1 מכבים
14:1 ועתה, במאה ששים ושתיים עשרה השנה, נאסף המלך דמטריוס
כוחותיו יחד, ונכנסו למדיה כדי לקבל עזרה להילחם
נגד טריפון.
14:2 אך כאשר שמע ארסס מלך פרס ומדי כי היה דמטריוס
נכנס בתוך גבולותיו, הוא שלח את אחד מנסיכיו לקחת אותו
בחיים:
14:3 אשר הלך ויכה את צבא דמטריוס ולקח אותו והביא אותו
לארסאס, שעל ידו הוכנס למחלקה.
יד 14:4 אשר ארץ יהודה הייתה שקטה כל ימי שמעון; בשבילו
חיפש את טובת אומתו בחוכמה כזו, כמו זו שלו לעולם
סמכות וכבוד שימחו אותם היטב.
14:5 וכאשר היה נכבד בכל מעשיו, כך בזה, ולקח את יופה
לגן עדן, ופתחו באיי הים,
יד 14:6 והרחיב את גבול אומתו וישיב את הארץ
14:7 ויאסף מספר רב של שבויים, וישלטו
עַזְרָה וּבִתְצוּרָא וְהַמִּגְדָּל אֲשֶׁר לָקַח מֵהֶם אֶת הַכֹּל
טומאה, וגם לא היה מי שהתנגד לו.
14:8 אז עבדו את אדמתם בשלום ותנתנה אותה הארץ
גדל, ועצי השדה פירותיהם.
14:9 האנשים הקדמונים ישבו כולם ברחובות והתייחסו יחדיו לטוב
דברים, והצעירים לבשו לבוש מפואר ומלחמתי.
14:10 הוא סיפק מאכלים לערים וקבע בהן כל מיני
תחמושת, כך ששמו המכובד נודע עד סוף הימים
עוֹלָם.
14:11 עשה שלום בארץ וישראל שמחו בשמחה גדולה.
14:12 כי איש ישב תחת גפנו ותאנה שלו, ולא היה
להרוס אותם:
14:13 ולא נותר בארץ להלחם בהם
המלכים עצמם הופלו באותם ימים.
14:14 ועוד חיזק את כל-עמו המושפלים.
החוק שהוא חיפש; וְכָל מְבֹזֵר תּוֹרָה וְרָשָׁע
אדם שהוא לקח ממנו.
14:15 ייפה את המקדש ורבה כלי בית המקדש.
14:16 עתה, כאשר נשמע ברומא, ועד ספרטה, כי יונתן
מת, הם הצטערו מאוד.
14:17 אבל ברגע ששמעו כי שמעון אחיו הוכנס לכהן גדול
מַחְמוֹ, וַיִּשְׁלַט אֶת-הָאָרֶץ וְאֶת-הַערים שבהן.
14:18 כתבו לו בלוחות נחושת לחדש את הידידות
ברית אשר עשו עם יהודה ויהונתן אחיו:
14:19 אילו כתבים נקראו בפני הקהילה בירושלים.
14:20 וזהו העתק המכתבים אשר שלחו הלקדמונים; ה
שליטי הלקדמונים, עם העיר, לשמעון הכהן הגדול.
והזקנים והכוהנים ושארית אנשי היהודים שלנו
אחים, שלחו ברכה:
14:21 השגרירים שנשלחו אל עמנו אישרו לנו על שלך
תהילה וכבוד: על כן שמחנו על בואו,
14:22 ורשמו את הדברים אשר דברו במועצת העם
באופן זה; נומניוס בן אנטיוכוס ואנטיפטרוס בן יאסון
שגרירי היהודים, באו אלינו כדי לחדש את הידידות שהייתה ביניהם
איתנו.
14:23 וימצא חן בעיני העם לארח את האנשים בכבוד ולהעמיד
העותק של השגריר שלהם ברשומות פומביות, עד הסוף האנשים של
ל-Lacedmonians עשוי להיות אנדרטה שלו: יתר על כן יש לנו
כתב העתק ממנו לשמעון הכהן הגדול.
14:24 לאחר מכן שלח שמעון את נומניוס לרומא עם מגן זהב גדול של א
משקל אלף פאונד כדי לאשר את הליגה איתם.
14:25 אשר שמעו העם ואמרו למה נודה
שמעון ובניו?
14:26 כי הקימו הוא ואחיו ובית אביו
ישראל, וגירשו בלחימה את אויביהם מהם, ואישרו
החירות שלהם.
14:27 אז כתבו אותו בלוחות נחושת אשר קבעו בהם על עמודים
הר ציון: וזהו עותק הכתב; היום השמונה עשר של
חודש אלול, במאה ושבעים ושבעים שנה, בהיותו
שנה שלישית לשמעון הכהן הגדול,
14:28 בשארמל בקהילת הכוהנים והעם הגדולה ו
שליטי האומה וזקני הארץ היו הדברים האלה
הודיעו לנו.
14:29 מכיוון שלעתים קרובות היו מלחמות במדינה, שבהן
אחזקת קדשם, והחוק, שמעון בן
מתתיהו, מבני יריב, יחד עם אחיו, שם
עצמם בסכנה, והתנגדו לאויבי אומתם עשו זאת
עמם כבוד גדול:
14:30 (כי אחר כך יהונתן כיאסף את אומתו והיה
הכהן הגדול שלהם, צורף לעמו,
14:31 אויביהם התכוננו לפלוש לארצם כדי להשמיד
אותו, ותניח ידיים על הקדש:
14:32 אז קם שמעון ונלחם למען עמו והוציא הרבה
מרכושו, וחמוש את אנשי אומתו האמיצים ונתן
להם שכר,
14:33 ויבצר את ערי יהודה יחד עם ביתסורא השוכבת
על גבולות יהודה, שם היה שריון האויבים
לפני; אבל הוא הציב שם חיל מצב של יהודים:
14:34 ועוד בצר את יופה השוכנת על הים ואת גזרה
גבול באזוטוס, שם ישבו האויבים קודם לכן: אבל הוא הניח
יהודים שם, וסיפק להם את כל הדברים הנוחים לבני אדם
תיקון שלו.)
14:35 שרים העם את מעשיו של שמעון, ולאיזה תהילה הוא
חשב להביא את עמו, הפך אותו למושל והכוהן הראשי שלהם,
כי הוא עשה את כל הדברים האלה, ולמען הצדק והאמונה
אשר שמר על אומתו, ועל כך ביקש בכל האמצעים
לרומם את עמו.
14:36 כי בזמנו התפתחו הדברים בידיו, והיו הגויים
הוצאו מארצם וגם אלו אשר בעיר דוד
בירושלים, אשר עשו לעצמם מגדל, שממנו יצאו,
וְזִמְלָה אֶת כָּל הַמִּקְדָּשׁ, וְהָיְתָה רַב בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
מקום:
14:37 אבל הוא הניח בה יהודים. וביצר אותו למען בטיחות ה
הארץ והעיר, והרים חומות ירושלים.
14:38 גם המלך דמטריוס אישר אותו בכהונה הגדולה לפי
הדברים האלו,
14:39 ועשה אותו לאחד מחבריו וכבד אותו בכבוד גדול.
14:40 כי שמע לומר כי הרומאים קראו ליהודים חבריהם
וחברות קונפדרציה ואחים; וכי הם אירחו את
שגרירי סימון בכבוד;
14:41 גם שהיהודים והכוהנים היו מרוצים מכך ששמעון יהיה
המושל והכוהן הגדול שלהם לעולם עד אשר יקום א
נביא נאמן;
14:42 יתר על כן שהוא יהיה רב החובל שלהם, וייקח את הפיקוח על
מקדש, להעמידם על מעשיהם, ועל הארץ, ומעלה
את השריון, ומעל המבצרים, כי, אני אומר, הוא צריך לקחת אחריות
של הקדש;
14:43 מלבד זאת, למען יישמע מכל אדם, וכי כל
כתבים בארץ צריכים להיעשות בשמו, ושהוא צריך
תלבש סגול, ותלבש זהב:
14:44 וכן שיהיה חוקי שאף אחד מהעם או הכהנים לא ישבור
כל אחד מהדברים האלה, או להשיב את דבריו, או לאסוף קהל
בארץ בלעדיו, או להתלבש בסגול, או ללבוש אבזם
של זהב;
14:45 וכל מי שיעשה אחרת, או יפר כל אחד מהדברים האלה, הוא
צריך להעניש.
14:46 לפיכך מצא חן בעיני כל העם לעסוק בשמעון ולעשות כפי שהיה
אמר.
14:47 אז קיבל את זה שמעון, והיה מרוצה להיות כהן גדול, ו
הקפטן והמושל של היהודים והכוהנים, ולהגן על כולם.
14:48 וצוו לשים את הכתב הזה בלוחות נחושת
וכי יש להעמידם בתוך מצפן הקדש בא
מקום בולט;
14:49 כמו כן יש להניח את העותקים שלו באוצר,
סוף ששמעון ובניו יוכלו לקבל אותם.