1 מכבים
7:1 במאה ואחת וחמישים השנה דמטריוס בן סלאוקוס
יצא מרומא, ועלה עם כמה אנשים אל עיר הים
החוף, ומלך שם.
7:2 וכאשר נכנס אל ארמון אבותיו, כך היה, שלו
כוחות לקחו את אנטיוכוס וליסיאס להביא אותם אליו.
7:3 עַל כֵּן יָדַע וַיֹּאמֶר לֹא אֶרְאֶה פָּנָם.
7:4 וצבאו הרג אותם. עכשיו כשדמטריוס הוצב על כסאו
מַלְכוּת,
7:5 באו אליו כל הרשעים והרשעים של ישראל בעלי
אלקימוס, שהיה חפץ להיות כהן גדול, עבור רב החובל שלהם:
7:6 והאשימו את העם אל המלך לאמר יהודה ואחיו
הרגת את כל חבריך, וגירשנו מארצנו.
7:7 עַתָּה שְׁלַח אֶת-אִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה בּוֹטֵחַ וְהוֹלֵךְ וּרְאֵה
מה עשה הרס בינינו ובארץ המלך, ותנו לו
להעניש אותם עם כל המסייעים להם.
7:8 אז בחר המלך בבקידס, ידידו של המלך, ששלט מעבר לכך
המבול, והיה איש גדול במלכות, ונאמן למלך.
7:9 ושלח אותו עם אלקימוס הרשע ההוא אשר עשה כהן גדול ו
ציווה לנקום בבני ישראל.
7:10 וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ בְכֹּחַ גָּדוֹל אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה.
שם שלחו שליחים ליהודה ואחיו בשלום
מילים במרמה.
7:11 אך לא שמו לב לדבריהם; כי ראו כי באו
עם כוח גדול.
7:12 אז אספה אל אלקימוס ובקכידס חבורת סופרים.
לדרוש צדק.
7:13 והאסתים היו הראשונים בבני ישראל אשר
חיפשו את שלוותם:
7:14 כי אמרו כהן מזרע אהרן בא
הצבא הזה, והוא לא יעשה לנו עוול.
7:15 וידבר אליהם בשלום ונשבע להם לאמר:
לגרום לנזק לא ממך ולא לחבריך.
7:16 על כן האמינו לו אבל לקח מהם שישים איש ו
הרג אותם ביום אחד, לפי המילים שכתב,
7:17 את בשר קדושיך הוציאו ודמם יש להם
שפך מסביב לירושלים, ולא היה מי לקבור אותם.
7:18 על כן נפלה פחד ופחד מהם על כל העם אשר אמרו
אין בהם לא אמת ולא צדקה; כי הם נשברו
הברית והשבועה שכרתו.
7:19 לאחר מכן, הוציא את בקידס מירושלים, והחם את אוהלו
בזת, לשם שלח ולקח רבים מהאנשים שעזבו אותו.
וגם כמה מן העם, וכשהרג אותם, הפיל אותם
לתוך הבור הגדול.
7:20 ואז נתן את הארץ לאלקימוס והשאיר עמו כוח
עזור לו: אז בקידס הלך אל המלך.
7:21 אבל אלקימוס התמודד על הכהונה הגדולה.
7:22 וַיִּפְנוּ אֵלָיו כָּל הַמַּטְרִידִים אֶת הָעָם אֲשֶׁר אַחֲרֵיהֶם
קיבלו את ארץ יהודה לשלטון, פגעו רבות בישראל.
7:23 עתה, כאשר ראה יהודה את כל העוולות שהיו לאלקימוס וחבורתו
נעשה בין בני ישראל, אפילו מעל הגויים,
7:24 יצא אל כל חופי יהודה מסביב ונקם
מֵאֲשֶׁר מָרְדוּ מִמֶּנּוּ, וְלֹא יָעְזוּ לוֹצֵא עוֹד
לתוך הארץ.
7:25 מהצד השני, כאשר אלקימוס ראה שיש ליהודה וחבורתו
קיבל את העליונה, וידע שהוא לא מסוגל לעמוד בהם
בכוח, הלך שוב אל המלך, ואמר את כל הגרוע שבהם
הָיָה יָכוֹל.
7:26 אז שלח המלך את ניקנור, אחד מנסיכיו הנכבדים, איש זה
חשפו שנאה קטלנית לישראל, בציווי השמדת העם.
7:27 ויבוא ניקנור לירושלים בחיל גדול; ושלח אל יהודה ו
אחיו במרמה במילים ידידותיות, באומרו,
7:28 לא יהיה קרב ביני וביניכם; אני אבוא עם כמה גברים,
שאוכל לראות אותך בשלום.
7:29 הוא בא אל יהודה ויצדיעו איש לרעהו בשלום.
עם זאת, האויבים היו מוכנים לקחת את יהודה באלימות.
7:30 אשר לאחר שנודע ליהודה כי בא אליו
במרמה הוא פחד ממנו מאוד, ולא יראה עוד את פניו.
7:31 גם ניקנור, כשראה שהתגלתה עצתו, יצא אל
להילחם נגד יהודה לצד קפרסלאמה:
7:32 במקום שבו נהרגו מהצד של ניקנור כחמשת אלפים איש, ו
השאר ברחו לעיר דוד.
7:33 לאחר מכן עלה ניקנור להר ציון, ויצא מן הים
מקדש אחד מהכהנים וכמה מזקני ה\'
אנשים, להצדיע לו בשלווה, ולהראות לו את קורבן העולה
שהוצע עבור המלך.
7:34 אבל הוא לעג להם וצחק עליהם והתעלל בהם בבושה.
דיבר בגאווה,
7:35 וישבע בחמתו לאמר אם לא יהיו עתה יהודה וצבאו
נמסר לידיי, אם אי פעם אשוב בשלום, אשרף
הבית הזה: ובזה יצא בזעם גדול.
7:36 ויכנסו הכוהנים ויעמדו לפני המזבח והמקדש.
בוכה, ואומר,
7:37 אתה ה\' בחרת בבית הזה להיקרא בשמך ואליו
תהיה בית תפילה ועתירה לעמך:
7:38 נקם באיש הזה ובצבאו ויפלו בחרב.
זכרו את חילול הקודש שלהם, ותנו להם לא להמשיך עוד.
7:39 ויצא ניקנור מירושלים ויחן את אוהלו בבית חורון.
שם פגש אותו מארח מחוץ לסוריה.
7:40 אבל יהודה חנה בעדסה עם שלושת אלפים איש ושם התפלל.
פִּתגָם,
7:41 יהוה כאשר נשלחו ממלך אשור
חילל, יצא מלאךך, ויכה מאה ושבעים
חמשת אלפים מהם.
7:42 גם אתה השמד את הצבא הזה לפנינו היום, למען ישובו
דע כי דיבר חילול השם על קדשך ושפט
אתה אותו לפי רשעותו.
7:43 ושלוש עשר לחודש אדר הצטרפו הצבאות למלחמה אבל
המארח של ניקנור היה לא מנוח, והוא עצמו נהרג לראשונה בשטח
קרב.
7:44 כעת, כאשר ראה מארחו של ניקנור שהוא נהרג, הם השליכו את שלהם
נשק, וברח.
7:45 ואז רדפו אחריהם מסע של יום, מאדסה עד עזה.
משמיעים אזעקה אחריהם בחצוצרותיהם.
7:46 ועל זה יצאו מכל ערי יהודה מסביב ו
סגר אותם פנימה; כדי שהם יחזרו אל הרודפים אותם,
כולם נהרגו בחרב, ואף אחד מהם לא נשאר.
7:47 אחר כך לקחו את השלל ואת הטרף והרגו את ניקנורס.
ראש, וידו הימנית, אשר הושיט בגאווה כה רבה, והביא
הרחק אותם, ותלה אותם לעבר ירושלים.
7:48 בגלל זה שמחו העם מאוד ושמרו את היום ההוא ביום
של שמחה גדולה.
7:49 יתר על כן הם קבעו לקיים את היום הזה מדי שנה, בהיותו השלושה עשר ב
אֲדָר.
7:50 כך עמדה ארץ יהודה במנוחה מעט.