1 מכבים
13:1 כעת, כאשר שמע שמעון כי טריפון אסף מארח גדול
לפלוש לארץ יהודה, ולהשמיד אותה,
13:2 וראה כי העם רעד ופחד גדול, עלה אל
ירושלים, ואסף את העם,
13:3 וידרתם לאמר אתם בעצמכם יודעים מה גדולות
אני ואחי ובית אבי עשינו לחוקים ו
הקדש, גם הקרבות והצרות אשר ראינו.
יג:4 בגלל זה נהרגו כל אחי למען ישראל ואני
נשאר לבד.
13:5 ועתה הרחק ממני לחסוך על חיי
בכל עת צרה: כי איני טוב מאחיי.
יג:6 ללא ספק אנקום את נקמת גוי ואת המקדש ואת נשותינו.
בנינו: כי כל הגויים נאספו להשמידנו מאוד
זָדוֹן.
13:7 עתה ברגע ששמע העם את הדברים האלה, התחדשה רוחם.
13:8 ויענו בקול רם לאמר אתה תהיה לנו למנהיג
במקום יהודה ויהונתן אחיך.
יג:9 לחם את מלחמותינו וכל אשר תצווה עלינו, כי אנו.
לַעֲשׂוֹת.
13:10 אז אסף את כל אנשי המלחמה וימהר
גמר חומות ירושלים, ויבצר אותה מסביב.
13:11 וכן שלח את יהונתן בן אבשלום ועמו כוח גדול אל
יוֹפָא: אֲשֶׁר גָּרֵשׁ אֶת אֲשֶׁר בּוֹ, נִשְׁאָר שָׁם בּוֹ.
13:12 אז טריפון הרחיק מתלמאוס בכוח גדול כדי לפלוש לארץ
מיהודה, ויהונתן היה עמו במחנה.
13:13 אבל שמעון הקים את אוהלו באדידה, מול המישור.
13:14 עכשיו כשטריפון ידע ששמעון קם במקום אחיו
יהונתן, והתכוון להצטרף עמו למלחמה, שלח אליו שלוחים
אותו, אומר,
13:15 הואיל ויש לנו את יהונתן אחיך במעצר, בשביל כסף הוא
בְּגִין לְאוֹצֵר הַמֶּלֶךְ, עַל הַדָּבָר שֶׁהָיָה
מחוייב אליו.
13:16 על כן שלח מאה ככר כסף ושניים מבניו עבור
בני ערובה, שכאשר הוא בחופש לא יתקומם מאיתנו, ואנחנו
יניח לו ללכת.
13:17 אז שמעון, אם כי הבין שדיברו אליו במרמה.
ובכל זאת שלח הוא את הכסף ואת הילדים, לבל יצטרך
משיג לעצמו שנאה גדולה לעם:
13:18 מי אמר כי לא שלחתי לו את הכסף ואת הילדים.
לכן יונתן מת.
13:19 ושלח להם את-הילדים ואת מאה הכשרונות, אבל טריפון
הוא לא נתן ליונתן ללכת.
13:20 ואחרי זה בא טריפון לפלוש לארץ ולהשמיד אותה, הולך
מסביב בדרך המובילה אל אדורה: אבל שמעון וצבאו
צעדו נגדו בכל מקום, בכל אשר הלך.
13:21 וַיִּשְׁלְּחוּ אֲשֶׁר בַּמִּגְדָּל אֶת-שְׁלִיחִים אֶל-תְרִיפוֹן עַד-קוֹץ
שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם אֶת בּוֹאוֹ אֶל הַמִּדְבָּר, וַיִּשְׁלַח
אותם קורבנות.
13:22 לפיכך הכין טריפון את כל פרשיו לבוא בלילה ההוא: אבל
ירד שלג גדול מאוד, בגלל שהוא לא בא. אז הוא
הסתלק, ובא לארץ גלעד.
13:23 ובקרבו לבסקמה הרג את יהונתן אשר נקבר שם.
13:24 אחר כך חזר טריפון והלך לארצו.
13:25 וישלח את שמעון ויקח את עצמות יהונתן אחיו ויקברו
אותם במודיען עיר אבותיו.
13:26 וַיִּקְנוּ עָלָיו כָּל-יִשְׂרָאֵל, וַיִּקְנוּ לוֹ רַבִּים
ימים.
13:27 גם שמעון בנה אנדרטה על קבר אביו ושלו
אחים, והעלו אותו למעלה אל המראה, עם אבן חצובה מאחור ו
לפני.
13:28 ועוד הקים שבע פירמידות, זו כנגד זו, לאביו.
וְאִמּוֹ, וְאַרְבַּעַת אֶחָיו.
13:29 ובאלה עשה תכשירים ערמומיים אשר עשה עליהם גדול
עמודים, ועל העמודים עשה את כל שריונם לתמיד
זיכרון, ועל ידי ספינות השריון החצובות, כדי שיראו את כולם
שמפליגים על הים.
13:30 זו הקבר אשר עשה במודיען והיא עוד עומדת אליו
היום הזה.
13:31 וטריפון נהג במרמה עם המלך הצעיר אנטיוכוס והרג.
אוֹתוֹ.
13:32 וימלוך במקומו והכתיר עצמו למלך אסיה ו
הביאו אסון גדול על הארץ.
13:33 אז בנה שמעון את המעצרים ביהודה וגדר אותם
במגדלים גבוהים, ובחומות גדולות, ובשערים ובסורגים, ומונחים
קורבנות בו.
13:34 ועוד שמעון בחר אנשים, ושלח אל המלך דמטריוס, עד הסוף הוא
צריך לתת לארץ חסינות, כי כל מה שטריפון עשה היה לעשות
לְקַלְקֵל.
13:35 אשר ענה לו המלך דמטריוס וכתב כך:
13:36 המלך דמטריוס לשמעון הכהן הגדול וידיד המלכים וכן
לזקני ולעם היהודים, שלח ברכה:
13:37 את כתר הזהב ואת גלימת הארגמן אשר שלחת אלינו, יש לנו.
קיבל: ואנחנו מוכנים לעשות איתך שלום, כן, וכן
לכתוב לקצינים שלנו, כדי לאשר את החסינות שיש לנו
מוענק.
13:38 וכל הבריתות אשר כרתנו עמכם, יעמדו; וה
מעוזים אשר בניתם יהיו לכם.
13:39 באשר לכל השגחה או פגם שנעשו עד היום, אנו סולחים לו,
וכן מס הכתר אשר אתם חייבים לנו: ואם היה עוד
מס ששולם בירושלים, לא ישולם עוד.
13:40 ותראה מי נפגשו ביניכם להיות בחצרנו, הבה אז
נרשם, ויהי שלום בינינו.
13:41 כך נלקח עול הגויים מישראל במאה
ושנת השבעים.
13:42 אז התחילו עם ישראל לכתוב בכליו ו
חוזים, בשנתו הראשונה של שמעון הכהן הגדול, המושל ו
מנהיג היהודים.
13:43 בימים ההם חנה שמעון על עזה וצר עליה מסביב; הוא
עשה גם מנוע מלחמה, והעמיד אותו על ידי העיר, והכה א
מגדל מסוים, ולקח אותו.
13:44 ואלה שהיו במנוע זינקו אל העיר; ואז שם
הייתה מהומה גדולה בעיר:
13:45 עד שאנשי העיר קרעו את בגדיהם ועלו עליהם
החומות עם נשותיהם וילדיהם, וזעקו בקול גדול,
מתחנן לסיימון שיעניק להם שלום.
13:46 וַיֹּאמְרוּ לֹא תַעֲשֶׂה עִמָּנוּ כְּרָעֵנוּ, אֶלָּא
לפי רחמיך.
13:47 ושמעון פייס אותם, ולא נלחם בהם עוד, אלא
הוציאם מהעיר, וטהר את הבתים שבהם האלילים
היו, וכך נכנסו אליו בשירים ובהודיה.
13:48 כן הוציא ממנו כל טומאה והניח שם אנשים
ישמור על החוק, ויעשה אותו חזק יותר ממה שהיה קודם, ובנה
בו מקום מגורים לעצמו.
13:49 גם הם מהמגדל בירושלים הוחזקו עד כדי כך שיכלו
לא תצא ואל תלך לארץ ולא קנה ולא מכר:
לפיכך היו במצוקה גדולה מחוסר מזונות, וגדולה
מספרם נספו ברעב.
13:50 ואז קראו לשמעון, והתחננו לו להיות אחד איתם: אשר
דבר שהעניק להם; וכאשר הוציא אותם משם, הוא
ניקה את המגדל מזיהומים:
13:51 וַיָּבֹא לוֹ שְׁלֹשֶׁת וְעשרים יום לחודש השני ב
מאה שבעים ואחת שנה, עם הודיה, וענפים של
עצי דקל, ועם נבל, ומצלתיים, ובכינורות, ומזמורים, ו
שירים: כי הושמד אויב גדול מישראל.
13:52 הוא גם קבע שהיום הזה יישמר בכל שנה בשמחה.
ועוד את גבעת המקדש אשר ליד המגדל הוא חיזק
ממה שהיה, ושם הוא ישב עם חבריו.
13:53 וכאשר ראה שמעון כי יוחנן בנו איש אמיץ, עשה אותו
קפטן כל הצבאות; והוא ישב בעזה.