1 מכבים
3:1 ויקם בנו יהודה, הנקרא מכבי, במקומו.
3:2 ועזרו לו כל אחיו ועשו כל המחזיקים בו
אבא, והם נלחמו בשמחה את קרב ישראל.
3:3 וזכה בכבוד גדול לעמו, ולבש חושן כענק.
וחגור עליו את הרתמה המלחמתית שלו, ועשה קרבות, מגן
המארח עם חרבו.
3:4 במעשיו היה כאריה וכגור אריה שואג על שלו.
טֶרֶף.
3:5 כי רדף את הרשעים וחיפש אותם ושרף את אלו
הרגיז את עמו.
3:6 על כן התכווץ הרשע מפחדו וכל פועלי
העוונות היו מוטרדות, כי הישועה צמחה בידו.
3:7 גם צער מלכים רבים ושמח את יעקב במעשיו ובמעשיו
אזכרה מבורכת לעד.
3:8 ועוד עבר בערי יהודה והשמיד את הרעים
מהם, והסבת זעם מישראל:
3:9 כי הוא נודע עד קצה הארץ, והוא
קיבלו אליו את המוכנים לאבדון.
3:10 אז אסף אפולוניוס את הגויים ואת צבא גדול מתוך
שומרון, להילחם נגד ישראל.
3:11 אשר כאשר הבחין יהודה, יצא לקראתו, וכך הוא
הכה אותו והרגו: גם רבים נפלו הרוגים, והשאר ברחו.
3:12 על כן לקח יהודה את שללם וגם את חרב אפולוניוס
בכך הוא נלחם כל חייו.
3:13 עתה, כאשר שמע סרון, נסיך צבא ארם, לומר כי היה ליהודה.
אסף אליו המון וחבורת מאמינים לצאת איתם
אותו למלחמה;
3:14 אמר, אקנה לי שם וכבוד במלכות; כי אני אלך
להילחם ביהודה ובאלה אשר עמו, המתעבים את המלך
מִצוָה.
3:15 והכין אותו לעלות וילך עמו צבא גבורים
רשעים לעזור לו, ולנקום בבני ישראל.
3:16 וכאשר קרב אל עליית בית-חורון, יצא יהודה אל
פגוש אותו עם חברה קטנה:
3:17 אשר ראו את הצבא בא לקראתם, אמר ליהודה איך
האם נוכל, בהיותנו כה מעטים, להילחם מול המון כה גדול
וכל כך חזק, בראותנו שאנחנו מוכנים להתעלף בצום כל היום הזה?
3:18 אשר ענה לו יהודה: לא קשה לרבים להסתגר בהם.
ידיהם של מעטים; ועם אלוהי השמים הכל אחד, להציל
עם המון גדול, או חברה קטנה:
3:19 כי נצחון המלחמה לא עומד ברבות צבאות; אבל
כוח מגיע משמים.
3:20 באים עלינו בהרבה גאווה ועוון להרוס אותנו ואת שלנו
נשים וילדים, ולקלקל אותנו:
3:21 אבל אנחנו נלחמים על חיינו ועל חוקינו.
3:22 על כן יפיל אותם ה\' בפנינו וכמו
בעבורכם, אל תפחדו מהם.
3:23 כעת, ברגע שהפסיק לדבר, זינק עליהם פתאום.
וְכֵן סֶרוֹן וּמִצְבּוֹ הוֹפֵל לְפָנָיו.
3:24 וירדפו אותם מירדת בית-חורון עד המישור
היכן נהרגו כשמונה מאות איש מהם; והשאריות ברחו
אל ארץ הפלשתים.
3:25 ואז התחילה פחד יהודה ואחיו וגדולה מאוד
פחד ליפול על הגויים סביבם:
3:26 עד אשר הגיע תהילתו אל המלך, וכל העמים דיברו על
קרבות יהודה.
3:27 וכאשר שמע המלך אנטיוכוס את הדברים האלה, התמרמר.
על כן שלח ואסף את כל כוחות ממלכתו.
אפילו צבא חזק מאוד.
3:28 פתח גם את אוצרו ונתן לחייליו שכר לשנה
מצווה עליהם להיות מוכנים בכל פעם שהוא צריך אותם.
3:29 אף על פי כן, כאשר ראה שכספי אוצרותיו נכשלו ו
שהמסיבות בארץ היו קטנות, בגלל המחלוקת
ומגפה, אשר הביא על הארץ בהוצאת החוקים
אשר היה של פעם;
3:30 הוא חשש שהוא לא יוכל לשאת עוד באישומים, וגם לא
שיהיו לו מתנות כאלה לתת בנדיבות כמו שהיה קודם : כי היה לו
רב על המלכים אשר לפניו.
3:31 לכן, בהיותו מבולבל מאוד במוחו, הוא החליט להיכנס
פרס, שם לקחת את מחוות המדינות, ולאסוף הרבה
כֶּסֶף.
3:32 אז הוא השאיר את ליסיאס, אציל, ואחד מבני המלוכה, לפקח
ענייני המלך מנהר הפרת ועד גבול
מִצְרַיִם:
3:33 ולהעלות את בנו אנטיוכוס עד שובו.
3:34 ועוד מסר לו את חצי כוחותיו ואת
פילים, ונתן לו אחריות על כל הדברים שהוא היה עושה, כמו
גם על יושבי יהודה וירושלים:
3:35 למען ישלח עליהם צבא להשמיד ולהשרש
הוציאו את עוז ישראל ואת שארית ירושלים ולקחת
הרחק את זכרם מהמקום ההוא;
3:36 וכי ישים זרים בכל מגוריהם ויחלק
אדמתם בהגרלה.
3:37 ולקח המלך את מחצית הכוחות שנותרו ויצא משם
אנטיוכיה עיר מלכותו, מאה ארבעים ושבעה שנה; ויש
עבר את נהר הפרת, הוא עבר בארצות הגבוהות.
3:38 אז בחר ליסיאס את תלמי בן דורימנס, את ניקנור ואת גורגיאס.
גבורים מחברי המלך:
3:39 ושלח עמם ארבעים אלף רגלים ושבעת אלפים
פרשים, ללכת לארץ יהודה ולהשמיד אותה כמלך
ציווה.
3:40 אז הם יצאו בכל כוחם ובאו וחנו ליד אמאוס
בארץ הפשוטה.
3:41 וסוחרי הארץ, בשמעו את תהילתם, לקחו כסף
וזהב מאוד, עם עבדים, ובאו אל המחנה לקנות את
בני ישראל לעבדים: מעצמה גם של סוריה ושל ארץ
התחברו אליהם הפלשתים.
3:42 עתה, כאשר ראו יהודה ואחיו כי הצער רב, ו
כי חנו הכוחות בגבולם: כי ידעו
איך ציווה המלך להשמיד את העם, וכליל
לבטל אותם;
3:43 אמרו איש אל רעהו, הבה נחזיר את הונו הנרקב
אנשים, ונלחם למען עמנו והקדש.
3:44 אז נאספה העדה למען יהיו מוכנים
לקרב ולמען יתפללו ויבקשו רחמים וחמלה.
3:45 עתה ירושלים בטלה כמדבר, איש מבניה לא היה
שנכנסו או יצאו: גם הקדש נדרס, ונכרים
שמר על האחיזה החזקה; לגויים ישבו במקום ההוא;
ונלקחה שמחה מיעקב, ופסק הצינור עם הנבל.
3:46 על כן התאספו בני ישראל ובאו
מספא, מול ירושלים; כי במספה היה המקום שבו הם
התפלל קודם לכן בישראל.
3:47 ואז צמו ביום ההוא ולבשו שק והשליכו אפר.
ראשיהם, וקרעו את בגדיהם,
3:48 ופתח את ספר התורה אשר ביקשו בו הגויים
לצייר את הדמיון של התמונות שלהם.
3:49 הביאו גם את בגדי הכהנים ואת הביכורים ואת ה
מעשרות: ואת הנצרים התעוררו, אשר עשו את שלהם
ימים.
3:50 ואז קראו בקול רם אל השמים לאמר מה נעשה
לעשות באלה, ולאן נשאו אותם?
3:51 כי קדשך דרוך ומחולל, וכהניך בפנים.
כבדות, והורדה.
3:52 והנה, הגויים נאספו עלינו להשמידנו.
אילו דברים הם מדמיינים נגדנו, אתה יודע.
3:53 איך נוכל לעמוד מולם אלא שאתה, אלוהים, תהיה לנו
עֶזרָה?
3:54 ואז תקעו בחצוצרות וזעקו בקול גדול.
3:55 ואחרי זה מינה יהודה שרירים על העם, שרידים
על אלפים, ועל מאות, ועל חמישים, ועל עשרות.
3:56 אבל אשר בונים בתים או היו מאורסים או היו
נוטע כרמים, או פחד, את אלה שציווה עליהם
חזור איש אל ביתו על פי התורה.
3:57 וַיִּסָּר הַמַּחֲנֶה וַיַּחֲנוּ אֶל-הָעוֹלָה הַדְּרוֹמִית שֶׁל אֶמוֹס.
3:58 ויאמר יהודה, התחמשו והיו אנשי חיל וראו כי אתם.
נכונות לקראת הבוקר, למען תלחמו עם הגויים האלה.
שנאספו עלינו להרוס אותנו ואת קדשנו:
3:59 כי טוב לנו למות במלחמה מאשר לראות את האסונות
של עמנו ושל המקדש שלנו.
3:60 אף על פי כן, כפי שרצונו של אלוהים בשמים, כך יעשה.