שמואל 1
4:1 ויבא דבר שמואל אל כל ישראל. עכשיו ישראל יצאה נגד
הפלשתים למלחמה ויחנו ליד אבנעזר : ואת
פלשתים חנו באפק.
4:2 וערכו פלשתים על ישראל ומתי
הצטרפו למלחמה, נפגע ישראל לפני פלשתים: והם
הרוג מהצבא בשדה כארבעת אלפים איש.
4:3 ובבוא העם אל המחנה, אמרו זקני ישראל.
לָמָּה הִכִּיתֵנוּ יְהוָה הַיּוֹם, לִפְנֵי פְּלִשְׁתִּים. תן לנו
הוציא את ארון ברית יהוה משילה אלינו, כי
בבואו בקרבנו, הוא עשוי להצילנו מיד אויבינו.
4:4 ושלח העם אל שילה להביא משם את הארון
על ברית יהוה צבאות אשר יושב בין ה
כרובים: ושני בני עלי, חופני ופינחס, היו שם
ארון ברית ה\'.
4:5 ובבוא ארון ברית יהוה אל המחנה הכל
צעקו ישראל בצעקה גדולה, כך ששוב צלצל הארץ.
4:6 וכאשר שמעו הפלשתים את רעש התרועה, אמרו מה
האם משמע רעש התרועה הגדולה הזו במחנה העברים? ו
הם הבינו כי ארון יהוה בא אל המחנה.
4:7 ויפחדו הפלשתים כי אמרו אלהים בא אל הים
מַחֲנֶה. ויאמרו, אוי לנו! כי לא היה דבר כזה
עד כה.
4:8 אוי לנו! מי יצילנו מידם של האלים החזקים האלה?
אלו האלים אשר היכו את המצרים בכל המכות שבארץ
מִדבָּר.
4:9 חזקו והתיישבו כאנשים פלשתים שתהיו.
לֹא עֲבָדִים לְעִבְרֵי כַּאֲשֶׁר הָיוּ לָכֶם: הִתְפַּרְכוּ
כמו גברים, ולהילחם.
4:10 וילחמו הפלשתים וישראל נכה ויברחו מכל
איש אל-אהלו: ויהי טבח גדול מאוד; כי שם נפל
מישראל שלושים אלף רגלים.
4:11 וַיִּקַּח אֶת-אֲרוֹן הָאֱלֹהִים; ושני בני אלי, חופני ו
פינחס, נהרגו.
4:12 וירץ איש בנימין מן הצבא ויבוא אל שילה
באותו יום עם בגדיו קרועים ואדמה על ראשו.
4:13 ובבואו הנה אלי ישב על מושב על שפת הדרך וצופה כי
לבו רעד על ארון האלוהים. וכאשר האיש נכנס לתוך
העיר, וסיפר לה, כל העיר זעקה.
4:14 וכאשר שמע אלי את רעש הבכי, אמר: מה פירוש הדבר
רעש המהומה הזו? וַיָּבֹא הָאִישׁ בְּחֹפֶר וַיַּגֵּד אֶל אֵלִי.
4:15 ואלי היה בן תשעים ושמונה שנה; וְעֵינָיו עִמּוֹת, שֶׁהוּא
לא יכל לראות.
4:16 ויאמר האיש אל אלי אני היוצא מהצבא וברחתי.
עד היום מחוץ לצבא. ויאמר מה נעשה בני?
4:17 ויען השליח ויאמר ישראל נמלט לפני ה\'
פלשתים, וגם טבח גדול היה בין ה\'
אנשים, וגם שני בניך, חופני ופינחס, מתים, וה
ארון אלוהים נלקח.
4:18 ויהי כשהזכיר את ארון האלוהים
נפל מהמושב לאחור לצד השער, וצווארו
בלם, וימות: כי זקן היה וכבד. והוא שפט
ישראל ארבעים שנה.
4:19 וכלתו אשת פינחס הייתה הרה, קרובה להיוולד
נמסר: וכאשר שמעה את הבשורה כי נלקח ארון האלוהים.
וכי מתו חמיה ובעלה, השתחוה
וַיַּעַל; כי כאביה באו עליה.
4:20 ועל שעת מותה אמרו הנשים אשר עמדו לידה
לה, אל תפחד; כי ילדת בן. אבל גם היא לא ענתה
האם היא התייחסה לזה.
4:21 ותקרא לילד איכבד לאמר: ירד הכבוד
ישראל: כי נלקח ארון ה\' ומפני אביה בפנים
חוק ובעלה.
4:22 וַתֹּאמֶר סָרָה הַכָּבוֹד מֵיִשְׂרָאֵל כִּי ארון האלוהים
נלקח.