א\' לקורינתים
יג:1 אף על פי שדברתי בלשונות בני אדם ומלאכים, ולא היה לי
צדקה, הפכתי להיות כמו נחושת נשמעת, או מצלת מצלצלת.
יג:2 ואף על פי שיש לי מתנת הנבואה ואבין את כל המסתורין
וכל הידע; וְאַף עַל יְדֵי כָּל הָאֱמוּנָה, כְּדֵי שֶׁאִסְתַּרְתִּי
הרים, ואין להם צדקה, אני כלום.
יג:3 ואף-על-פי שאת כל חפצי אני נותן להאכיל עני, ואף-על-פי שאתן את שלי
גוף להישרף, ואין לו צדקה, זה לא מועיל לי.
יג:4 הצדקה מאריכה וטובה; צדקה לא מקנא; צדקה
לא מתהדר בעצמו, אינו נפוח,
יג:5 לא מתנהגת בצורה לא נאותה, לא מחפשת את שלה, לא קלה
מתרגז, אינו חושב רע;
יג,ו לֹא יִשְׂמַח בְּעָוֶן, אֶלָּא יִשְׂמַח בְּאֶמֶת;
13:7 נושא הכל, מאמין בכל, מקווה לכל דבר, מחזיק מעמד
כל הדברים.
יג:ח הצדקה לעולם לא נכשלת: אם יהיו נבואות, הן יכשלו;
אם יהיו לשונות, יחדלו; אם יש ידע,
זה ייעלם.
יג:9 כי אנו יודעים בחלקו, ובחלקו אנו מתנבאים.
13:10 אבל כאשר יבוא המושלם, אז יבוא חלקו
להיפטר.
13:11 כשהייתי ילד, דיברתי בתור ילד, הבנתי בתור ילד, אני
חשבתי כילד: אבל כשהפכתי לגבר, הורדתי דברים ילדותיים.
13:12 לעת עתה אנו רואים מבעד לכוס, בחושך; אבל אז פנים אל פנים: עכשיו אני
יודע בחלקו; אבל אז אדע כמו גם אני ידוע.
13:13 ועתה עומדת אמונה, תקווה, צדקה, שלושת אלה; אבל הגדול מ
אלו צדקה.