, זה הפתרון:
10:44 האשה הזאת אשר ראית היא ציון וכי אמרה אליך.
גם היא אשר אתה רואה כעיר בנויה,
10:45 הואיל ואני אומר, היא אמרה לך, כי היא כבר שלושים שנה.
עקר: אלו שלושים השנים שבהן לא הוקרנו
שֶׁלָה.
10:46 אך לאחר שלושים שנה בנה שלמה את העיר והקריב קרבנות.
ואחר כך ילדו לעקר בן.
10:47 והרי היא אמרה לך שהיא מזינה אותו בעמל: זה היה
הדירה בירושלים.
10:48 אבל היא אמרה לך, כי הבן שלי בא לנישואיו
במקרה נכשל בחדר, ומת: זה היה ההרס ש
הגיע לירושלים.
10:49 והנה ראית את דמותה וכי היא אבלה עליה.
בן, התחלת לנחם אותה: ומהדברים האלה שיש להם
במקרה, אלה ייפתחו לפניך.
10:50 כי עתה רואה העליון כי אתה מתאבל בלא מעין, ו
סובל מכל לבבך עליה, כך הראה לך את
זוהר תפארתה ויופי יופיה:
10:51 ועל כן הוריתי לך להישאר בשדה שלא היה בו בית
בנוי:
10:52 כי ידעתי שהעליון יגלה לך זאת.
10:53 על כן צויתי לך ללכת אל השדה אשר אין יסוד בה
כל בניין היה.
10:54 כי במקום אשר עליון מתחיל להראות את עירו שם
האם בניין של אדם לא יוכל לעמוד.
10:55 ועל כן אל תירא, אל יפחד לבבך כי אם לך
דרך פנימה, ולראות את היופי והגדולה של הבניין, ככל
עיניך מסוגלות לראות:
10:56 ואז תשמע ככל שתבין אוזניך.
10:57 כי אתה מבורך על רבים אחרים, ונקראת עם העליון;
וכך גם מעטים.
10:58 אבל מחר בלילה תשאר כאן;
10:59 וכך יראה לך העליון חזיונות על העליות אשר ה\'
עליון יעשה ליושבי הארץ באחרית הימים.
אז ישנתי באותו לילה ועוד אחד, כמו שהוא ציווה עלי.