1 מכבים
4:1 ואז לקח גורגיאס חמשת אלפים רגלים, ואלפים מהטובים ביותר
פרשים, ויוצאים מן המחנה בלילה;
4:2 עד הסוף עלול לרוץ אל מחנה היהודים ולהכותם
פִּתְאוֹם. ואנשי המבצר היו מדריכיו.
4:3 וַיִּשְׁמַע יְהוּדָה וְהִסְתַּלֵּק וְהַחֲבָרִים
עמו, כדי שיכה את צבא המלך אשר באמאוס.
4:4 בעוד שעדיין פוזרו הכוחות מהמחנה.
4:5 בעונה הממוצעת בא גורגיאס בלילה אל מחנה יהודה ו
כשלא מצא שם איש, חיפש אותם בהרים: כי אמר
הוא, הבחורים האלה בורחים מאיתנו
4:6 אבל ברגע שהיה יום, הראה יהודה את עצמו במישור עם שלושה
אלף איש, שבכל זאת לא היו בידיהם לא שריון ולא חרבות
מוחות.
4:7 ויראו את מחנה הגויים כי חזק וטוב הוא
רתום, והסתובב, עם פרשים; ואלה היו
מומחה למלחמה.
4:8 ויאמר יהודה אל האנשים אשר עמו אל תיראתם
המון, ואל תפחדו מהתקפתם.
4:9 זכור כיצד ניצלו אבותינו בים סוף כאשר פרעה
רדף אחריהם עם צבא.
4:10 ועתה הבה נצעק אל השמים, אם אולי יהיה ליהוה
רחם עלינו, וזכור את ברית אבותינו, והרס
המארח הזה לפנינו היום:
4:11 למען ידעו כל הגויים כי יש מציל ו
מציל את ישראל.
4:12 ואז נשאו הזרים את עיניהם וראו אותם באים
נגדם.
4:13 על כן יצאו מן המחנה למלחמה; אבל הם שהיו עם
יהודה תקע בחצוצרותיהם.
4:14 אז הצטרפו לקרב, והגויים המבולבלים נמלטו אל הים
מישור.
4:15 אבל כל האחוריים מהם הרגו בחרב כי הם
רדף אותם עד עזרה ואל מישורי אדומיאה ואזוטוס
ג\'מניה, כך שנהרגו מהם על שלושת אלפים איש.
4:16 וכך חזר יהודה עם צבאו מלרדוף אחריהם.
4:17 ויאמר אל העם אל תתאמצו בשלל ככל שיש.
קרב לפנינו,
4:18 וגורגיאס וצבאו כאן לידנו בהר, אך עמדו
עַתָּה, עַל-אוֹיְבֵינוּ, וְהִתְגָּבְרוּ אוֹתָם, וְאַחֲרֵי זֶה תָּמוּזוּ
לקחת את השלל.
4:19 בעוד יהודה דיבר את הדברים האלה, הופיע חלק מהם
מבט מההר:
4:20 מי כאשר הבחינו שהיהודים העלו את מארחם לברוח ו
היו שורפים את האוהלים; כי העשן שנראה הכריז על מה שהיה
בוצע:
4:21 כאשר הבחינו בדברים האלה, פחדו מאוד
בראותו גם את צבא יהודה במישור מוכן למלחמה,
4:22 הם ברחו כל אחד אל ארץ הזרים.
4:23 אז חזר יהודה לקלקל את האוהלים, שם קיבלו זהב רב, ו
כסף, ומשי כחול, וסגול ים, ועושר גדול.
4:24 אחר כך הלכו הביתה ושרו שיר הודיה והלל.
ה\' בשמים: כי טוב כי נמשך חסדו
לָנֶצַח.
4:25 כך הייתה לישראל ישועה גדולה באותו היום.
4:26 וַיָּבֹאוּ כָּל הַנִּכְרִים אֲשֶׁר נִמְלוּ וַיְסַפְּרוּ לְלִיסִיס אֶת מַה
קרה:
4:27 אשר, בשמעו, נבהל וייאוש כי
לא נעשו לישראל כרצונו וכאלה
כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלָיו הַמֶּלֶךְ הִתְקִימוּ.
4:28 בשנה שלאחר מכן התאספו ליסיאס ששים
אלף איש ברגל, וחמשת אלפים פרשים, למען יוכל
להכניע אותם.
4:29 וַיָּבֹאוּ אֶל-אִידוֹמֶה וַיַּחֲנוּ אֹהָלֶיהָ בְּבִתְצוּרָה וַיְהוּדָה.
פגש אותם עם עשרת אלפים איש.
4:30 וכאשר ראה את הצבא האדיר ההוא התפלל ויאמר ברוך אתה.
הו גואל ישראל, אשר הכה את אלימותו של הגבור על ידי
יד עבדך דוד, ונתנה את צבא הזרים אל הים
יָדֵי יְהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל וְאוֹשֵׁא שְׁלִיָּיו;
4:31 סגר את הצבא הזה ביד עמך ישראל והיו
מבולבלים בכוחם ובפרשיהם:
4:32 אל תעוז אותם ותגרום לעזות כוחם
ליפול ולתת רעידות בחורבן:
4:33 הפיל אותם בחרב אוהביך והניח לכל אלה
היודעים את שמך משבחים אותך בהודיה.
4:34 אז הצטרפו למלחמה; ויהרגו מצבא ליסיאס סביב
חמשת אלפים איש, עוד לפניהם נהרגו.
4:35 כעת כאשר ראה ליסיאס את צבאו נמלט ואת גבריותו של יהודה.
חיילים, וכיצד הם היו מוכנים לחיות או למות בגבורה, הוא
הלך לאנטיוכיה, ואסף חבורת זרים, ו
לאחר שעשה את צבאו גדול ממה שהיה, הוא התכוון לחזור אליו
יהודה.
4:36 ויאמר יהודה ואחיו הנה אויבינו מבולבלים.
נעלה לטהר ולחנוך את המקדש.
4:37 על זה התאספו כל הצבא ועלו אל
הר סיון.
4:38 ויראו את המקדש שומם ואת המזבח חולל
השערים נשרפו, ושיחים גדלים בחצרות כמו ביער, או
באחד ההרים, כן, ולכתות הכוהנים נשכו למטה;
4:39 הם קרעו את בגדיהם ויקנו קינה גדולה והשליכו עליו אפר
הראשים שלהם,
4:40 ויפלו ארצה על פניהם ויצרו אזעקה
עם השופרות, וזעקו אל השמים.
4:41 אז מינה יהודה אנשים אחדים להילחם באלה שהיו בה
מבצר, עד שטהר את המקדש.
4:42 אז הוא בחר בכוהני שיחה ללא תמים, כאלה שנהנו מהם
החוק:
4:43 אשר טיהר את המקדש וגילף את האבנים הטמאות
מקום טמא.
4:44 וכאשר התייעצו מה לעשות במזבח העולה
אשר חולל;
4:45 הם חשבו שעדיף להוריד אותו, שמא זה יהווה גנאי
אותם, כי הטמאו אותו הגויים: על כן הורידו אותו.
4:46 והניח את האבנים בהר המקדש בצורה נוחה
מקום, עד שיבוא נביא להראות מה צריך לעשות
איתם.
4:47 ולקחו אבנים שלמות על פי התורה ובנו מזבח חדש
לפי הראשונים;
4:48 ויצר את המקדש ואת הדברים אשר בתוך המקדש
וקדשו את בתי הדין.
4:49 עשו גם כלי קודש חדשים, ואל המקדש הביאו את
נרות, ומזבח העולה, והקטורת, וה
שולחן.
4:50 ועל המזבח הקטירו את הקטורת ואת המנורות אשר על ה
פמוט שהדליקו, כדי שיאירו בבית המקדש.
4:51 ועוד הניחו את הלחם על השולחן ופרשו את הלחם
רעלות, וסיימו את כל העבודות שהחלו לעשות.
4:52 ועתה ביום החמישה ועשרים לחודש התשיעי, אשר נקרא
חודש קסליו, במאה הארבעים ושמונה השנה, קמו
בזמנים בבוקר,
4:53 והקריב קרבן על פי התורה על מזבח העולה החדש
מנחות שהם הגישו.
4:54 תראה, באיזה שעה ואיזה יום חיללו אותו הגויים, אפילו באיזה
זה היה מוקדש בשירים ובציטרים ובנבלים ומצלתיים.
4:55 ויפלו כל העם על פניהם, משתחוים ומשבחים את
אלוהי השמים, שהעניק להם הצלחה טובה.
4:56 וכך שמרו את חנוכת המזבח שמונה ימים והקריבו
עוֹלָה בְּשִׂמְחָה, וְזָבַח קָרְבָּן
גאולה ושבח.
4:57 הם עיטרו גם את קדמת המקדש בכתרים של זהב ו
עם מגנים; ואת השערים והחדרים חידשו ותלו
דלתות עליהם.
4:58 כך הייתה שמחה גדולה מאוד בעם, על כך
חרפת הגויים הוסרה.
4:59 ועוד יהודה ואחיו עם כל עדת ישראל
הורה, שיש לשמור את ימי חנוכת המזבח
עונתם משנה לשנה בטווח של שמונה ימים, מהחמישה
ויום עשרים לחודש קאסליו בשמחה ובשמחה.
4:60 באותה עת גם בנו את הר ציון בחומות גבוהות ו
מגדלים חזקים מסביב, פן יבואו הגויים וידרכו בו
למטה כפי שעשו קודם לכן.
4:61 וישימו שם חיל לשמר אותו, ויבצרו את ביתסורא
לשמר אותו; שתהיה לעם הגנה מפני אידומיאה.