מלכים 1
2:1 וַיִּקְרֹב יְמֵי דָּוִד לְמוֹת; והוא טען
שלמה בנו לאמר:
2:2 אני הולך בדרך כל הארץ: חזק אתה והראה
אתה גבר;
2:3 ושמרת את משמרת יהוה אלוהיך ללכת בדרכיו לשמור
חוקיו ומצוותיו ומשפטיו ושלו
עדות, כמו שכתוב בתורת משה, למען תוכל
תצליח בכל אשר תעשה ולכל אשר תפנה.
2:4 למען ישמר יהוה דברו אשר דיבר עלי
לאמר, אם ישמרו בניך בדרכם, ללכת לפניי
אמת בכל לבם ובכל נפשם, לא ייכשל
אתה (אמר) איש על כסא ישראל.
2:5 ועוד אתה יודע מה עשה לי יואב בן צרויה ו
מה שעשה לשני שרי צבאות ישראל לאבנר
בן נר, ואל עמשא בן יתר, אשר הרג, והשיל את
דם מלחמה בשלום, ושם דם מלחמה על חגורתו שהייתה
על חלציו, ובנעליו אשר על רגליו.
2:6 על כן עשה כחכמתך ואל תרד ראשו הצרוד
לקבר בשלום.
2:7 ועשה חסד עם בני ברזילי הגלעדי ויתנו להם.
היה מאלה שאוכלים על שולחנך: כי כן באו אליי בברחתי
בגלל אבשלום אחיך.
2:8 והנה אתה עמך שמעי בן גרא בנימי
בחורים, אשר קיללו אותי בקללה חמורה ביום שהלכתי ל
מחניים: אבל הוא ירד לקראתי בירדן, ונשבעתי לו
יהוה, לאמר, לא אמותך בחרב.
2:9 ועתה אל תחזיק אותו פטור כי חכם אתה ו
יודע מה עליך לעשות לו; אֶלָּא רֹאשׁוֹ הַצֹּרֶר הוֹבִיא אֶתְכֶם
לרדת לקבר עם דם.
2:10 וישכב דוד עם אבותיו ויקבר בעיר דוד
2:11 והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה שבע
שנה מלך בחברון ושלושים ושלוש שנה מלך
ירושלים.
2:12 וישב שלמה על כסא דוד אביו; וממלכתו
הוקמה מאוד.
2:13 ויבא אדוניה בן חגית אל בת שבע אם שלמה.
וַתֹּאמֶר, בָּא אַתָּה בְּשָׁלוֹם? ויאמר, בשלום.
2:14 ועוד אמר, יש לי מה לומר לך. ותאמר: אמור
עַל.
2:15 ויאמר אתה יודע כי המלכות שלי הייתה וכל ישראל
ישימו עלי פניהם למלוך, אך המלכות
הסתובב והפך לאחי: כי לו היה מאת ה\'.
2:16 ועתה אני מבקש ממך בקשה אחת, אל תכחיש אותי. והיא אמרה אליו:
תגיד הלאה.
2:17 ויאמר דבר נא אל שלמה המלך כי לא ירצה.
אמר לך לא,) שייתן לי את אבישג השונמית לאישה.
2:18 ותאמר בת שבע, טוב; אדבר בשבילך אל המלך.
2:19 הלכה בת שבע אל המלך שלמה לדבר אליו בעבור
אדוניה. ויקם המלך לקראתה, וישתחווה אליה.
וישב על כסאו וקבע כיסא למלך
אִמָא; והיא ישבה על ידו הימנית.
2:20 וַתֹּאמֶר, אֲנִי חָפַק אֶת-תְחִינָה קְטַנָּה אֶחָד מִמֶּךָ; אני מתפללת, תגיד לי
לא לא. וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הַמֶּלֶךְ: שָׁלַח אֵמִי, כִּי לֹא אֶחָד
תגיד לך לא.
2:21 ותאמר תנו אבישג השונמית לאדוניה שלך
אח לאישה.
2:22 ויען המלך שלמה ויאמר אל אמו ומדוע אתה
לשאול את אבישג השונמית לאדוניה? בקש עבורו גם את המלכות;
כי הוא אחי הבכור; גם לו ולאביתר הכהן.
וליואב בן צרויה.
2:23 ויישבע המלך שלמה ביהוה לאמר עשה לי אלהים ועוד.
גם אם אדוניהו לא אמר את המילה הזאת נגד חייו שלו.
2:24 ועתה, חי יהוה אשר הקים אותי והעמידני
על כסא דוד אבי ומי עשה לי בית כמוהו
הבטיח, אדוניהו יומת היום.
2:25 וישלח המלך שלמה ביד בניהו בן יהוידע; והוא
נפל עליו שהוא מת.
2:26 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-אֲבִיתָר הַכֹּהֵן לְךָ אֶל-עֲנָתוֹת.
שדותיך; כי אתה ראוי למוות: אבל לא אעשה בזה
עת המיתך, כי נשאת את ארון יהוה אלהים
לִפְנֵי דָּוִד אָבִי, וּבְגִין שֶׁנִּתְעַנֶּה בְּכָל
שבו היה אבי לוקה.
2:27 וגרש שלמה את אביתר מלהיות כהן ליהוה; שהוא
יכול לקיים את דבר ה\' אשר דיבר על הבית
של אלי בשילה.
2:28 ויבא בשורה ליואב כי יואב פנה אחרי אדוניהו אף על פי שהוא
לא פנה אחרי אבשלום. ויואב ברח אל אוהל יהוה.
ותפס בקרנות המזבח.
2:29 ויאמר למלך שלמה כי יואב נמלט אל אוהל משכן
אדוני; והנה הוא ליד המזבח. אז שלח שלמה את בניהו את
בן יהוידע לאמר לך, נופל עליו.
2:30 ויבוא בניהו אל אוהל יהוה ויאמר אליו כה.
אמר המלך, צא. וַיֹּאמֶר, לֹא; אבל אני אמות כאן. ו
השיב בניהו את דבר המלך לאמר כה אמר יואב וכך הוא
ענה לי.
2:31 וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַמֶּלֶךְ עָשָׂה כַּאֲשֶׁר אָמַר וַיִּפֹּל עָלָיו וַיִּפֹּל
לקבור אותו; למען תיקח את הדם התמים אשר יואב
לשפוך, ממני, ומבית אבי.
2:32 והשיב יהוה את דמו על ראשו אשר נפל על שניים
אנשים צדיקים וטובים ממנו, והרגו אותם בחרב, שלי
אבא דוד לא ידע על כך, כלומר אבנר בן נר שר
מִצְבָא יִשְׂרָאֵל, וְעַמְשָׁא בֶּן יִתְר, שָׂר הַצָּבָא
של יהודה.
2:33 לכן ישוב דמם על ראש יואב ועל ה
ראש זרעו לעולם: אלא על דוד ועל זרעו ועליו
ביתו ועל כסאו יהיה שלום לעולם מהארץ
אָדוֹן.
2:34 ויעלה בניהו בן יהוידע וירד עליו והרגהו.
והוא נקבר בביתו במדבר.
2:35 וישים המלך את בניהו בן יהוידע בחדרו על הצבא.
וְצָדוֹק הַכֹּהֵן הִנִּיח הַמֶּלֶךְ בְּחֶדֶר אֲבִיתָר.
2:36 וישלח המלך ויקרא לשמעי ויאמר אליו בנה אותך
בית בירושלים, ותשב שם, ואל תצא משם
לְאָן.
2:37 כי יהיה ביום צאתך ועברת את ה
נחל קדרון תדע בוודאות כי תמות.
דמך יהיה על ראשך.
2:38 ויאמר שמעי אל המלך טוב הדבר כאדוני המלך.
אָמַר כֵּן יַעֲשֶׂה עַבְדְּךָ. ושמעי ישב בירושלים רבים
ימים.
2:39 ויהי מקץ שלוש שנים, שניים מן העבדים
משמעי ברח אל אכיש בן מעכה מלך גת. והם
אמר לשמעי לאמר הנה עבדיך בגת.
2:40 ויקם שמעי ויחבש את חמורו וילך אל גת אל אכיש.
בקש את עבדיו וילך שמעי ויביא את עבדיו מגת.
2:41 ויאמר לשלמה כי הלך שמעי מירושלים אל גת ו
הגיע שוב.
2:42 וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרָא אֶת שִׁמְעִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא הָיִיתִי
תשבעך ביהוה, ומחה אליך לאמר דע
כי פלוני ביום צאתך ותלך אל חוץ לארץ
לאן, כי בוודאי תמות? ואמרת אלי: המילה
ששמעתי טוב.
2:43 מדוע לא שמרת את שבועת יהוה ואת המצוה
שחייבתי אותך בו?
2:44 עוד אמר המלך לשמעי אתה יודע את כל הרשע אשר
סמוך לבבך, אשר עשית לדוד אבי: על כן
ישיב יהוה את רשעך על ראשך;
2:45 והמלך שלמה יתברך, והיה כסא דוד
הוקם לפני ה\' לעולם.
2:46 ויצו המלך את בניהו בן יהוידע; אשר יצא, ו
נפל עליו, שמת. והמלכות קמה ביד
של שלמה.