שמואל 1 14:1 וַיְהִי בַּיּוֹם וַיֹּאמֶר אֶל יְהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל הצעיר שנשא את שריונו, בוא ונלך אל חיל המצב של פלשתים, זה בצד השני. אבל הוא אמר לא את שלו אַבָּא. 14:2 וישהה שאול בקצה גבעה מתחת לרימון עץ אשר במגרון: והאנשים אשר עמו היו סביב שש מאות איש; 14:3 ואחיה בן אחיטוב אחיו של איכבד בן פינחס בֶּן אֵלִי, כֹּהֵן יְהוָה בְּשִׁילָה, עוֹבֵד אֶפוֹד. וה אנשים לא ידעו שיונתן איננו. 14:4 ובין המעברים אשר ביקש יונתן לעבור בהם אל חיל המצב של פלשתים, היה סלע חד מצד אחד, וא סלע חד בצד השני: ושמו של האחד בוזז, וה שמו של סנה השני. 14:5 קדמת האחד הייתה צפונה מול מכמש. והשני לדרום מול גבעה. 14:6 וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל-הַנַּעַר אֲשֶׁר יִשְׂרָאֵל אֶת-שִׁרְיָיו בֹּא וְהִנֵּה נעבור אל חיל המצב של הערלים האלה: יכול להיות שה יַעֲבֹד לָנוּ יְהוָה: כִּי אֵין מְכַסֵּל לַיהוָה לְהוֹשִׁיעָה רבים או על ידי מעטים. 14:7 ויאמר אליו נושא כליו עשה את כל אשר בלבך פנה לְךָ; הִנֵּה אֲנִי עִמָּךְ כְּלִבְךָ. 14:8 ויאמר יהונתן הנה נעבור אל האנשים האלה ואנחנו נגלה להם את עצמנו. 14:9 אם יאמרו לנו כך, התעכבו עד שנבוא אליכם; אז נעמוד עדיין במקומנו, ולא יעלה אליהם. 14:10 אבל אם יאמרו כך, עלה אלינו; אז נעלה: כי ה\' נתן אותם בידנו: וזה יהיה לנו לאות. 14:11 וגילו שניהם את עצמם אל חיל המצב פלשתים: ויאמרו הפלשתים הנה העברים יוצאים מתוך החורים שבהם הסתתרו. 14:12 ויענו אנשי חיל המצב את יהונתן ואת נושא כליו אָמַר, עָלוּ אֵלֵינוּ וְנַגִּיד לָכֶם דָּבָר. ויאמר יונתן אל נושא כליו עלה אחריי כי הושיע יהוה אותם ביד ישראל. 14:13 ויעלה יהונתן על ידיו ועל רגליו ושלו נושא כלי נשק אחריו: ויפלו לפני יהונתן; ושלו נושא שריון הרג אחריו. 14:14 והשחיטה הראשונה אשר עשו יהונתן וכליו כעשרים איש, בתוך כחצי דונם של אדמה, אשר עול של שוורים עלולים לחרוש. 14:15 ויהי רעדה בצבא, בשדה, ובין כל אנשים: חיל המצב, והמקלקלים, גם הם רעדו, וה אדמה רעדה: אז זה היה רעד גדול מאוד. 14:16 ויראו שומרי שאול בגבעת בנימין; והנה, ה המונים נמסו, והם המשיכו להכות זה את זה. 14:17 ויאמר שאול אל העם אשר עמו ספרו וראו מי נעלם מאיתנו. וכאשר מנו, הנה יונתן ו נושא השריון שלו לא היה שם. 14:18 וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל-אֲחִיָּה הַקָּבָה אֶת-אֲרוֹן הָאֱלֹהִים. עבור ארון הקודש של אלוהים היה באותה תקופה עם בני ישראל. 14:19 ויהי כאשר דבר שאול אל הכהן, הרעש אשר בצבא פלשתים הלך וגדל : ושאול אָמַר אֶל הַכֹּהֵן, מְשַׁךְ יָדְךָ. 14:20 ויאספו שאול וכל-העם אשר עמו, ויאספו באו למלחמה, והנה חרב איש נגדו בחור, והייתה אי נוחות גדולה מאוד. 14:21 ועוד העברים אשר עם הפלשתים לפני העת ההיא אשר עלה איתם אל המחנה מן הארץ מסביב, אפילו הם גם פנו להיות עם בני ישראל שהיו עם שאול ו יונתן. 14:22 וכן כל אנשי ישראל אשר הסתתרו בהר אפרים, כששמעו כי ברחו הפלשתים, גם הם עקב אחריהם בכוח בקרב. 14:23 ויושיע יהוה את ישראל ביום ההוא ויעבור המלחמה אל Bethaven. 14:24 ויצרו אנשי ישראל ביום ההוא כי השבע שאול את אנשים לאמר ארור האיש אשר אוכל כל אוכל עד הערב. למען אקום באויבי. אז אף אחד מהאנשים לא טעם מזון. 14:25 ויבאו כל-הארץ אל-יער; והיה דבש על קרקע, אדמה. 14:26 וַיָּבֹא הָעָם אֶל-הָעֵר, הִנֵּה דָּבָשׁ נָפַל; אבל איש לא שם ידו על פיו: כי פחד העם מהשבועה. 14:27 אבל יהונתן לא שמע כאשר פקד אביו את העם בשבועה. לפיכך הוציא את קצה המטה אשר בידו, ו טבל אותו בחלת דבש, והניח ידו אל פיו; ואת העיניים שלו היו נאורים. 14:28 וַיַּעַן אֶחָד אֶת-הָעָם, וַיֹּאמֶר: אֲבִיךָ הִצְטַר העם שבועה לאמר ארור האיש אשר אוכל כל מאכל היום הזה. והאנשים היו עייפים. 14:29 ויאמר יהונתן אבי הצר את הארץ ראה נא. איך עיניי הוארו, כי טעמתי מעט מזה דבש. 14:30 מה עוד, אם אולי העם אכל חופשי עד יום השלל מאויביהם אשר מצאו? כי לולא היה עכשיו הרבה טבח גדול יותר בקרב הפלשתים? 14:31 ויכו את הפלשתים ביום ההוא ממכמש עד איילון האנשים היו מאוד חלשים. 14:32 ויעפו העם על השלל ויקחו צאן ובקר ו עגלים, והרגו אותם על הארץ: ואכלו אותם העם הדם. 14:33 ויגידו לשאול לאמר הנה העם חוטא ליהוה ב שהם אוכלים עם הדם. וַיֹּאמֶר, עָבַרְתֶּם: גָּלֵל א אבן גדולה לי היום. 14:34 ויאמר שאול התפזרו בעם ואמרו אליהם. הביאו לי הנה, איש את שורו ואיש צאנו, והרגו אותם כאן, ואכלו; ואל תחטא ליהוה באכילה בדם. וְכָל הָעָם הָבִיאוּ אִישׁ אֶת שׁוֹרוֹ עִמּוֹ בַּלַּיְלָה הַהוּא וְהָיָה הרג אותם שם. 14:35 ויבנה שאול מזבח ליהוה ההוא היה המזבח הראשון אשר בנה ליהוה. 14:36 ויאמר שאול נרד אחרי הפלשתים בלילה ונשלול אותם עד אור הבוקר, ואל נשאיר איש מהם. ו אָמְרוּ: עֲשֵׂה כָּל הַטּוֹב לְךָ. ואז אמר הכומר, הבה נתקרב לכאן אל אלוהים. 14:37 וישאל שאול עצת אלהים האם ארד אחרי הפלשתים? האם תמסור אותם ביד ישראל? אבל הוא לא ענה לו היום הזה. 14:38 וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, גָּרְבוּ אֵלָה, כָּל-רֹאשׁ הָעָם; דע וראה היכן היה החטא הזה היום. 14:39 כי חי יהוה אשר מציל את ישראל אף ביהונתן בני, בוודאי ימות. אבל לא היה איש בין כל אנשים שענו לו. 14:40 וַיֹּאמֶר אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל הָיוּ אֶחָד וַאֲנִי וַיְהוֹנָתָן שלי הבן יהיה בצד השני. ויאמר העם אל שאול: מה עשה נראה לך טוב. 14:41 על כן אמר שאול אל יהוה אלוהי ישראל תן גורל גמור. ו נלקחו שאול ויהונתן: והעם נמלט. 14:42 וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, הִשְׁלִיךְ גּוֹרָל בִּי וּבֵין יוֹנָתָן בְּנִי. ויונתן נלקח. 14:43 וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל יְהוֹנָתָן הוֹדֵר לִי מַה עָשִׂיתָ. ויונתן אמר לו, ואמר, אני רק טעמתי מעט דבש עם סוף ה מוט שהיה בידי, והנה, אני חייב למות. 14:44 וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: עָשָׂה אֱלֹהִים גַּם כָּךְ כִּי תָמוּת. יונתן. 14:45 ויאמרו העם אל שאול ימות יהונתן אשר עשה זאת ישועה גדולה בישראל? חלילה: חי יהוה, יהיה אין שערה אחת מראשו נופלת ארצה; כִּי עָשָׂה אלוהים היום הזה. וַיִּצְלוּ הָעָם אֶת יְהוֹנָתָן וְלֹא מֵת. 14:46 ויעלה שאול מאחרי הפלשתים והפלשתים הלכו למקום משלהם. 14:47 ולקח שאול את המלכות על ישראל וילחם בכל אויביו מכל עבר על מואב ועל בני עמון ו נגד אדום ונגד מלכי צובה ונגד ה פְּלִשְׁתִּים: וְכָל אֲשֶׁר הִסְתִּיב, הִתְעִירֵם. 14:48 ויקבץ צבא ויכה את עמלק, ויציל את ישראל מידיהם של המקלקלים אותם. 14:49 ובני שאול היו יהונתן וישוי ומלכישוע שמות שתי בנותיו היו אלה; שם הבכור מרב, ושמה של מיכל הצעירה: 14:50 ושם אשת שאול אחינועם בת אחימעץ שם שר צבאו היה אבנר בן נר של שאול דוֹד. 14:51 וקיש היה אבי שאול; ונר אבי אבנר הבן של אביאל. 14:52 ויהי מלחמה קשה בפלשתים כל ימי שאול ו כאשר ראה שאול איש חזק או איש חיל ולקח אותו אליו.