שמואל 1
2:1 ותתפלל חנה ותאמר שמח לבי ביהוה קרני.
מרומם ביהוה: גדל פי על אויבי; כי
אני שמח בישועתך.
2:2 אין קדוש כמו יהוה כי אין מלבדך גם לא
האם יש סלע כמו אלוהינו.
2:3 אל תדבר עוד בגאווה יתרה; אל תצא יהירות ממך
פֶּה: כִּי יְהוָה אֱלֹהֵי הַדַּעַת וּמַעֲשִׂים בּוֹ
שקלו.
2:4 קשתות הגיבורים נשברו והמועדים חגורים
עם כוח.
2:5 השבעים שכרו ללחם; והם זה
חדלו רעבים: ויעקר ילד שבעה; והיא זאת
יש הרבה ילדים הוא רפה בשעווה.
2:6 יהוה הורג ומחיה הוא מוריד אל הקבר ו
מעלה.
2:7 יהוה עני ועשיר משפיל ומעלה.
2:8 הוא מקים עני מן העפר ומעלה את הקבצן
אֶת הזבל, להעמידם בין נסיכים, ולהנחילם את
כסא כבוד: כי עמודי הארץ הם ליהוה והוא
העמיד את העולם עליהם.
2:9 ישמר את רגלי קדושיו והרשעים ישתקו בפנים
חוֹשֶׁך; כי בכוח לא יגבר אדם.
2:10 ירחי יהוה ישברו; מחוץ לגן עדן
ירעם עליהם: יהוה ישפט את קצוות הארץ;
וַיִּתֵּן אֶת-הַמֶּלֶךְ אֶת-הַמֶּלֶךְ וְהִתְרוֹמֶה אֶת-קַרְנוֹ
מָשׁוּחַ.
2:11 וילך אלקנה לרמה אל ביתו. והילד שרת
יהוה לפני אלי הכהן.
2:12 ובני עילי היו בני בליעל; לא ידעו את יהוה.
2:13 ומנהג הכוהנים עם העם היה כאשר קרב איש
קרבן, בא עבד הכהן, בעוד הבשר רותח,
עם קש של שלוש שיניים בידו;
2:14 וַיַּכֶּה אוֹתוֹ בַּמַּחְבָּה אוֹ אֶת-הַקֹּדֶר אוֹ אֶת-קֶדֶר אוֹ אֶת-קָדֶר; כל מה ש
את הבשר העלה הכומר לקח לעצמו. אז הם נכנסו
שילה לכל בני ישראל הבאים לשם.
2:15 גם בטרם שרפו את השומן, בא עבד הכהן ואמר לו
האיש שהקריב, תן בשר לצלות לכהן; כי הוא ירצה
אין בשר ספוג ממך, אלא גולמי.
2:16 ואם אמר לו איש אל יפסלו לשרוף את השומן
בהווה, ואז קח ככל שתרצה נפשך; אז הוא יעשה זאת
ענה לו, לא; אֲבָל אַתָּה תִּתֵּן לִי עַתָּה: וְאִם לֹא, אֶקְחָה
זה בכוח.
2:17 על כן היה חטא הנערים גדול מאוד לפני ה\' כי
אנשים תיעבו את מנחת יהוה.
2:18 ושמואל שירת לפני ה\' בהיותו ילד, חגור א
אפוד פשתן.
2:19 ועוד עשתה לו אמו מעיל קטן והביאה לו ממנו
משנה לשנה, כשהגיעה עם בעלה להציע את השנתי
לְהַקְרִיב.
2:20 ויברך אלי את אלקנה ואת אשתו ויאמר ה\' נתן לך זרע
מֵאִשָּׁה הַזֹּאת עַל הַהַלְוָה אֲשֶׁר מְלַוֶּה לַיהוָה. והם הלכו אל
בית משלהם.
2:21 וַיִּפֹּר יְהוָה אֶת-אֶת-חַנָּה וַתַּהֵר וַתֵּלֶד שְׁלֹשָׁה בָּנִים
ושתי בנות. וַיִּגְדַּל הַנַּעַר שְׁמוּאֵל לִפְנֵי יְהוָה.
2:22 וְהָיָה עֵלִי זָקֵן מְאֹד וַיִּשְׁמַע אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ בָנָיו לְכָל יִשְׂרָאֵל;
וכיצד שכבו עם הנשים המתאספות בפתח ה\'
משכן העדה.
2:23 ויאמר אליהם למה אתם עושים דברים כאלה? כי אני שומע על רעתך
עסקאות של כל העם הזה.
2:24 לא, בני; כִּי לֹא שָׁמַע טוֹב אֲשֶׁר אֲנִי שָׁמַע: לַיהוָה אַתֶּם עוֹשִׂים
אנשים לעבור עבירה.
2:25 אם יחטא איש לרעהו, השופט ישפוט אותו, אבל אם אדם
חטא ליהוה, מי יתפלל עליו? למרות שהם
לא שמעו לקול אביהם כי רצה ה\'
להרוג אותם.
2:26 ויגדל שמואל הילד ויהיה חן גם עם יהוה וגם
גם עם גברים.
2:27 ויבא איש אלהים אל אלי ויאמר אליו כה אמר
יהוה, האם נראיתי בגלוי אל בית אביך בהיותם
במצרים בבית פרעה?
2:28 ובחרתי בו מכל שבטי ישראל להיות לי לכהן
להקריב על מזבחי להעלות קטורת, ללבוש אפוד לפני? ו
האם נתתי לבית אביך את כל קרבנות האש
של בני ישראל?
2:29 על כן תבעטו בזבחי ובמנחתי אשר לי
צוה במעוני; וכבד את בניך מעלי, לעשות
שמנה עצמכם בראש מכל מנחת ישראל שלי
אֲנָשִׁים?
2:30 על כן אמר יהוה אלוהי ישראל אכן אמרתי כי ביתך.
וּבֵית אָבִיךָ יִהְיֶה לִפְנֵי לְעוֹלָם, וְעַתָּה
אָמַר יְהוָה, יִרְחוֹק מִמֶּנִּי; למען המכבדים אותי אכבד,
וּמְבַזְּלִים בִּי יַחֲרִיכוּ.
2:31 הנה ימים באים וכרתתי את זרועך ואת זרועך
בית אב, שלא יהיה זקן בביתך.
2:32 ותראה אויב במעוני בכל הממון אשר
אלהים יתן לישראל: ולא יהיה זקן בביתך
לנצח.
2:33 והיה האיש ממך אשר לא אכרת ממזבחי
לכלות עיניך ולצער את לבבך : וכל הגידול
מביתך ימותו בפרח עידן.
2:34 וזה יהיה לך לאות אשר יבוא על שני בניך
על חופני ופינחס; ביום אחד ימותו שניהם.
2:35 ואקים אותי כוהן נאמן אשר יעשה כדבריו
אשר בלבי ובנפשי: ובנה לו בטוח
בַּיִת; וְהוּא יִהְיֶה לִפְנֵי מְשֻחְתִּי לְעוֹלָם.
2:36 ויהי כל הנשאר בביתך
יבוא וישתכוף אליו תמורת כסף ופת
לֶחֶם וַיֹּאמֶר, הַשָּׁבֵנִי נָא בְּאֶחָד הַכֹּהֲנִים.
משרדים, כדי שאוכל פת לחם.