1 מכבים
1:1 ויהי אחר אלכסנדר בן פיליפ המקדוני אשר
יצא מארץ חתיים, הכה את דריוש מלך ה\'
פרסים ומדי, שהוא מלך במקומו, הראשון על יוון,
1:2 ועשה מלחמות רבות, וזכה בחזקה רבים, והרג את מלכי הים
כדור הארץ,
1:3 ויעבור עד קצה הארץ ולקח שלל מרבים
גוים, עד ששקטה הארץ לפניו; אחר כך הוא היה
מרומם ולבו התנשא.
1:4 ויקבץ צבא חזק וימלט בארצות ו
גוים ומלכים שנעשו לו יובלים.
1:5 ואחרי הדברים הללו חלה וראה כי ימות.
1:6 על כן קרא לעבדיו הנכבדים והיו
העלה עמו מנעוריו, וחלק את מלכותו ביניהם.
בזמן שעוד היה בחיים.
1:7 אז מלך אלכסנדר שתים עשרה שנה, ואחר כך מת.
1:8 ועבדיו שלטו איש במקומו.
א,ט ואחרי מותו, כולם שמו כתרים על עצמם; כך גם שלהם
בנים אחריהם שנים רבות: ורבו רעות בארץ.
1:10 ויצא מהם שורש מרושע אנטיוכוס בשם אפיפנס.
בנו של אנטיוכוס המלך, שהיה בן ערובה ברומא, והוא
מלך בשנת מאה שלושים ושביעית למלכות ה\'
יוונים.
1:11 בימים ההם יצאו מישראל רשעים אשר שכנעו רבים
לאמר, נלך ונכרת ברית עם הגויים הסובבים
עלינו: כי מאז הסתלכנו מהם היה לנו צער רב.
1:12 אז המכשיר הזה שימח אותם היטב.
1:13 אז היו כמה מהאנשים כל כך קדימה כאן, שהם הלכו אל ה
מלך אשר נתן להם רישיון לעשות לפי מצוות הגויים:
1:14 ואז בנו מקום התעמלות בירושלים על פי ה
מנהגי הגויים:
1:15 וערלו את עצמם ועזבו את ברית הקודש ו
הצטרפו לגויים, ונמכרו לעשות רעות.
1:16 כעת, כאשר הוקמה הממלכה לפני אנטיוכוס, הוא חשב לעשות
למלוך על מצרים כדי שתהיה לו שליטה בשתי ממלכות.
1:17 על כן בא במצרים עם המון רב במרכבות
ופילים, ופרשים, וצי גדול,
1:18 ועשה מלחמה על תלמי מלך מצרים ותלמי פחד מפני
אותו, וברח; ורבים נפצעו למוות.
1:19 כך קיבלו את הערים החזקות בארץ מצרים והוא לקח את
שלל ממנו.
1:20 ואחרי שאנטיוכוס היכה את מצרים, חזר שוב ב
מאה ארבעים ושלושה שנה, ועלו על ישראל וירושלים
עם המון רב,
1:21 ויכנס בגאווה אל הקדש ולקח את מזבח הזהב
ומנורת האור וכל כליו.
1:22 ושולחן הלחם וכלי המזיגה והצלוחיות.
ואת מחתות הזהב, ואת הפרוכת, ואת הכתר, ואת הזהב
קישוטים שהיו לפני המקדש, את כל אשר שלף.
1:23 לקח גם את הכסף ואת הזהב ואת הכלים היקרים גם הוא
לקח את האוצרות החבויים שמצא.
1:24 וכאשר לקח הכל, הלך לארצו, ועשה א
טבח גדול, ודיבר בגאווה רבה.
1:25 על כן היה אבל גדול בישראל בכל מקום אשר בו
הם היו;
1:26 ויבכו הנסיכים והזקנים, הבתולות והנערים
נחלש, ויופיין של נשים השתנה.
1:27 כל חתן לקח קינה, והיושבת בנישואין
החדר היה בכבדות,
1:28 גַּם הָאָרֶץ נִזְזָה לְיוֹשְׁבֵיהּ וְכָל הַבַּיִת
של יעקב היה מכוסה בלבול.
1:29 ואחרי שנתיים שפג תוקפם שלח המלך את ראש האספן שלו
מס לערי יהודה, אשר באו לירושלים בגדול
הָמוֹן,
1:30 וידבר אליהם דברי שלום והכל היה מרמה כי כאשר הם
נתן לו אמון, הוא נפל לפתע על העיר והיכה אותה
כואב מאוד, והרס הרבה מבני ישראל.
1:31 וכאשר לקח את שלל העיר, הצית אותה
הוריד את הבתים ואת חומותיהם מכל צד.
1:32 אבל הנשים והילדים לקחו אותם בשבי ורכשו את הבקר.
1:33 אז בנו את עיר דוד בחומה גדולה וחזקה ו
עם מגדלים חזקים, ועשה להם חזקה.
1:34 ושמו בו גוי חוטא רשעים ומתבצרים
את עצמם בו.
1:35 הם אחסנו אותו גם בשריון ובמזון, וכאשר נאספו
יחד את שלל ירושלים, הניחו אותו שם, וכך הם
הפך למלכודת כואבת:
1:36 כי זה היה מקום לרבוץ על המקדש ורעות
יריב לישראל.
1:37 כך שפכו דם תמים בכל צד של הקדש, ו
חילל אותו:
1:38 עד שיושבי ירושלים ברחו בגללם.
ואז הפכה העיר למגורי זרים, והפכה
מוזר לאלה שנולדו בה; והילדים שלה עזבו אותה.
1:39 הושמד קדשה כמדבר, חגיה הפכו.
לאבל, שבתותיה לחרפה כבודה לבוז.
1:40 כְּהִתְהַלָּתָהּ, כָּךְ הִתְבַּרְתָּה וְהִתְבַּרְתָּהּ
הוד הפכה לאבל.
1:41 ועוד כתב המלך אנטיוכוס לכל ממלכתו כי הכול יהיה
עם אחד,
1:42 ויעזוב איש את חוקיו, כך הסכימו כל הגויים
למצוות המלך.
1:43 כן, גם רבים מבני ישראל הסכימו לדתו, וכן
הקריבו לאלילים, וחיללו את השבת.
1:44 כי שלח המלך מכתבים על ידי שליחים לירושלים ואל
ערי יהודה שילכו אחר חוקי הארץ המוזרים,
1:45 ואסור את העולה ואת הקורבנות ואת המשקה
בית המקדש; וכי יחללו את השבתות ואת ימי המועד:
1:46 ויטמא את המקדש ואת העם הקדוש.
1:47 העמיד מזבחות ומטעים וקפלות אלילים והקרבת חזירים.
בשר ובהמות טמאות:
1:48 שישאירו גם את ילדיהם ערלים ויעשו את שלהם
נפשות מתועבות בכל מיני טומאה וחילול פנים:
1:49 עד הסוף הם עלולים לשכוח את החוק ולשנות את כל התקנות.
1:50 וכל אשר לא יעשה כמצוות המלך, הוא
אמר, הוא צריך למות.
1:51 באותו אופן כתב לכל ממלכתו ומינה
משגיחים על כל העם, מצווה על ערי יהודה
קורבן, עיר אחר עיר.
1:52 אז נאספו אליהם רבים מהעם, למען כל אחד
נטש את החוק; וכך עשו רעות בארץ;
1:53 וגירש את בני ישראל למקומות סתר, גם בכל אשר יכלו
לברוח לעזרה.
1:54 עכשיו החמישה עשר לחודש קאסליו, במאה ארבעים ו
שנה חמישית הקימו את תועבת השממה על המזבח
ויבנה מזבחי אלילים בכל ערי יהודה מכל עבר;
1:55 והקטירו קטורת בדלתות בתיהם וברחובות.
1:56 וכאשר קרעו את ספרי התורה אשר מצאו
שרפו אותם באש.
1:57 וכל אשר נמצא עם ספר הצוואה, ואם יש
מחוייבים להלכה, ציווי המלך היה, שישימו
אותו למוות.
1:58 כך עשו בסמכותם לבני ישראל בכל חודש, כדי
רבים כפי שנמצאו בערים.
1:59 ויום החמישה והעשרים לחודש הקריבו על ה
מזבח אלילים, אשר היה על מזבח ה\'.
1:60 בזמן הזה, לפי המצוה, הרגו בוודאי
נשים, שגרמו לילדיהן ברית מילה.
1:61 ותלו את התינוקות על צווארם, וישברו את בתיהם.
והרגו את אשר מילו אותם.
1:62 עם זאת, רבים בישראל היו פתורים לחלוטין ואושרו בעצמם
לא לאכול שום דבר טמא.
1:63 על כן ימותו כדי שלא יטמאו בבשר
ולמען לא יחללו את הברית הקדושה, אז מתו.
1:64 ויהי כעס גדול מאוד על ישראל.