שמואל 1
14:1 וַיְהִי בַּיּוֹם וַיֹּאמֶר אֶל יְהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל
הצעיר שנשא את שריונו, בוא ונלך אל
חיל המצב של פלשתים, זה בצד השני. אבל הוא אמר לא את שלו
אַבָּא.
14:2 וישהה שאול בקצה גבעה מתחת לרימון
עץ אשר במגרון: והאנשים אשר עמו היו סביב
שש מאות איש;
14:3 ואחיה בן אחיטוב אחיו של איכבד בן פינחס
בֶּן אֵלִי, כֹּהֵן יְהוָה בְּשִׁילָה, עוֹבֵד אֶפוֹד. וה
אנשים לא ידעו שיונתן איננו.
14:4 ובין המעברים אשר ביקש יונתן לעבור בהם אל
חיל המצב של פלשתים, היה סלע חד מצד אחד, וא
סלע חד בצד השני: ושמו של האחד בוזז, וה
שמו של סנה השני.
14:5 קדמת האחד הייתה צפונה מול מכמש.
והשני לדרום מול גבעה.
14:6 וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל-הַנַּעַר אֲשֶׁר יִשְׂרָאֵל אֶת-שִׁרְיָיו בֹּא וְהִנֵּה
נעבור אל חיל המצב של הערלים האלה: יכול להיות שה
יַעֲבֹד לָנוּ יְהוָה: כִּי אֵין מְכַסֵּל לַיהוָה לְהוֹשִׁיעָה
רבים או על ידי מעטים.
14:7 ויאמר אליו נושא כליו עשה את כל אשר בלבך פנה
לְךָ; הִנֵּה אֲנִי עִמָּךְ כְּלִבְךָ.
14:8 ויאמר יהונתן הנה נעבור אל האנשים האלה ואנחנו
נגלה להם את עצמנו.
14:9 אם יאמרו לנו כך, התעכבו עד שנבוא אליכם; אז נעמוד
עדיין במקומנו, ולא יעלה אליהם.
14:10 אבל אם יאמרו כך, עלה אלינו; אז נעלה: כי ה\'
נתן אותם בידנו: וזה יהיה לנו לאות.
14:11 וגילו שניהם את עצמם אל חיל המצב
פלשתים: ויאמרו הפלשתים הנה העברים יוצאים
מתוך החורים שבהם הסתתרו.
14:12 ויענו אנשי חיל המצב את יהונתן ואת נושא כליו
אָמַר, עָלוּ אֵלֵינוּ וְנַגִּיד לָכֶם דָּבָר. ויאמר יונתן
אל נושא כליו עלה אחריי כי הושיע יהוה
אותם ביד ישראל.
14:13 ויעלה יהונתן על ידיו ועל רגליו ושלו
נושא כלי נשק אחריו: ויפלו לפני יהונתן; ושלו
נושא שריון הרג אחריו.
14:14 והשחיטה הראשונה אשר עשו יהונתן וכליו
כעשרים איש, בתוך כחצי דונם של אדמה, אשר עול
של שוורים עלולים לחרוש.
14:15 ויהי רעדה בצבא, בשדה, ובין כל
אנשים: חיל המצב, והמקלקלים, גם הם רעדו, וה
אדמה רעדה: אז זה היה רעד גדול מאוד.
14:16 ויראו שומרי שאול בגבעת בנימין; והנה, ה
המונים נמסו, והם המשיכו להכות זה את זה.
14:17 ויאמר שאול אל העם אשר עמו ספרו וראו
מי נעלם מאיתנו. וכאשר מנו, הנה יונתן ו
נושא השריון שלו לא היה שם.
14:18 וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל-אֲחִיָּה הַקָּבָה אֶת-אֲרוֹן הָאֱלֹהִים. עבור ארון הקודש של
אלוהים היה באותה תקופה עם בני ישראל.
14:19 ויהי כאשר דבר שאול אל הכהן, הרעש
אשר בצבא פלשתים הלך וגדל : ושאול
אָמַר אֶל הַכֹּהֵן, מְשַׁךְ יָדְךָ.
14:20 ויאספו שאול וכל-העם אשר עמו, ויאספו
באו למלחמה, והנה חרב איש נגדו
בחור, והייתה אי נוחות גדולה מאוד.
14:21 ועוד העברים אשר עם הפלשתים לפני העת ההיא
אשר עלה איתם אל המחנה מן הארץ מסביב, אפילו
הם גם פנו להיות עם בני ישראל שהיו עם שאול ו
יונתן.
14:22 וכן כל אנשי ישראל אשר הסתתרו בהר
אפרים, כששמעו כי ברחו הפלשתים, גם הם
עקב אחריהם בכוח בקרב.
14:23 ויושיע יהוה את ישראל ביום ההוא ויעבור המלחמה אל
Bethaven.
14:24 ויצרו אנשי ישראל ביום ההוא כי השבע שאול את
אנשים לאמר ארור האיש אשר אוכל כל אוכל עד הערב.
למען אקום באויבי. אז אף אחד מהאנשים לא טעם
מזון.
14:25 ויבאו כל-הארץ אל-יער; והיה דבש על
קרקע, אדמה.
14:26 וַיָּבֹא הָעָם אֶל-הָעֵר, הִנֵּה דָּבָשׁ נָפַל;
אבל איש לא שם ידו על פיו: כי פחד העם מהשבועה.
14:27 אבל יהונתן לא שמע כאשר פקד אביו את העם בשבועה.
לפיכך הוציא את קצה המטה אשר בידו, ו
טבל אותו בחלת דבש, והניח ידו אל פיו; ואת העיניים שלו
היו נאורים.
14:28 וַיַּעַן אֶחָד אֶת-הָעָם, וַיֹּאמֶר: אֲבִיךָ הִצְטַר
העם שבועה לאמר ארור האיש אשר אוכל כל מאכל
היום הזה. והאנשים היו עייפים.
14:29 ויאמר יהונתן אבי הצר את הארץ ראה נא.
איך עיניי הוארו, כי טעמתי מעט מזה
דבש.
14:30 מה עוד, אם אולי העם אכל חופשי עד יום השלל
מאויביהם אשר מצאו? כי לולא היה עכשיו הרבה
טבח גדול יותר בקרב הפלשתים?
14:31 ויכו את הפלשתים ביום ההוא ממכמש עד איילון
האנשים היו מאוד חלשים.
14:32 ויעפו העם על השלל ויקחו צאן ובקר ו
עגלים, והרגו אותם על הארץ: ואכלו אותם העם
הדם.
14:33 ויגידו לשאול לאמר הנה העם חוטא ליהוה ב
שהם אוכלים עם הדם. וַיֹּאמֶר, עָבַרְתֶּם: גָּלֵל א
אבן גדולה לי היום.
14:34 ויאמר שאול התפזרו בעם ואמרו אליהם.
הביאו לי הנה, איש את שורו ואיש צאנו, והרגו אותם
כאן, ואכלו; ואל תחטא ליהוה באכילה בדם.
וְכָל הָעָם הָבִיאוּ אִישׁ אֶת שׁוֹרוֹ עִמּוֹ בַּלַּיְלָה הַהוּא וְהָיָה
הרג אותם שם.
14:35 ויבנה שאול מזבח ליהוה ההוא היה המזבח הראשון אשר
בנה ליהוה.
14:36 ויאמר שאול נרד אחרי הפלשתים בלילה ונשלול
אותם עד אור הבוקר, ואל נשאיר איש מהם. ו
אָמְרוּ: עֲשֵׂה כָּל הַטּוֹב לְךָ. ואז אמר הכומר,
הבה נתקרב לכאן אל אלוהים.
14:37 וישאל שאול עצת אלהים האם ארד אחרי הפלשתים?
האם תמסור אותם ביד ישראל? אבל הוא לא ענה לו
היום הזה.
14:38 וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, גָּרְבוּ אֵלָה, כָּל-רֹאשׁ הָעָם;
דע וראה היכן היה החטא הזה היום.
14:39 כי חי יהוה אשר מציל את ישראל אף ביהונתן
בני, בוודאי ימות. אבל לא היה איש בין כל
אנשים שענו לו.
14:40 וַיֹּאמֶר אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל הָיוּ אֶחָד וַאֲנִי וַיְהוֹנָתָן שלי
הבן יהיה בצד השני. ויאמר העם אל שאול: מה עשה
נראה לך טוב.
14:41 על כן אמר שאול אל יהוה אלוהי ישראל תן גורל גמור. ו
נלקחו שאול ויהונתן: והעם נמלט.
14:42 וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, הִשְׁלִיךְ גּוֹרָל בִּי וּבֵין יוֹנָתָן בְּנִי. ויונתן
נלקח.
14:43 וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל יְהוֹנָתָן הוֹדֵר לִי מַה עָשִׂיתָ. ויונתן
אמר לו, ואמר, אני רק טעמתי מעט דבש עם סוף ה
מוט שהיה בידי, והנה, אני חייב למות.
14:44 וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: עָשָׂה אֱלֹהִים גַּם כָּךְ כִּי תָמוּת.
יונתן.
14:45 ויאמרו העם אל שאול ימות יהונתן אשר עשה זאת
ישועה גדולה בישראל? חלילה: חי יהוה, יהיה
אין שערה אחת מראשו נופלת ארצה; כִּי עָשָׂה
אלוהים היום הזה. וַיִּצְלוּ הָעָם אֶת יְהוֹנָתָן וְלֹא מֵת.
14:46 ויעלה שאול מאחרי הפלשתים והפלשתים
הלכו למקום משלהם.
14:47 ולקח שאול את המלכות על ישראל וילחם בכל אויביו
מכל עבר על מואב ועל בני עמון ו
נגד אדום ונגד מלכי צובה ונגד ה
פְּלִשְׁתִּים: וְכָל אֲשֶׁר הִסְתִּיב, הִתְעִירֵם.
14:48 ויקבץ צבא ויכה את עמלק, ויציל את ישראל
מידיהם של המקלקלים אותם.
14:49 ובני שאול היו יהונתן וישוי ומלכישוע
שמות שתי בנותיו היו אלה; שם הבכור מרב,
ושמה של מיכל הצעירה:
14:50 ושם אשת שאול אחינועם בת אחימעץ
שם שר צבאו היה אבנר בן נר של שאול
דוֹד.
14:51 וקיש היה אבי שאול; ונר אבי אבנר הבן
של אביאל.
14:52 ויהי מלחמה קשה בפלשתים כל ימי שאול ו
כאשר ראה שאול איש חזק או איש חיל ולקח אותו אליו.