שמואל 1
26:1 ויבואו הציפים אל שאול לגבעה לאמר לא יסתתר דוד.
עצמו בגבעת ההכילה אשר לפני ישימון?
26:2 ויקם שאול וירד אל מדבר ציף, לו שלושה
אלף איש ישראל עמו לבקש את דוד במדבר
של זיף.
26:3 ויחן שאול בגבעת החחילה אשר לפני ישימון ב
הדרך. וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּמִּדְבָּר וַיַּרְא כִּי בָּא שָׁאוּל
אחריו אל המדבר.
26:4 שלח דוד מרגלים ויבין כי נכנס שאול
מעשה מאוד.
26:5 ויקם דוד ויבוא אל המקום אשר חנתו שאול ודוד
ראו את המקום שאול שוכב בו ואת אבנר בן נר השר
מצבאו: וישכב שאול בתעלה ויחננו העם
עליו.
26:6 ויען דוד ויאמר אל אחימלך החתי ואל אבישי
בן צרויה אח ליואב לאמר מי ירד אתי אליו
שאול למחנה? וַיֹּאמֶר אֲבִישָׁי, אֲנִי אֶרֶד עִמָּךְ.
26:7 ויבואו דוד ואבישי אל העם בלילה והנה שאול שוכב
ישן בתוך התעלה, וחניתו תקועה באדמה אצלו
מחזק: אבל אבנר והעם שכבו סביבו.
26:8 וַיֹּאמֶר אָבִישַׁי אֶל-דָּוִד נָתַן אֱלֹהִים אֶת-אֹיְבֶךָ בְךָ
יד היום: עתה על כן הבה-נא לי להכותו
חנית אפילו לארץ מיד, ולא אכה אותו השני
זְמַן.
26:9 ויאמר דוד אל אבישי אל תשמדו כי מי יכול להתמתח
יָדוֹ אֶל מְשַׁחְיוֹת יְהוָה וְהָיָה אוֹמֵם?
26:10 עוד אמר דוד חי יהוה היכה אותו יהוה; אוֹ
יומו יבוא למות; או יירד למלחמה ואבד.
26:11 אסור יהוה כי אשלח את ידי אל יהוה
נמשח: אבל קח נא את החנית אשר אצלו
לחזק, ואת קרום המים, ונלך.
26:12 וַיִּקַּח דָּוִד אֶת-הַחֲנִית וְאֶת-קֶלֶת הַמַּיִם מִמִּגְזַת שאול; ו
הוציאו אותם, ולא ראה איש ולא ידע ולא התעורר: כי
כולם היו ישנים; כי נפלה על שינה עמוקה מאת ה\'
אוֹתָם.
26:13 וַיַּעַב דָּוִד אֶל-הָעֶלָה, וַיַּעֲמֹד עַל-רֹאשׁ הַגָּבָה
רחוק; מרווח גדול להיות ביניהם:
26:14 ויצעק דוד אל העם ואל אבנר בן נר לאמר.
לא ענית, אבנר? ויען אבנר ויאמר מי אתה
שזעקה למלך?
26:15 ויאמר דוד אל אבנר האין אתה איש חיל? ומי כמוה
אתה בישראל? לָמָּה לֹא שָׁמַרְתָּ אֶת אֲדֹנֶיךָ הַמֶּלֶךְ? ל
נכנס אחד מהעם להשמיד את המלך אדוניך.
26:16 לא טוב הדבר אשר עשית. חי יהוה, אתם
ראוי למות, כי לא שמרתם את אדונכם, את ה\'
מָשׁוּחַ. ועתה ראה היכן חנית המלך, וקרום המים
זה היה בכוחו.
26:17 ויידע שאול את קול דוד ויאמר זה קולך בני דוד?
וַיֹּאמֶר דָּוִד: קוֹלִי הוּא, אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ.
26:18 ויאמר מדוע אדוני רודף כך אחרי עבדו? ל
מה עשיתי? או איזה רוע ביד שלי?
26:19 עתה, נא, ישמע אדוני המלך את דבריו.
מְשָׁרֵת. אם עורר ה\' אותך עלי, יקבל
מנחה: אבל אם הם בני אדם, ארורים הם לפני ה
אָדוֹן; כי הם הוציאו אותי היום מלהיות בה
נחלת יהוה לאמר לך עבדת אלוהים אחרים.
26:20 ועתה, אל-יפול דמי ארצה לפני פני ה\'
יהוה כי יצא מלך ישראל לחפש פרעוש, כמו כאשר אחד
האם צד חוגלה בהרים.
26:21 ויאמר שאול חטאתי שוב בני דוד כי לא אשוב
עשה לך רע כי יקרה נפשי בעיניך היום:
הִנֵּה שִׁגַּעְתִּי אֶת הַשַּׁמָּה וְשָׂגִיתִי מְאֹד.
26:22 ויען דוד ויאמר הנה חנית המלך! ותן לאחד מה
גברים צעירים באים ומביאים אותו.
26:23 ישלם יהוה לאיש את צדקתו ואת נאמנותו; ל
נתן יהוה אותך ביד היום, ולא אמתח
הושיט את ידי על משוח יהוה.
26:24 והנה, כשחייך רבים עד היום הזה בעיניי, כן
ירבו חיי לעיני יהוה ויצילני
מתוך כל צרה.
26:25 ויאמר שאול לדוד ברוך אתה בני דוד אתה תשני.
תעשה דברים גדולים, וגם תנצח. אז דוד הלך לדרכו,
ושב שאול למקומו.