שמואל 1
20:1 ויברח דוד מנעות ברמה ויבוא ויאמר לפני יהונתן.
מה עשיתי? מהו עוון שלי ומה חטאתי לפניך
אבא, שהוא מחפש את חיי?
20:2 ויאמר אליו חלילה; לא תמות: הנה אבי
לא יעשה כלום לא גדול ולא קטן אלא שיראה לי : ו
למה שאבא שלי יסתיר את הדבר הזה ממני? זה לא כך.
20:3 וישבע דוד עוד ויאמר אביך יודע כי אני
מצא חן בעיניך; וַיֹּאמֶר לֹא יָדַע יְהוֹנָתָן
זאת, לבל יצער: אבל באמת חי יהוה וכנפשך
חי, יש רק פסיעה ביני לבין המוות.
20:4 וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל-דָּוִד כָּל אֲשֶׁר חָפַק נפשך, אֶעֶבֶד
לעשות את זה בשבילך.
20:5 ויאמר דוד אל יהונתן הנה מחר ירח חדש ואני
אל יפסיד לשבת עם המלך בבשר: אבל תן לי ללכת
הסתתר בשדה עד היום השלישי בערב.
20:6 אם אביך מתגעגע אליי, אמרי דוד ביקש רשות
אותי למען ירוץ לבית לחם עירו: כי שנה יש
להקריב שם למען כל המשפחה.
20:7 אם יאמר כך טוב; שלום יהיה לעבדך: אבל אם הוא
כועס מאוד, אז היה בטוח שהרוע נקבע על ידו.
20:8 על כן תעשה חסד עם עבדך; כי אתה הבאת
עבדך בברית יהוה איתך: אף אם
היה בי עוון, הרג אותי; כי למה אתה צריך להביא
אותי לאבא שלך?
20:9 וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן רַחֵק מִמֶּךָ כִּי אִם יָדַעְתִּי כָּךְ
רשע נקבע על ידי אבי לבוא עליך, אז לא הייתי
להגיד לך את זה?
20:10 ויאמר דוד ליונתן מי יגיד לי? או מה אם אביך
לענות לך בגסות?
20:11 ויאמר יהונתן אל דוד בוא ונצא אל השדה.
ויצאו שניהם אל השדה.
20:12 וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל-דָּוִד יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר אֶפְשָׁר
אבי עומד למחר בכל עת, או ביום השלישי, והנה אם
יְהִי טוֹב לְדָוִד, וְלֹא שָׁלַח אֵלֶיךָ וְהוֹדִידָה
לְךָ;
20:13 יעשה יהוה כך ועוד הרבה ליונתן כי אם אבי ירצה
עשה לך רע, אז אראה לך, ואשלח אותך, כי אתה
ילך בשלום ויהי ה\' איתך כמו שהיה אתי
אַבָּא.
20:14 ולא רק עוד חיי תעשה לי את חסד ה\'
יהוה, שלא אמות:
20:15 אך גם לא תכרת חסדך מביתי לעולם לא.
לא כאשר יכרת יהוה את אויבי דוד כל אחד מהעולם
פני כדור הארץ.
20:16 וכרת יהונתן ברית עם בית דוד לאמר תן
יְהוָה אֲפִלּוּ צָרֵשׁ אוֹתוֹ בְּיַד אויבי דוד.
20:17 וישב יהונתן את דוד כי אהב אותו כי הוא
אהב אותו כפי שאהב את נפשו שלו.
20:18 ויאמר יהונתן לדוד מחר ירח חדש ואתה
תתגעגע, כי כיסאך יהיה ריק.
20:19 וכשאתה שלושה ימים, תרד מהר.
ובא אל המקום אשר הסתרת בו בעת העסק
היה ביד, ויישאר ליד האבן אזל.
20:20 ואירה שלושה חצים בצדו כאילו יריתי ב
סימן.
20:21 והנה אני שולח נער לאמר לך גלה את החצים. אם אני
אמור בפירוש אל הנער, הנה החצים בצד הזה שלך.
קח אותם; אז תבוא: כי שלום יש לך ואין פגע; כפי ש
חי יהוה.
20:22 אבל אם אומר כה אל הנער, הנה החצים מעבר
לְךָ; לך: כי ה\' שלח אותך.
20:23 ולגבי הדבר אשר דיברנו אתה ואני, הנה
יהוה ביני וביני לעולם.
20:24 ויסתתר דוד בשדה ובבוא הירח
המלך הושיב אותו לאכול בשר.
20:25 וישב המלך על מושבו כפעמים אחרות על כיסא ליד
החומה ויקם יהונתן ואבנר ישב לצידו של שאול ושל דוד
המקום היה ריק.
20:26 אף על פי כן לא דיבר שאול דבר ביום ההוא כי חשב.
פקד אותו דבר, אינו נקי; בטח הוא לא נקי.
20:27 ויהי למחרת אשר היה היום השני להיום
חודש כי ריק מקומו של דוד ויאמר שאול אל יהונתן שלו
בן, על כן לא בא בן ישי למאכל, ולא אתמול,
וגם לא היום?
20:28 וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶת שָׁאוּל: דָּוִד בִּקַּשׁ אֶת רְשׁוּת מִמֶּנִּי לָלֶכֶת
בית לחם:
20:29 וַיֹּאמֶר הֵן לִי לָלֶכֶת נָא; כי למשפחתנו יש קורבן
העיר; ואחי, הוא ציווה אותי להיות שם: ועתה, אם
מצאתי חן בעיניך, הבה-נא ואראה
אחים שלי. על כן לא בא אל שולחן המלך.
20:30 ויתלקח כעסו של שאול על יהונתן ויאמר אליו.
אתה בן האישה הסוררת הסוררת, הלא אני יודע שיש לך
בחר בבן ישי לבלבולך ולבלבול
ממערומי אמך?
20:31 כי כל עוד חי בן ישי על הארץ לא תעשה.
תתבסס, ולא מלכותך. לָכֵן עַתָּה שְׁלַח וְהִקַּח אוֹתוֹ אֵלָיו
אותי, כי בוודאי ימות.
20:32 ויען יהונתן את שאול אביו ויאמר אליו למה
האם יהרגו אותו? מה הוא עשה
20:33 וַיִּשְׁלַל שָׁאוּל אֵלָיו כִּידוֹן, לְהַכּוֹת אוֹתוֹ, אֲשֶׁר יָדַע יְהוֹנָתָן
הוחלט מאביו להרוג את דוד.
20:34 וקם יהונתן מן השולחן בכעס עז ולא אכל בשר
יום שני לחודש כי צר לו על דוד כי שלו
אבא עשה לו בושה.
20:35 ויהי בבוקר ויצא יהונתן אל הים
שדה בעת שנקבע עם דוד, ונער קטן עמו.
20:36 ויאמר אל נערו, רוץ, גלה עתה את החצים אשר אני יורה.
וכשהנער רץ, הוא ירה חץ מעבר לו.
20:37 ובבוא הנער אל מקום החץ אשר היה ליונתן
ירה, קרא יהונתן אחרי הנער, ואמר, האין החץ מעבר
לְךָ?
20:38 וַיִּקְרָא יְהוֹנָתָן אַחֲרֵי הַנַּעַר: מַהֵר, מַהֵר, אַל-תִּהְיֶה. ו
הנער של יונתן אסף את החצים, ובא אל אדוניו.
20:39 אך הנער לא ידע דבר: רק יהונתן ודוד ידעו את הדבר.
20:40 ויתן יהונתן את תותחיו לנערו ויאמר אליו לך.
לשאת אותם לעיר.
20:41 ומיד כשהלך הנער, קם דוד ממקום לעבר ה
דרומה, ונפל על פניו ארצה, והשתחוה שלושה
פעמים: ונשקו זה לזה, ובכו איש עם רעהו, עד
דוד חרג.
20:42 ויאמר יהונתן אל דוד לך לשלום כי נשבענו את שניהם.
מאתנו בשם יהוה לאמר: יהוה ביני וביניך.
ובין זרעי ובין זרעך לעולם. ויקם ויצא:
וַיָּבֹא יְהוֹנָתָן לַעִיר.