1 מכבים 13:1 כעת, כאשר שמע שמעון כי טריפון אסף מארח גדול לפלוש לארץ יהודה, ולהשמיד אותה, 13:2 וראה כי העם רעד ופחד גדול, עלה אל ירושלים, ואסף את העם, 13:3 וידרתם לאמר אתם בעצמכם יודעים מה גדולות אני ואחי ובית אבי עשינו לחוקים ו הקדש, גם הקרבות והצרות אשר ראינו. יג:4 בגלל זה נהרגו כל אחי למען ישראל ואני נשאר לבד. 13:5 ועתה הרחק ממני לחסוך על חיי בכל עת צרה: כי איני טוב מאחיי. יג:6 ללא ספק אנקום את נקמת גוי ואת המקדש ואת נשותינו. בנינו: כי כל הגויים נאספו להשמידנו מאוד זָדוֹן. 13:7 עתה ברגע ששמע העם את הדברים האלה, התחדשה רוחם. 13:8 ויענו בקול רם לאמר אתה תהיה לנו למנהיג במקום יהודה ויהונתן אחיך. יג:9 לחם את מלחמותינו וכל אשר תצווה עלינו, כי אנו. לַעֲשׂוֹת. 13:10 אז אסף את כל אנשי המלחמה וימהר גמר חומות ירושלים, ויבצר אותה מסביב. 13:11 וכן שלח את יהונתן בן אבשלום ועמו כוח גדול אל יוֹפָא: אֲשֶׁר גָּרֵשׁ אֶת אֲשֶׁר בּוֹ, נִשְׁאָר שָׁם בּוֹ. 13:12 אז טריפון הרחיק מתלמאוס בכוח גדול כדי לפלוש לארץ מיהודה, ויהונתן היה עמו במחנה. 13:13 אבל שמעון הקים את אוהלו באדידה, מול המישור. 13:14 עכשיו כשטריפון ידע ששמעון קם במקום אחיו יהונתן, והתכוון להצטרף עמו למלחמה, שלח אליו שלוחים אותו, אומר, 13:15 הואיל ויש לנו את יהונתן אחיך במעצר, בשביל כסף הוא בְּגִין לְאוֹצֵר הַמֶּלֶךְ, עַל הַדָּבָר שֶׁהָיָה מחוייב אליו. 13:16 על כן שלח מאה ככר כסף ושניים מבניו עבור בני ערובה, שכאשר הוא בחופש לא יתקומם מאיתנו, ואנחנו יניח לו ללכת. 13:17 אז שמעון, אם כי הבין שדיברו אליו במרמה. ובכל זאת שלח הוא את הכסף ואת הילדים, לבל יצטרך משיג לעצמו שנאה גדולה לעם: 13:18 מי אמר כי לא שלחתי לו את הכסף ואת הילדים. לכן יונתן מת. 13:19 ושלח להם את-הילדים ואת מאה הכשרונות, אבל טריפון הוא לא נתן ליונתן ללכת. 13:20 ואחרי זה בא טריפון לפלוש לארץ ולהשמיד אותה, הולך מסביב בדרך המובילה אל אדורה: אבל שמעון וצבאו צעדו נגדו בכל מקום, בכל אשר הלך. 13:21 וַיִּשְׁלְּחוּ אֲשֶׁר בַּמִּגְדָּל אֶת-שְׁלִיחִים אֶל-תְרִיפוֹן עַד-קוֹץ שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם אֶת בּוֹאוֹ אֶל הַמִּדְבָּר, וַיִּשְׁלַח אותם קורבנות. 13:22 לפיכך הכין טריפון את כל פרשיו לבוא בלילה ההוא: אבל ירד שלג גדול מאוד, בגלל שהוא לא בא. אז הוא הסתלק, ובא לארץ גלעד. 13:23 ובקרבו לבסקמה הרג את יהונתן אשר נקבר שם. 13:24 אחר כך חזר טריפון והלך לארצו. 13:25 וישלח את שמעון ויקח את עצמות יהונתן אחיו ויקברו אותם במודיען עיר אבותיו. 13:26 וַיִּקְנוּ עָלָיו כָּל-יִשְׂרָאֵל, וַיִּקְנוּ לוֹ רַבִּים ימים. 13:27 גם שמעון בנה אנדרטה על קבר אביו ושלו אחים, והעלו אותו למעלה אל המראה, עם אבן חצובה מאחור ו לפני. 13:28 ועוד הקים שבע פירמידות, זו כנגד זו, לאביו. וְאִמּוֹ, וְאַרְבַּעַת אֶחָיו. 13:29 ובאלה עשה תכשירים ערמומיים אשר עשה עליהם גדול עמודים, ועל העמודים עשה את כל שריונם לתמיד זיכרון, ועל ידי ספינות השריון החצובות, כדי שיראו את כולם שמפליגים על הים. 13:30 זו הקבר אשר עשה במודיען והיא עוד עומדת אליו היום הזה. 13:31 וטריפון נהג במרמה עם המלך הצעיר אנטיוכוס והרג. אוֹתוֹ. 13:32 וימלוך במקומו והכתיר עצמו למלך אסיה ו הביאו אסון גדול על הארץ. 13:33 אז בנה שמעון את המעצרים ביהודה וגדר אותם במגדלים גבוהים, ובחומות גדולות, ובשערים ובסורגים, ומונחים קורבנות בו. 13:34 ועוד שמעון בחר אנשים, ושלח אל המלך דמטריוס, עד הסוף הוא צריך לתת לארץ חסינות, כי כל מה שטריפון עשה היה לעשות לְקַלְקֵל. 13:35 אשר ענה לו המלך דמטריוס וכתב כך: 13:36 המלך דמטריוס לשמעון הכהן הגדול וידיד המלכים וכן לזקני ולעם היהודים, שלח ברכה: 13:37 את כתר הזהב ואת גלימת הארגמן אשר שלחת אלינו, יש לנו. קיבל: ואנחנו מוכנים לעשות איתך שלום, כן, וכן לכתוב לקצינים שלנו, כדי לאשר את החסינות שיש לנו מוענק. 13:38 וכל הבריתות אשר כרתנו עמכם, יעמדו; וה מעוזים אשר בניתם יהיו לכם. 13:39 באשר לכל השגחה או פגם שנעשו עד היום, אנו סולחים לו, וכן מס הכתר אשר אתם חייבים לנו: ואם היה עוד מס ששולם בירושלים, לא ישולם עוד. 13:40 ותראה מי נפגשו ביניכם להיות בחצרנו, הבה אז נרשם, ויהי שלום בינינו. 13:41 כך נלקח עול הגויים מישראל במאה ושנת השבעים. 13:42 אז התחילו עם ישראל לכתוב בכליו ו חוזים, בשנתו הראשונה של שמעון הכהן הגדול, המושל ו מנהיג היהודים. 13:43 בימים ההם חנה שמעון על עזה וצר עליה מסביב; הוא עשה גם מנוע מלחמה, והעמיד אותו על ידי העיר, והכה א מגדל מסוים, ולקח אותו. 13:44 ואלה שהיו במנוע זינקו אל העיר; ואז שם הייתה מהומה גדולה בעיר: 13:45 עד שאנשי העיר קרעו את בגדיהם ועלו עליהם החומות עם נשותיהם וילדיהם, וזעקו בקול גדול, מתחנן לסיימון שיעניק להם שלום. 13:46 וַיֹּאמְרוּ לֹא תַעֲשֶׂה עִמָּנוּ כְּרָעֵנוּ, אֶלָּא לפי רחמיך. 13:47 ושמעון פייס אותם, ולא נלחם בהם עוד, אלא הוציאם מהעיר, וטהר את הבתים שבהם האלילים היו, וכך נכנסו אליו בשירים ובהודיה. 13:48 כן הוציא ממנו כל טומאה והניח שם אנשים ישמור על החוק, ויעשה אותו חזק יותר ממה שהיה קודם, ובנה בו מקום מגורים לעצמו. 13:49 גם הם מהמגדל בירושלים הוחזקו עד כדי כך שיכלו לא תצא ואל תלך לארץ ולא קנה ולא מכר: לפיכך היו במצוקה גדולה מחוסר מזונות, וגדולה מספרם נספו ברעב. 13:50 ואז קראו לשמעון, והתחננו לו להיות אחד איתם: אשר דבר שהעניק להם; וכאשר הוציא אותם משם, הוא ניקה את המגדל מזיהומים: 13:51 וַיָּבֹא לוֹ שְׁלֹשֶׁת וְעשרים יום לחודש השני ב מאה שבעים ואחת שנה, עם הודיה, וענפים של עצי דקל, ועם נבל, ומצלתיים, ובכינורות, ומזמורים, ו שירים: כי הושמד אויב גדול מישראל. 13:52 הוא גם קבע שהיום הזה יישמר בכל שנה בשמחה. ועוד את גבעת המקדש אשר ליד המגדל הוא חיזק ממה שהיה, ושם הוא ישב עם חבריו. 13:53 וכאשר ראה שמעון כי יוחנן בנו איש אמיץ, עשה אותו קפטן כל הצבאות; והוא ישב בעזה.