1 מכבים 3:1 ויקם בנו יהודה, הנקרא מכבי, במקומו. 3:2 ועזרו לו כל אחיו ועשו כל המחזיקים בו אבא, והם נלחמו בשמחה את קרב ישראל. 3:3 וזכה בכבוד גדול לעמו, ולבש חושן כענק. וחגור עליו את הרתמה המלחמתית שלו, ועשה קרבות, מגן המארח עם חרבו. 3:4 במעשיו היה כאריה וכגור אריה שואג על שלו. טֶרֶף. 3:5 כי רדף את הרשעים וחיפש אותם ושרף את אלו הרגיז את עמו. 3:6 על כן התכווץ הרשע מפחדו וכל פועלי העוונות היו מוטרדות, כי הישועה צמחה בידו. 3:7 גם צער מלכים רבים ושמח את יעקב במעשיו ובמעשיו אזכרה מבורכת לעד. 3:8 ועוד עבר בערי יהודה והשמיד את הרעים מהם, והסבת זעם מישראל: 3:9 כי הוא נודע עד קצה הארץ, והוא קיבלו אליו את המוכנים לאבדון. 3:10 אז אסף אפולוניוס את הגויים ואת צבא גדול מתוך שומרון, להילחם נגד ישראל. 3:11 אשר כאשר הבחין יהודה, יצא לקראתו, וכך הוא הכה אותו והרגו: גם רבים נפלו הרוגים, והשאר ברחו. 3:12 על כן לקח יהודה את שללם וגם את חרב אפולוניוס בכך הוא נלחם כל חייו. 3:13 עתה, כאשר שמע סרון, נסיך צבא ארם, לומר כי היה ליהודה. אסף אליו המון וחבורת מאמינים לצאת איתם אותו למלחמה; 3:14 אמר, אקנה לי שם וכבוד במלכות; כי אני אלך להילחם ביהודה ובאלה אשר עמו, המתעבים את המלך מִצוָה. 3:15 והכין אותו לעלות וילך עמו צבא גבורים רשעים לעזור לו, ולנקום בבני ישראל. 3:16 וכאשר קרב אל עליית בית-חורון, יצא יהודה אל פגוש אותו עם חברה קטנה: 3:17 אשר ראו את הצבא בא לקראתם, אמר ליהודה איך האם נוכל, בהיותנו כה מעטים, להילחם מול המון כה גדול וכל כך חזק, בראותנו שאנחנו מוכנים להתעלף בצום כל היום הזה? 3:18 אשר ענה לו יהודה: לא קשה לרבים להסתגר בהם. ידיהם של מעטים; ועם אלוהי השמים הכל אחד, להציל עם המון גדול, או חברה קטנה: 3:19 כי נצחון המלחמה לא עומד ברבות צבאות; אבל כוח מגיע משמים. 3:20 באים עלינו בהרבה גאווה ועוון להרוס אותנו ואת שלנו נשים וילדים, ולקלקל אותנו: 3:21 אבל אנחנו נלחמים על חיינו ועל חוקינו. 3:22 על כן יפיל אותם ה\' בפנינו וכמו בעבורכם, אל תפחדו מהם. 3:23 כעת, ברגע שהפסיק לדבר, זינק עליהם פתאום. וְכֵן סֶרוֹן וּמִצְבּוֹ הוֹפֵל לְפָנָיו. 3:24 וירדפו אותם מירדת בית-חורון עד המישור היכן נהרגו כשמונה מאות איש מהם; והשאריות ברחו אל ארץ הפלשתים. 3:25 ואז התחילה פחד יהודה ואחיו וגדולה מאוד פחד ליפול על הגויים סביבם: 3:26 עד אשר הגיע תהילתו אל המלך, וכל העמים דיברו על קרבות יהודה. 3:27 וכאשר שמע המלך אנטיוכוס את הדברים האלה, התמרמר. על כן שלח ואסף את כל כוחות ממלכתו. אפילו צבא חזק מאוד. 3:28 פתח גם את אוצרו ונתן לחייליו שכר לשנה מצווה עליהם להיות מוכנים בכל פעם שהוא צריך אותם. 3:29 אף על פי כן, כאשר ראה שכספי אוצרותיו נכשלו ו שהמסיבות בארץ היו קטנות, בגלל המחלוקת ומגפה, אשר הביא על הארץ בהוצאת החוקים אשר היה של פעם; 3:30 הוא חשש שהוא לא יוכל לשאת עוד באישומים, וגם לא שיהיו לו מתנות כאלה לתת בנדיבות כמו שהיה קודם : כי היה לו רב על המלכים אשר לפניו. 3:31 לכן, בהיותו מבולבל מאוד במוחו, הוא החליט להיכנס פרס, שם לקחת את מחוות המדינות, ולאסוף הרבה כֶּסֶף. 3:32 אז הוא השאיר את ליסיאס, אציל, ואחד מבני המלוכה, לפקח ענייני המלך מנהר הפרת ועד גבול מִצְרַיִם: 3:33 ולהעלות את בנו אנטיוכוס עד שובו. 3:34 ועוד מסר לו את חצי כוחותיו ואת פילים, ונתן לו אחריות על כל הדברים שהוא היה עושה, כמו גם על יושבי יהודה וירושלים: 3:35 למען ישלח עליהם צבא להשמיד ולהשרש הוציאו את עוז ישראל ואת שארית ירושלים ולקחת הרחק את זכרם מהמקום ההוא; 3:36 וכי ישים זרים בכל מגוריהם ויחלק אדמתם בהגרלה. 3:37 ולקח המלך את מחצית הכוחות שנותרו ויצא משם אנטיוכיה עיר מלכותו, מאה ארבעים ושבעה שנה; ויש עבר את נהר הפרת, הוא עבר בארצות הגבוהות. 3:38 אז בחר ליסיאס את תלמי בן דורימנס, את ניקנור ואת גורגיאס. גבורים מחברי המלך: 3:39 ושלח עמם ארבעים אלף רגלים ושבעת אלפים פרשים, ללכת לארץ יהודה ולהשמיד אותה כמלך ציווה. 3:40 אז הם יצאו בכל כוחם ובאו וחנו ליד אמאוס בארץ הפשוטה. 3:41 וסוחרי הארץ, בשמעו את תהילתם, לקחו כסף וזהב מאוד, עם עבדים, ובאו אל המחנה לקנות את בני ישראל לעבדים: מעצמה גם של סוריה ושל ארץ התחברו אליהם הפלשתים. 3:42 עתה, כאשר ראו יהודה ואחיו כי הצער רב, ו כי חנו הכוחות בגבולם: כי ידעו איך ציווה המלך להשמיד את העם, וכליל לבטל אותם; 3:43 אמרו איש אל רעהו, הבה נחזיר את הונו הנרקב אנשים, ונלחם למען עמנו והקדש. 3:44 אז נאספה העדה למען יהיו מוכנים לקרב ולמען יתפללו ויבקשו רחמים וחמלה. 3:45 עתה ירושלים בטלה כמדבר, איש מבניה לא היה שנכנסו או יצאו: גם הקדש נדרס, ונכרים שמר על האחיזה החזקה; לגויים ישבו במקום ההוא; ונלקחה שמחה מיעקב, ופסק הצינור עם הנבל. 3:46 על כן התאספו בני ישראל ובאו מספא, מול ירושלים; כי במספה היה המקום שבו הם התפלל קודם לכן בישראל. 3:47 ואז צמו ביום ההוא ולבשו שק והשליכו אפר. ראשיהם, וקרעו את בגדיהם, 3:48 ופתח את ספר התורה אשר ביקשו בו הגויים לצייר את הדמיון של התמונות שלהם. 3:49 הביאו גם את בגדי הכהנים ואת הביכורים ואת ה מעשרות: ואת הנצרים התעוררו, אשר עשו את שלהם ימים. 3:50 ואז קראו בקול רם אל השמים לאמר מה נעשה לעשות באלה, ולאן נשאו אותם? 3:51 כי קדשך דרוך ומחולל, וכהניך בפנים. כבדות, והורדה. 3:52 והנה, הגויים נאספו עלינו להשמידנו. אילו דברים הם מדמיינים נגדנו, אתה יודע. 3:53 איך נוכל לעמוד מולם אלא שאתה, אלוהים, תהיה לנו עֶזרָה? 3:54 ואז תקעו בחצוצרות וזעקו בקול גדול. 3:55 ואחרי זה מינה יהודה שרירים על העם, שרידים על אלפים, ועל מאות, ועל חמישים, ועל עשרות. 3:56 אבל אשר בונים בתים או היו מאורסים או היו נוטע כרמים, או פחד, את אלה שציווה עליהם חזור איש אל ביתו על פי התורה. 3:57 וַיִּסָּר הַמַּחֲנֶה וַיַּחֲנוּ אֶל-הָעוֹלָה הַדְּרוֹמִית שֶׁל אֶמוֹס. 3:58 ויאמר יהודה, התחמשו והיו אנשי חיל וראו כי אתם. נכונות לקראת הבוקר, למען תלחמו עם הגויים האלה. שנאספו עלינו להרוס אותנו ואת קדשנו: 3:59 כי טוב לנו למות במלחמה מאשר לראות את האסונות של עמנו ושל המקדש שלנו. 3:60 אף על פי כן, כפי שרצונו של אלוהים בשמים, כך יעשה.