שמואל 1 25:1 וימת שמואל; וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נֶאֱסָפוּ, וְכָל יִשְׂרָאֵל קונן עליו, וקבר אותו בביתו ברמה. וַיָּקָם דָּוִד וַיָּקָם ירד למדבר פארן. 25:2 ויהי איש במעון אשר נכסיו בכרמל; וה אדם היה גדול מאוד, והיו לו שלושת אלפים כבשים ואלפים עזים: וגוזר את צאנו בכרמל. 25:3 ושמו של האיש נבל; ושם אביגיל אשתו: ו היא הייתה אישה בעלת הבנה טובה ובעלת פני יפה: אבל האיש היה קמצן ורע במעשיו; והוא היה מהבית של כיילב. 25:4 ושמע דוד במדבר כי גוזז נבל את צאנו. 25:5 וישלח דוד עשרה בחורים ויאמר דוד אל הנערים קבלו אתה עולה לכרמל, ולך אל נבל, וברך אותו בשמי: 25:6 וככה תאמר לאלו שחי בשגשוג שלום לשניהם אתה ושלום לביתך ושלום לכל אשר לך. 25:7 ועתה שמעתי כי יש לך גוזזים ועתה רועייך אשר היו איתנו, לא פגענו בהם, וגם לא היה צריך להחמיץ אותם, כל הזמן שהיו בכרמל. 25:8 שאל את נעריך ויראו אותך. על כן תנו לצעירים מצא חן בעיניך כי אנו באים ביום טוב: תן נא. כל אשר יבוא בידך אל עבדיך ואל דוד בנך. 25:9 ויבואו בחורי דוד וידברו אל נבל ככל הכל את המילים האלה בשם דוד, ונפסקו. 25:10 וַיַּעַן נְבֵל אֶת עַבְדֵי דָּוִד וַיֹּאמֶר מִי הוּא דָוִד. ומיהו בנו של ג\'סי? יש כיום משרתים רבים שמתנתקים איש מאדונו. 25:11 אז אקח את לחמי ואת מימי ואת בשרי אשר לי הרג לגוזרתי ונתן לבני אדם אשר איני יודע מנין הם? 25:12 וַיִּפְנוּ נַעֲרֵי דָּוִד אֶת-דֶּרֶךְ וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ וַיְסַפְּרוּ לו את כל האמרות האלה. 25:13 ויאמר דוד אל אנשיו חגרו איש את חרבו. והם חגור על איש את חרבו; וגם דוד חגור בחרבו: ו עלו אחרי דוד כארבע מאות איש; ושכון מאתיים לפי החומר. 25:14 ויגד אחד מהנערים לאביגיל אשת נבל לאמר הנה. דוד שלח שליחים מן המדבר להצדיע לאדוננו; והוא מוטה עליהם. 25:15 אבל האנשים היו טובים אלינו מאוד, ולא נפגענו, וגם לא החמצנו אנחנו כל דבר, כל עוד היינו בקיאים בהם, כשהיינו בפנים השדות: 25:16 הם היו לנו חומה בלילה וביום, כל זמן שהינו איתם שומרים על הכבשים. 25:17 ועתה דע ותשקול מה תעשה; כי הרע הוא נחוש על אדוננו ועל כל ביתו כי הוא כזה בן בליעל, שאין אדם יכול לדבר איתו. 25:18 אז מיהרה אביגיל ולקחה מאתיים לחם ושני בקבוקים יין, וחמש כבשים לבושות, וחמש מידות של תירס מבושל. ומאה אשכולות צימוקים, ומאתים עוגות תאנים, ו הניח אותם על תחת. 25:19 ותאמר אל עבדיה לכו לפני; הנה אני בא אחרי אתה. אבל היא לא סיפרה לבעלה נבל. 25:20 ויהי ורכבה על החמור וירדה על-ידי הסתר מן הגבעה, והנה דוד ואנשיו ירדו עליה; ו היא פגשה אותם. 25:21 וַיֹּאמֶר דָּוִד: לֹא שָׁמַרְתִּי אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-ל-זֶה במדבר, כדי שלא תפספס דבר מכל מה שקשור בו לו: והוא גמל לי רעה בטוב. 25:22 כך ועוד עשו אלהים לאויבי דוד אם אעזוב מכולם הנוגעים לו לאור הבוקר כל המשתין כנגד קִיר. 25:23 וכאשר ראתה אביגיל את דוד, מיהרה ותדליק את החמור נפלה לפני דוד על פניה ותשתחוה ארצה. 25:24 ויפול לרגליו ויאמר עלי אדוני עלי תן את זה. עוֹן יִהְיֶה: וְדַבֵּר נָא בְּשִׁפְחָתְךָ קהל, ושמע את דברי שפחתך. 25:25 אל תתייחס נא אדוני לאיש הבליעל הזה נבל כי כשמו כן הוא; נבל הוא שמו, ואיוולת עמו: אבל לא ראיתי שפחתך את בחורי אדוני אשר שלחת. 25:26 ועתה אדוני חי יהוה וחיה נפשך כֵּיוָן שֶׁמָּכֶר יְהוָה מִלָּבוֹא לְהִשְׁפֹּךְ דָּם וּמִמֶּנּוּ נוקם בידך, עתה תן לאויביך והם המבקשים רעה לאדוני, היו כנבאל. 25:27 ועתה הברכה הזאת אשר הביאה שפחתך אל אדוני יתנו גם לנערים ההולכים אחרי אדוני. 25:28 סלח נא על פשע שפחתך כי ירצה ה\'. ודאי עשה אדוני בית בטוח; כי אדוני נלחם ב מלחמות יהוה ולא נמצאה בך רעה כל ימיך. 25:29 קם אדם לרדוף אותך ולחפש את נפשך, אבל נפשו של אדני יהיה קשור בצרור החיים עם ה\' אלוקיך; ו נפש אויביך, אותם ישליך, כמו מתוך ה באמצע קלע. 25:30 ויהי כאשר עשה יהוה לאדוני לפי כל הטוב אשר דיבר עליך ויעשה מינה אותך לשליט על ישראל; 25:31 שלא יהיה זה צער לך ולא פגע לבי אדוני, או ששפכת דם ללא סיבה, או שיש לאדוני נקם בעצמו, אבל כאשר יעשה יהוה עם אדוני. אז זכור את שפחתך. 25:32 ויאמר דוד אל אביגיל ברוך יהוה אלוהי ישראל אשר שלח אתה היום לפגוש אותי: 25:33 וברוך עצתך וברוך אתה אשר שמרתי לי את זה יום מלבוא לשפוך דם, ומנקום בעצמי יד. 25:34 כי באמת חי יהוה אלוהי ישראל אשר שמרני חזרה מלפגוע בך, אלא שמיהרתם ובאתם לקראתי, בוודאי לא נותר לנבל באור הבוקר דבר כזה מסתער בקיר. 25:35 וקבל דוד מידה את אשר הביאה לו ויאמר אליה, עלה בשלום לביתך; ראה, שמעתי לשלך קול, וקבלת את אישיך. 25:36 ותבא אביגיל אל נבל; והנה ערך משתה בביתו. כמו משתה של מלך; וַיְהִי לִבּוֹ שֶׁל נָבָל בְּתוֹכוֹ, כִּי הוּא היה שיכור מאוד: לכן לא אמרה לו כלום, פחות או יותר, עד אור הבוקר. 25:37 וַיְהִי בַּבֹּקֶר כְּשֶׁיֵּצֵא הַיין מִנֶּבֶל. ותאמר לו אשתו את הדברים האלה, כי מת לבו בקרבו. והוא נעשה כאבן. 25:38 ויהי כעשרה ימים לאחר מכן היכה יהוה את נבל. שהוא מת. 25:39 וישמע דוד כי מת נבל, אמר ברוך ה\'. שֶׁהִתְפַּלֵּל עַל חִרְפָּתִי מִיד נַבָּל, וְ שמר את עבדו מרע: כי השיב יהוה את רשע נבל על ראשו. וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיְדַבֵּר עִם אביגיל, לקחת אותה אליו לאישה. 25:40 ובבואו עבדי דוד אל אביגיל בכרמל, הם דבר אליה לאמר דוד שלח אותנו אליך לקחת אותך אליו אשה. 25:41 ותקום ותשתחוה על פניה לארץ ותאמר. הִנֵּה תִּהְיֶה אֶת-שִׁפְחָתְךָ לְעֶבֶד לְרוֹחֵץ אֶת-רֶגְלֵי הָעֲבָדִים של אדוני. 25:42 ותמהר אביגיל ותקום ותרכב על חמור עם חמש בנות. משלה שהלכו אחריה; ותלך אחרי שליחי דוד והפכה לאשתו. 25:43 גם דוד לקח את אחינועם מיזרעאל; וגם היו שניהם שלו נשים. 25:44 אבל שאול נתן את מיכל בתו אשת דוד לפלתי הבן. של ליש, שהיה של גלים.