1 מכבים
6:1 בערך באותה עת נוסע המלך אנטיוכוס בארצות הגבוהות
שמע אומר, כי אלימאיס בארץ פרס הייתה עיר מאוד
ידוע בעושר, כסף וזהב;
6:2 וכי היה בו מקדש עשיר מאוד אשר כיסויים בו
זהב, וחושן, ומגנים, אשר אלכסנדר, בן פיליפ, ה
מלך מקדוניה, שמלך ראשון בקרב היוונים, עזב משם.
6:3 על כן בא וביקש לכבוש את העיר ולחסל אותה; אבל הוא
לא יכול היה, כי בני העיר, לאחר שהזהירו על כך.
6:4 קם עליו במלחמה ויברח ויצא משם
כבדות גדולה, וחזרה לבבל.
6:5 ועוד בא אחד שהביא לו בשורה לפרס, כי
צבאות, שיצאו נגד ארץ יהודה, הועלו לברוח:
6:6 וכי ליסיאס, שיצא ראשון בכוח גדול, נדחף
של היהודים; ושהם התחזקו על ידי השריון והכוח,
ומאגר שלל אשר קיבלו מהצבאות אשר להם
נהרס:
6:7 וכן כי הפילו את התועבה אשר העמיד עליה
המזבח שבירושלים, וכי הם הסתובבו על הקדש
עם חומות גבוהות, כבעבר, ועירו ביתסורא.
6:8 וַיִּשְׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיִּתְנַהֵם וְהִתְפַּלֵּץ אֶת-הָיָה.
ואז השכיב אותו על משכבו, וחלה מרוב צער,
כי לא קרה לו כפי שחיפש.
6:9 ושם המשיך ימים רבים כי צערו הלך וגדל.
ועשה דין וחשבון שהוא ימות.
6:10 על כן קרא לכל חבריו ואמר להם השינה
נעלם מעיני, ולבי נכשל מרוב דאגה.
6:11 וחשבתי עם עצמי, לאיזו צרה באתי וכיצד
מבול גדול של אומללות הוא, שבו אני נמצא עכשיו! כי הייתי שופע ו
אהוב בכוחי.
6:12 אבל עכשיו אני זוכר את הרעות אשר עשיתי בירושלים ואת אשר לקחתי
כל כלי הזהב והכסף אשר היו בו, ושלחו אל
להשמיד את תושבי יהודה ללא סיבה.
6:13 אני מבין, כי בגלל זה, הצרות האלה הגיעו
אותי, והנה אני אובד ביגון גדול בארץ זרה.
6:14 ואז קרא לפיליפ, אחד מחבריו, שעליו קבע
כל ממלכתו,
6:15 ויתן לו את הכתר ואת חלוקו ואת חותמו עד תום
צריך להעלות את בנו אנטיוכוס, ולהזין אותו למלכות.
6:16 ומת שם המלך אנטיוכוס במאה הארבעים ותשע השנה.
6:17 כאשר ידע ליסיאס כי המלך מת, הוא הקים את אנטיוכוס שלו
בן אשר חינך בהיותו צעיר למלוך במקומו ושלו
שם הוא קרא לאופטור.
6:18 בערך בזמן הזה היו במגדל סגרו את בני ישראל מסביב
על המקדש, וחיפשו תמיד את פגיעתם, ואת החיזוק
של הגויים.
6:19 על כן קרא יהודה, בכוונתו להשמידם, לכל העם
יחד כדי לצור עליהם.
6:20 וַיִּתְחַבְּרוּ וַיִּצְרוּ אוֹתָם במאה וחמישים
שנה, והוא יצר תושבות לירי נגדם, ומנועים אחרים.
6:21 אך יצאו אחדים מן הנצורים אשר להם אחדים
אנשי ישראל רשעים הצטרפו לעצמם:
6:22 וילכו אל-המלך ויאמרו עד מתי תעמוד לפניך
לעשות משפט, ולנקום את אחינו?
6:23 היינו מוכנים לשרת את אביך ולעשות כרצונו.
ולקיים את מצוותיו;
6:24 בגלל זה צוררים בני עמינו על המגדל ומתנכרים
מאתנו: יתר על כן, כמה מאיתנו ככל שיכלו להדליק הם הרגו, ו
קלקל את הירושה שלנו.
6:25 ולא הושיטו ידם רק עלינו, אלא גם
נגד הגבולות שלהם.
6:26 והנה היום הם מצוררים על המגדל בירושלים לקחת
זה: גַּם הַקֹּדֶשׁ וּבִתְצוּרָה בָּצְרוּ.
6:27 לפיכך אם לא תמנע אותם במהירות, הם יעשו את
דברים גדולים מאלה, ולא תוכל לשלוט בהם.
6:28 וַיִּשְׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶת-זֹאת, וַיִּכְעַס אֶת-הַכֹּל
חבריו, ושרי צבאו, ובעלי השליט
הסוס.
6:29 גם באו אליו ממלכות אחרות ומאיי ים
להקות של חיילים שכירים.
6:30 ומספר צבאו מאה אלף רגלים ו
עשרים אלף פרשים ושניים ושלושים פילים התאמנו
קרב.
6:31 עברו אלה דרך אדומיה ועמדו על ביתסורא אשר הם
תקף ימים רבים, עשה מנועי מלחמה; אבל הם מביתסורא באו
יצא, ושרף אותם באש, ונלחם בגבורה.
6:32 על כך ירד יהודה מן המגדל ויחן בבת-זכריה.
מול מחנה המלך.
6:33 ואז המלך שקם מוקדם מאוד צעד בחירוף נפש עם צבאו לעבר
בת-זכריה, שם הכינו אותם צבאותיו לקרב, והשמיעו
החצוצרות.
6:34 ועד הסוף הם עלולים לעורר את הפילים להילחם, הם הראו
להם דם ענבים ותותים.
6:35 ועוד חילקו את הבהמות בין הצבאות ולכל
פיל הם מינו אלף איש, חמושים במעילי דואר, ו
עם קסדות פליז על הראש; ולצד זה, לכל בהמה
הוסמנו לחמש מאות פרשים מהטובים ביותר.
6:36 אלה היו מוכנים בכל הזדמנות: בכל מקום שהחיה הייתה ו
לכל אשר הלכה הבהמה, גם הם הלכו, ולא הלכו ממנו
אוֹתוֹ.
6:37 ועל הבהמות היו מגדלי עץ חזקים אשר מכסים
כל אחד מהם, וחגורו להם במכשירים: היו
גַּם עַל כָּל אֶחָד שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים אִישׁ חֲזָקִים אֲשֶׁר נֶחְמוּ בָּהֶם.
לצד ההודי ששלט בו.
6:38 אשר לשארית הפרשים הושיבו אותם מזה ומזה
צד בשני החלקים של המארח נותן להם סימנים מה לעשות, וכן
רתומה לכל עבר בין השורות.
6:39 עתה כאשר זרחה השמש על מגני הזהב והנחושת, ההרים
נוצץ בו, והאיר כמנורות אש.
6:40 וחלק מצבא המלך מתפשט על ההרים הגבוהים ו
חלקם בעמקים למטה, הם צעדו בשלום ובסדר.
6:41 על כן כל השומעים את רעש המוןם ואת הצעדה
של הפלוגה ושקשוק הרתמה הועברו: למען
הצבא היה גדול ואדיר מאוד.
6:42 ויקרב יהודה וצבאו ויכנסו למלחמה ושם
נהרגו מצבא המלך שש מאות איש.
6:43 גם אלעזר, בשם המשפחה סבארן, קלט שאחת החיות, חמושה
עם רתמה מלכותית, היה גבוה יותר מכל השאר, ובהנחה שה
המלך היה עליו,
6:44 העמיד את עצמו בסכנה, עד הסוף הוא עלול להושיע את עמו ולהשיג
לו שם תמידי:
6:45 על כן רץ עליו באומץ לב באמצע הקרב
הרג על ימין ועל שמאל, כדי שנחלקו
ממנו משני הצדדים.
6:46 אשר עשה, הוא התגנב מתחת לפיל, ודחף אותו למטה והרג
אותו: ואז נפל עליו הפיל, ושם הוא מת.
6:47 ואולם שאר היהודים רואים את כוחו של המלך ואת
אלימות של כוחותיו, התרחק מהם.
6:48 ויעלה צבא המלך לירושלים לקראתם ואת המלך
הרכיב את אוהלו נגד יהודה ונגד הר ציון.
6:49 אך עם אשר בבית-סורא עשה שלום כי יצאו
העיר, כי לא היה להם שם מזון כדי לסבול את המצור, זה
להיות שנת מנוחה לארץ.
6:50 ולקח המלך את ביתסורא וקבע שם חיל מצב לשמור אותה.
6:51 אשר על המקדש צר עליו ימים רבים וישם שם ארטילריה.
עם מנועים ומכשירים להטיל אש ואבנים, וחתיכות ליציקה
חצים ומתלים.
6:52 ואז הם גם עשו מנועים נגד המנועים שלהם והחזיקו אותם
להילחם בעונה ארוכה.
6:53 אך לבסוף, הכלים שלהם ללא מזון, (בגלל זה היה
השנה השביעית, והם ביהודה שניצלו מן
גויים, אכלו את שאריות החנות;)
6:54 לא נותרו אלא מעטים בקודש, כי הרעב עשה כן
לגבור עליהם, כי רצו להתפזר, כל
האדם למקום שלו.
6:55 באותה שעה שמע ליסיאס אומר כי פיליפוס אשר אנטיוכוס המלך.
בזמן שהוא חי, מינה לגדל את בנו אנטיוכוס, שהוא
יכול להיות מלך,
6:56 הושב מפרס ומדי, וגם צבא המלך ההולך
עמו, וכי ביקש לקחת אליו את פסיקת העניינים.
6:57 על כן הלך בחיפזון ויאמר אל המלך ואל שרי
המארח והחברה, אנו מתפוררים מדי יום, והמזונות שלנו אינם אלא
קטן, והמקום שאנו מצור עליו חזק, וענייני ה\'
מלכות שוכבת עלינו:
6:58 אז הבה נתיידד עם האנשים האלה ונעשה שלום עמם
אותם, ועם כל עמם;
6:59 וברית עמם שיחיו אחר חוקיהם כמותם
עשה לפני כן: כי על כן כועסו ועשו את כל אלה
דברים, כי ביטלנו את חוקים.
6:60 והסתפקו המלך והנסיכים על כן שלח אליהם
עשו שלום; והם קיבלו את זה.
6:61 וכן נשבעו להם המלך והנסיכים ועל כך הם
יצא מהאחיזה החזקה.
6:62 ויכנס המלך אל הר ציון; אבל כשראה את כוחו של
המקום, הפר את שבועתו אשר עשה, וציווה עליו
להוריד את הקיר מסביב.
6:63 אחר כך הלך הוא בכל חיפזון, וחזר לאנטיוכיה, שם
הוא מצא את פיליפ אדון העיר: אז הוא נלחם נגדו, ו
כבש את העיר בכוח.