שמואל 1
25:1 וימת שמואל; וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נֶאֱסָפוּ, וְכָל יִשְׂרָאֵל
קונן עליו, וקבר אותו בביתו ברמה. וַיָּקָם דָּוִד וַיָּקָם
ירד למדבר פארן.
25:2 ויהי איש במעון אשר נכסיו בכרמל; וה
אדם היה גדול מאוד, והיו לו שלושת אלפים כבשים ואלפים
עזים: וגוזר את צאנו בכרמל.
25:3 ושמו של האיש נבל; ושם אביגיל אשתו: ו
היא הייתה אישה בעלת הבנה טובה ובעלת פני יפה:
אבל האיש היה קמצן ורע במעשיו; והוא היה מהבית
של כיילב.
25:4 ושמע דוד במדבר כי גוזז נבל את צאנו.
25:5 וישלח דוד עשרה בחורים ויאמר דוד אל הנערים קבלו
אתה עולה לכרמל, ולך אל נבל, וברך אותו בשמי:
25:6 וככה תאמר לאלו שחי בשגשוג שלום לשניהם
אתה ושלום לביתך ושלום לכל אשר לך.
25:7 ועתה שמעתי כי יש לך גוזזים ועתה רועייך אשר
היו איתנו, לא פגענו בהם, וגם לא היה צריך להחמיץ
אותם, כל הזמן שהיו בכרמל.
25:8 שאל את נעריך ויראו אותך. על כן תנו לצעירים
מצא חן בעיניך כי אנו באים ביום טוב: תן נא.
כל אשר יבוא בידך אל עבדיך ואל דוד בנך.
25:9 ויבואו בחורי דוד וידברו אל נבל ככל הכל
את המילים האלה בשם דוד, ונפסקו.
25:10 וַיַּעַן נְבֵל אֶת עַבְדֵי דָּוִד וַיֹּאמֶר מִי הוּא דָוִד. ומיהו
בנו של ג\'סי? יש כיום משרתים רבים שמתנתקים
איש מאדונו.
25:11 אז אקח את לחמי ואת מימי ואת בשרי אשר לי
הרג לגוזרתי ונתן לבני אדם אשר איני יודע מנין
הם?
25:12 וַיִּפְנוּ נַעֲרֵי דָּוִד אֶת-דֶּרֶךְ וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ וַיְסַפְּרוּ
לו את כל האמרות האלה.
25:13 ויאמר דוד אל אנשיו חגרו איש את חרבו. והם
חגור על איש את חרבו; וגם דוד חגור בחרבו: ו
עלו אחרי דוד כארבע מאות איש; ושכון מאתיים
לפי החומר.
25:14 ויגד אחד מהנערים לאביגיל אשת נבל לאמר הנה.
דוד שלח שליחים מן המדבר להצדיע לאדוננו; והוא
מוטה עליהם.
25:15 אבל האנשים היו טובים אלינו מאוד, ולא נפגענו, וגם לא החמצנו
אנחנו כל דבר, כל עוד היינו בקיאים בהם, כשהיינו בפנים
השדות:
25:16 הם היו לנו חומה בלילה וביום, כל זמן שהינו
איתם שומרים על הכבשים.
25:17 ועתה דע ותשקול מה תעשה; כי הרע הוא
נחוש על אדוננו ועל כל ביתו כי הוא
כזה בן בליעל, שאין אדם יכול לדבר איתו.
25:18 אז מיהרה אביגיל ולקחה מאתיים לחם ושני בקבוקים
יין, וחמש כבשים לבושות, וחמש מידות של תירס מבושל.
ומאה אשכולות צימוקים, ומאתים עוגות תאנים, ו
הניח אותם על תחת.
25:19 ותאמר אל עבדיה לכו לפני; הנה אני בא אחרי
אתה. אבל היא לא סיפרה לבעלה נבל.
25:20 ויהי ורכבה על החמור וירדה על-ידי הסתר
מן הגבעה, והנה דוד ואנשיו ירדו עליה; ו
היא פגשה אותם.
25:21 וַיֹּאמֶר דָּוִד: לֹא שָׁמַרְתִּי אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-ל-זֶה
במדבר, כדי שלא תפספס דבר מכל מה שקשור בו
לו: והוא גמל לי רעה בטוב.
25:22 כך ועוד עשו אלהים לאויבי דוד אם אעזוב מכולם
הנוגעים לו לאור הבוקר כל המשתין כנגד
קִיר.
25:23 וכאשר ראתה אביגיל את דוד, מיהרה ותדליק את החמור
נפלה לפני דוד על פניה ותשתחוה ארצה.
25:24 ויפול לרגליו ויאמר עלי אדוני עלי תן את זה.
עוֹן יִהְיֶה: וְדַבֵּר נָא בְּשִׁפְחָתְךָ
קהל, ושמע את דברי שפחתך.
25:25 אל תתייחס נא אדוני לאיש הבליעל הזה נבל כי
כשמו כן הוא; נבל הוא שמו, ואיוולת עמו: אבל
לא ראיתי שפחתך את בחורי אדוני אשר שלחת.
25:26 ועתה אדוני חי יהוה וחיה נפשך
כֵּיוָן שֶׁמָּכֶר יְהוָה מִלָּבוֹא לְהִשְׁפֹּךְ דָּם וּמִמֶּנּוּ
נוקם בידך, עתה תן לאויביך והם
המבקשים רעה לאדוני, היו כנבאל.
25:27 ועתה הברכה הזאת אשר הביאה שפחתך אל אדוני
יתנו גם לנערים ההולכים אחרי אדוני.
25:28 סלח נא על פשע שפחתך כי ירצה ה\'.
ודאי עשה אדוני בית בטוח; כי אדוני נלחם ב
מלחמות יהוה ולא נמצאה בך רעה כל ימיך.
25:29 קם אדם לרדוף אותך ולחפש את נפשך, אבל נפשו של
אדני יהיה קשור בצרור החיים עם ה\' אלוקיך; ו
נפש אויביך, אותם ישליך, כמו מתוך ה
באמצע קלע.
25:30 ויהי כאשר עשה יהוה לאדוני
לפי כל הטוב אשר דיבר עליך ויעשה
מינה אותך לשליט על ישראל;
25:31 שלא יהיה זה צער לך ולא פגע לבי
אדוני, או ששפכת דם ללא סיבה, או שיש לאדוני
נקם בעצמו, אבל כאשר יעשה יהוה עם אדוני.
אז זכור את שפחתך.
25:32 ויאמר דוד אל אביגיל ברוך יהוה אלוהי ישראל אשר שלח
אתה היום לפגוש אותי:
25:33 וברוך עצתך וברוך אתה אשר שמרתי לי את זה
יום מלבוא לשפוך דם, ומנקום בעצמי
יד.
25:34 כי באמת חי יהוה אלוהי ישראל אשר שמרני
חזרה מלפגוע בך, אלא שמיהרתם ובאתם לקראתי,
בוודאי לא נותר לנבל באור הבוקר דבר כזה
מסתער בקיר.
25:35 וקבל דוד מידה את אשר הביאה לו ויאמר
אליה, עלה בשלום לביתך; ראה, שמעתי לשלך
קול, וקבלת את אישיך.
25:36 ותבא אביגיל אל נבל; והנה ערך משתה בביתו.
כמו משתה של מלך; וַיְהִי לִבּוֹ שֶׁל נָבָל בְּתוֹכוֹ, כִּי הוּא
היה שיכור מאוד: לכן לא אמרה לו כלום, פחות או יותר, עד
אור הבוקר.
25:37 וַיְהִי בַּבֹּקֶר כְּשֶׁיֵּצֵא הַיין מִנֶּבֶל.
ותאמר לו אשתו את הדברים האלה, כי מת לבו בקרבו.
והוא נעשה כאבן.
25:38 ויהי כעשרה ימים לאחר מכן היכה יהוה את נבל.
שהוא מת.
25:39 וישמע דוד כי מת נבל, אמר ברוך ה\'.
שֶׁהִתְפַּלֵּל עַל חִרְפָּתִי מִיד נַבָּל, וְ
שמר את עבדו מרע: כי השיב יהוה את
רשע נבל על ראשו. וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיְדַבֵּר עִם
אביגיל, לקחת אותה אליו לאישה.
25:40 ובבואו עבדי דוד אל אביגיל בכרמל, הם
דבר אליה לאמר דוד שלח אותנו אליך לקחת אותך אליו
אשה.
25:41 ותקום ותשתחוה על פניה לארץ ותאמר.
הִנֵּה תִּהְיֶה אֶת-שִׁפְחָתְךָ לְעֶבֶד לְרוֹחֵץ אֶת-רֶגְלֵי הָעֲבָדִים
של אדוני.
25:42 ותמהר אביגיל ותקום ותרכב על חמור עם חמש בנות.
משלה שהלכו אחריה; ותלך אחרי שליחי דוד
והפכה לאשתו.
25:43 גם דוד לקח את אחינועם מיזרעאל; וגם היו שניהם שלו
נשים.
25:44 אבל שאול נתן את מיכל בתו אשת דוד לפלתי הבן.
של ליש, שהיה של גלים.