מלכים 1
3:1 ויצר שלמה עם פרעה מלך מצרים ויקח את פרעה.
בת, והביא אותה לעיר דוד, עד שיעשה
סוף בנה את ביתו ואת בית ה\' ואת החומה
של ירושלים מסביב.
3:2 רק העם זבח ברמות כי לא היה בית
בנוי לשם ה\' עד הימים ההם.
3:3 ויאהב שלמה את יהוה מהלך בחוקות דוד אביו.
רק הוא הקריב והקטיר קטורת במקומות גבוהים.
3:4 וילך המלך לגבעון להקריב שם; כי זה היה הגדול
בָּמָה: אֶלֶף עוֹלָה עָלָה עָלָיו שְׁלֹמֹה
מִזבֵּחַ.
3:5 בגבעון נראה ה\' אל שלמה בחלום בלילה ואלוהים
אמר, שאל מה אתן לך.
3:6 ויאמר שלמה הראית לעבדך דוד אבי
רחמים גדולים, לפי שהלך לפניך באמת ובתוך
צדק, וביושר לב עמך; ושמרת
לו החסד הגדול הזה, שנתת לו בן לשבת עליו
כסאו, כפי שהוא היום.
3:7 ועתה יהוה אלהי המלכת את עבדך במקום דוד.
אבי: ואני רק ילד קטן: אני לא יודע איך לצאת או לבוא
ב.
3:8 ועבדך בתוך עמך אשר בחרת א
אנשים גדולים, שאי אפשר למנות או לספור בהמון.
3:9 תן לעבדך לב נבון לשפוט את עמך
למען אבחין בין טוב לרע: כי מי יכול לשפוט זאת
העם כל כך גדול שלך?
3:10 והדבור מצא חן בעיני יהוה כי שאל שלמה את הדבר הזה.
3:11 וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱלֹהִים כִּי שָׁאַלְתָּ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא שָׁאַלְתָּ
ביקש לעצמך חיים ארוכים; לא ביקשת עושר לעצמך, וגם לא
שאלת חיי אויביך; אבל ביקשת בשביל עצמך
הבנה להבחין בשיפוט;
3:12 הנה עשיתי כדבריך הנה נתתי לך חכם.
ולב מבין; כדי שלא היה כמוך לפני כן
אתה, וגם אחריך לא יקום כמוך.
3:13 ונתתי לך גם את אשר לא ביקשת, הן עושר
וְכָבוֹד: לֹא יִהְיֶה בַּמֶּלֶךְ כָּמוֹ
אותך כל ימיך.
3:14 ואם תלך בדרכי לשמור את חוקיי ואתי
מצוות, כאשר הלך דוד אביך, אז אאריך
ימים.
3:15 ויתעורר שלמה; והנה חלום היה זה. והוא הגיע ל
ירושלים, ועמד לפני ארון ברית ה\', ו
העלה עולות, והקריב שלמים, ועשה א
משתה לכל עבדיו.
3:16 ויבואו שם שתי נשים זנות אל המלך ועמדו
לפניו.
3:17 ותאמר האשה האחת אדוני אני והאשה הזאת יושבים בבית אחד;
וילדתי איתה בבית.
3:18 ויהי ביום השלישי לאחר שנולדתי זה
גם אישה נולדה: והיינו יחד; לא היה זר
איתנו בבית, שמור שנינו בבית.
3:19 וימת האשה הזאת בלילה; כי היא עטפה אותו.
3:20 ותקום בחצות ותיקח את בני מקרבי בעודך
השפחה ישנה, והניחה אותו בחיקה, והשכיבה את ילדה המתה אצלי
חֵיק.
3:21 וכאשר קמתי בבוקר לינוק את ילדי, הנה זה היה
מת: אבל כשחשבתי בו בבוקר, הנה זה לא שלי
בן, שאכן ילדתי.
3:22 ותאמר האשה האחרת: לא; אבל החי הוא בני, והמת הוא
הבן שלך. וזה אמר, לא; אבל המת הוא בנך, והחי הוא
הבן שלי. כך דברו לפני המלך.
3:23 ויאמר המלך האחד אומר זה בני החי ואתך
בן הוא המת: והשני אמר: לא; אבל בנך הוא המת, ו
הבן שלי הוא החי.
3:24 ויאמר המלך: תביא לי חרב. והם הביאו חרב לפני ה
מלך.
3:25 ויאמר המלך, חלקו את הילד החי לשניים, ותן מחציתו
אחד, וחצי לשני.
3:26 וַיֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הַיֶּלֶד הַחִי לָהּ אֶל הַמֶּלֶךְ לָהּ
נכספו המעיים על בנה, ותאמר, אדוני, תן לה
ילד חי, ובשום אופן לא להרוג אותו. אבל השני אמר, יהי
לא שלי ולא שלך, אלא חלקו אותו.
3:27 ויען המלך ויאמר תן לה את הילד החי ובלא
חכמים להרוג אותו: היא אמו.
3:28 וישמעו כל ישראל את המשפט אשר שפט המלך; והם
ירא המלך: כי ראו כי חכמת ה\' בו לעשות
פְּסַק דִין.