שמואל 1
1:1 והיה איש אחד מרמת-המצפים מההר אפרים ו
שמו אלקנה בן ירוחם בן אליהו בן
טוהו, בן צוף, אפרתי:
1:2 והיו לו שתי נשים; שמה של האחת היה חנה ושמה של
פנינה האחרת: ולפנינה היו ילדים, ולחנה לא היו
יְלָדִים.
1:3 והאיש הזה עלה מעירו מדי שנה לעבוד ולהקריב
ליהוה צבאות בשילה. ושני בני אלי, חופני ו
פינחס, כהני יהוה, היו שם.
א,ד וכאשר הגיעה השעה שהציע אלקנה, נתן לפנינה את שלו
אשה ולכל בניה ובנותיה מנות:
1:5 אבל לחנה נתן חלק ראוי; כי אהב את חנה : אבל ה
סגר יהוה את רחמה.
1:6 וגם יריבתה הרגיז אותה, כי להרגיז אותה, כי
סגר יהוה את רחמה.
1:7 וכמו שעשה שנה אחר שנה כשעלתה לבית ה\'
יְהוָה, כִּי הִתְגַּעְרָהּ; לפיכך בכתה ולא אכלה.
א,ח וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה בַּעֲלָהּ: חנה, למה את בוכה? ולמה
אתה לא אוכל? וְלָמָּה לִבְךָ מְצַעֵר? האין אני יותר טוב לך
מעשרה בנים?
1:9 קמה חנה אחרי שאכלו בשילה ואחרי שאכלו
שיכור. עכשיו אלי הכהן ישב על מושב ליד עמוד של מקדש ה\'
אָדוֹן.
1:10 ותהי במר נפש ותתפלל אל ה\' ותבכה.
דַלֶקֶת.
1:11 ונדרה נדר ותאמר יהוה צבאות אם תראה.
על עגמת שפחתך וזכרני ואל תשכח
שפחתך, אבל תיתן לשפחתך גבר, אז אני
יתן אותו לה\' כל ימי חייו, ולא יהיה
סכין גילוח עלה על ראשו.
1:12 ויהי כשהיא המשיכה להתפלל לפני ה\', אלי
סימנה את פיה.
1:13 עתה חנה דברה בלבה; רק שפתיה נעו, אבל קולה
לא נשמע: לפיכך חשב אלי שהייתה שיכורה.
1:14 ויאמר אליה אלי עד מתי תשתכר? הסר את היין שלך
ממך.
1:15 ותענה חנה ותאמר לא, אדוני, אשת עגמת נפש אני.
רוח: לא שתיתי לא יין ולא משקה חזק, אלא שפכתי
נפשי לפני ה\'.
1:16 אל תספר את שפחתך לבת בליעל כי מתוך ה
שפע של תלונתי וצערי דיברתי עד כה.
1:17 וַיֹּאמֶר עִלִּי וַיֹּאמֶר לֵךְ לִשְׁלוֹם וַיִּתֵּן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל
אתה בקשתך אשר ביקשת ממנו.
1:18 ותאמר: תמצא שפחתך חן בעיניך. אז האישה
הלכה לדרכה, ואכן אכלה, ופניה לא היו עצובים עוד.
1:19 ויקמו בבוקר השכם וישתחוו לפני ה\'.
וחזרו ויבואו אל ביתם רמה ויכיר אלקנה את חנה
אשתו; וַיִּזְכַּר יְהוָה לָהּ.
1:20 על כן קרה בבוא העת לאחר חנה
הרתה כי ילדה בן ותקרא את שמו שמואל לאמר.
כי שאלתי אותו מה\'.
1:21 ויעלו האיש אלקנה וכל ביתו להקריב לה\'
הקורבן השנתי, והנדר שלו.
1:22 אבל חנה לא עלתה; כִּי אָמְרָה אֶל-בַּעְלָה, לֹא אֶעֱלֶה
עד שיגמל הילד, ואז אביא אותו, כדי שיופיע
לפני יהוה ושם לעד.
1:23 וַיֹּאמֶר אֵלֶקֶנָּה בַּעֲלָהּ: עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר יָדַעְךָ; לְהִתְעַכֵּב
עד שתגמל אותו; רק יהוה כונן דברו. אז ה
אשה התגוררה, ויניקה את בנה עד שתגמל אותו.
1:24 וכאשר נגמלה אותו, לקחה אותו עמה ושלושה
שוורים, ואיפה אחת קמח, ובקבוק יין, והביאו אותו
אל בית יהוה בשילה: והילד צעיר.
1:25 ויהרגו פר ויביאו את הילד אל אלי.
1:26 ותאמר הוי אדוני חי נפשך אדוני אני האשה.
שעמד כאן לצדך, מתפלל אל ה\'.
1:27 למען הילד הזה התפללתי; ויתן לי יהוה את בקשתי אשר אני
שאלו ממנו:
1:28 על כן גם השאלתי אותו ליהוה; כל עוד הוא חי הוא
יושאל ליהוה. וַיִּשְׁתַּחֲוָה לַיהוָה שָׁם.