שמואל 1
                                           16:1 ויאמר ה\' אל שמואל עד מתי תתאבל על שאול בראותך.
                                                  דחיתי אותו מלמלוך על ישראל? מלא את קרנך בשמן,
                                                                 ולך, אשלחך אל-ישי בית-לחמי, כי-פרנסתי
                                                                                                    אני מלך בין בניו.
 16:2 וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, אֵיכָה אֶלָּךְ? אם שאול ישמע, הוא יהרוג אותי. וה
                    אָמַר יְהוָה, קַח עִמָּךְ פָּרָה, וְאָמַר, בָּאתִי לִזְבֹּחַ
                                                                                                                       אדוני.
                                                        16:3 וקרא את ישי אל הקורבן ואגלה לך מה תעשה.
                                                                                עשה: ותמשח לי את אשר אקרא לך.
   טז,ד וַיַּעַשׂ שְׁמוּאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה וַיָּבֹא בֵּית לחם. וה
                                                                 זקני העיירה רעדו בבואו ואמרו: בא אתה
                                                                                                              בדרכי שלום?
                                                                   16:5 ויאמר בשלום באתי להקריב לה\' קדש.
                                                    עצמכם, ובאו איתי אל הקורבן. והוא קידש את ישי
                                                                                         ובניו, ויקרא להם לקרבן.
                                                                                 16:6 ויהי בבואם וראה את אליאב
                                                              אָמַר, הֲרֵי מַשְׁחִי יְהוָה לִפְנוֹ.
16:7 וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-שְׁמוּאֵל, אַל-תִבְטַל אֶת-פָּנָיו וְאֶת-הַהִתְבַּע
                                                               גובה קומתו; כי סירבתי לו: כי יהוה רואה
                                    לא כראות האדם; כי האדם מסתכל על המראה החיצוני, אבל את
                                                                                                  יהוה מסתכל על הלב.
                                                16:8 ויקרא ישי לאבינדב ויעבירו לפני שמואל. והוא
                                                                    אָמַר, וְלֹא בָּחַר יְהוָה בְּזֶה.
                                        16:9 ואז עשה ישי את שממה לעבור. וַיֹּאמֶר לֹא יְהוָה
                                                                                                                  בחרו בזה.
                                             16:10 שוב, ישי העביר שבעה מבניו לפני שמואל. ושמואל
                                              אָמַר אֶל יְשִׁי, לֹא בָּחָר יְהוָה בְּאֵלֶּה.
                                                    16:11 ויאמר שמואל אל-ישי הנה כל בניך? והוא אמר,
                                                               עוד נשאר הקטן והנה הוא שומר את הצאן. ו
 אָמַר שְׁמוּאֵל אֶל יְשִׁי, שְׁלַח וְהִקַּח אוֹתוֹ, כִּי לֹא נִשְׁבָּב
                                                                                                  עד שהוא יבוא לכאן.
                                                                                                16:12 ושלח והביא אותו
                                                פנים יפות, ויפה למראה. וַיֹּאמֶר יְהוָה, קוּם.
                                                                                              משחו אותו: כי זה הוא.
16:13 וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן וַיִּמְחָה אוֹתוֹ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ
                                                                אחים: ותבוא רוח יהוה על דוד מיום ההוא
                                                                          קָדִימָה. ויקם שמואל וילך לרמה.
                                                                  16:14 ורוח יהוה סר משאול ורוח רעה ממנו
                                                                                     יְהוָה הִטְרִיחַ אוֹתוֹ.
                                         16:15 ויאמרו אליו עבדי שאול הנה רוח רעה מאת האלוהים.
                                                                                                              מטריד אותך.
                                                 16:16 יצווה עתה אדונינו את עבדיך אשר לפניך לבקש
                                                                  יצא איש, שהוא נגן ערמומי בנבל: ויבוא
                                                       עברו, כאשר הרוח הרעה מאלוהים עליך, כי ישחק
                                                                                                          בידו, וטוב לך.
    16:17 וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל עֲבָדָיו הִקְנוּ לִי עַתָּה אָדָם יִשְׂחֵק
                                                                                             ובכן, והביא אותו אלי.
                                                           16:18 וענה אחד מהעבדים ויאמר הנה ראיתי בן.
                                                                  של ישי בית לחם, ערמומי בנגינה, וגבור
                                                             איש חיל, ואיש מלחמה, ונבון בדברים, וחפץ
                                                                                                            אדם, וה\' עמו.
                               16:19 על כן שלח שאול שליחים אל ישי ויאמר שלח לי את דוד שלך.
                                                                                                   בן, אשר עם הכבשים.
                                                      16:20 ויקח ישי חמור עמוס לחם ובקבוק יין וילד.
                                                                                  ושלח אותם בדוד בנו אל שאול.
                                       16:21 ויבוא דוד אל שאול ויעמוד לפניו ויאהב אותו מאוד;
                                                                       וַיִּהְיֶה לְמוֹשֵׂא שִׁרְיָיו.
                    16:22 וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל אֶל-יִשִׁי לֵאמֹר: יעמוד נא דוד לפני;
                                                                                                      כי מצא חן בעיני.
                                                              16:23 ויהי כאשר רוח הרעה מאלוהים על שאול
                                                           לקח דויד נבל וניגן בידו: ויתרענן שאול, ו
                                                                         היה טוב, והרוח הרעה הסתלקה ממנו.