1 דברי הימים
21:1 ויעמוד השטן על ישראל ויגרה את דוד למנות את ישראל.
21:2 וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יוֹאָב וְאֶל שָׂרֵי הָעָם לֵךְ סְפֹר
ישראל מבאר שבע עד דן; ותביא לי את מספרם,
שאוכל לדעת זאת.
21:3 וַיֹּאמֶר יוֹאָב: יְהוָה יַעֲשֶׂה אֶת עַמּוֹ מֵאָה פְּעָמִים
יותר ככל שיהיו: אבל, אדוני המלך, לא כולם של אדוני
משרתים? מדוע אם כן דורש אדוני הדבר הזה? למה הוא יהיה א
סיבת הסגת גבול לישראל?
21:4 אף על פי כן גבר דבר המלך על יואב. לכן יואב
הלך, והלך בכל ישראל, ובא לירושלים.
21:5 ויתן יואב את סך מספר העם לדוד. וכל
הם מישראל היו אלף אלף ומאה אלף איש
שלף חרב ויהודה ארבע מאות ושבעים ואלפים איש
ששלף חרב.
21:6 ולוי ובנימין לא ספרו בתוכם כי דבר המלך היה
מתועב ליואב.
21:7 וירע אלהים בדבר הזה; על כן היכה את ישראל.
21:8 וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֱלֹהִים חָטָאתִי מְאֹד כִּי-עָשִׂיתִי זֹאת
דָּבָר: אֲבָל עַתָּה, אֲנִי מְבַקֵּר אֶת עוֹן עַבְדְּךָ; ל
עשיתי בטיפשות רבה.
21:9 וידבר ה\' אל גד רואה דוד לאמר.
21:10 לך והגיד לדוד לאמר כה אמר יהוה אני מציע לך שלושה
דברים: בחר לך אחד מהם למען אעשה לך.
21:11 ויבא גד אל דוד ויאמר אליו כה אמר יהוה בחר.
לְךָ
21:12 או רעב שלוש שנים; או שלושה חודשים להיהרס לפניך
אויבים, בשעה שחרב אויביך עוקפת אותך; אחרת
שלושה ימים חרב יהוה המגיפה בארץ ו
מלאך יהוה משחית בכל חופי ישראל.
ועתה יעצו לעצמכם איזה מילה אשיב לו זאת
שלח לי.
21:13 וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-גָּד אֲנִי בִּמְצֹר גָּדוֹל, נִפְלַל עַתָּה.
יד יהוה; כִּי גְדוֹלִים מְאֹד חַסְדּוֹ: אֲבָל לֹא יִתְנַח
ליפול ביד האדם.
21:14 ושלח יהוה מגיפה על ישראל ויפלו מישראל
שבעים אלף איש.
21:15 וישלח אלוהים מלאך לירושלים להשמידה וכמוהו
משחית, ראה ה\', ויתחרט על הרע, ויאמר
למלאך שהרס, די, הישארי עכשיו בידך. וה
מלאך יהוה עמד ליד הגורן של אורנן היבוסי.
21:16 וישא דוד את עיניו ויראה את מלאך יהוה עומד
בין הארץ לשמים, חרב שלופה בידו
משתרע על ירושלים. ואז דוד וזקני ישראל, אשר
היו לבושים בשק, נפלו על פניהם.
21:17 וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הָאֱלֹהִים הֲלֹא אֲנִי צִוִּיתִי אֶת הָעָם
מְמוּספָּר? גם אני זה שחטאתי ועשיתי רע; אלא לגבי
הכבשים האלה, מה הם עשו? תן ידך נא ה\' שלי
אֱלֹהִים עָלַי וְעַל בֵּית אָבִי; אבל לא על עמך, זה
צריך להציק להם.
21:18 ויצו מלאך יהוה את גד לומר לדוד את דוד
צריך לעלות ולהקים מזבח לה\' בגורן
אורנן היבוסי.
21:19 ויעלה דוד על דבר גד אשר דיבר בשם
אדוני.
21:20 וחזר אורנן ויראה את המלאך; וארבעת בניו עמו הסתתרו
עצמם. עכשיו אורנן דיש חיטה.
21:21 ובבוא דוד אל אורנן, ראה אורנן וראה את דוד, ויצא
הגורן, וישתחוה לדוד בפניו אל
קרקע, אדמה.
21:22 ויאמר דוד אל אורנן תן לי את מקום הגורן הזה.
למען אבנה בו מזבח לה\': תיתן לי
במחיר המלא: למען תישמר המגפה מהעם.
21:23 ויאמר אורנן אל דוד קח אליך ועשה אדוני המלך.
מה שטוב בעיניו: הנה אני נותן לך גם את השוורים לשרוף
קרבנות, וכלי הגורן לעצים, והחיטה לעצים
מנחת בשר; אני נותן הכל.
21:24 ויאמר דוד המלך אל אורנן לא; אבל אני באמת אקנה את זה במלואו
מחיר: כי לא אקח את אשר לך ליהוה ולא אקח
קרבנות עול ללא עלות.
21:25 ויתן דוד לאורנן למקום שש מאות שקל זהב ביד
מִשׁקָל.
21:26 ויבנה שם דוד מזבח ליהוה ויעלה עלה
זבחים ושלמים, ויקראו אל ה\'; והוא ענה
אותו מן השמים באש על מזבח העולה.
21:27 ויצו יהוה את המלאך; והוא החזיר את חרבו אל תוך ה
נדן שלו.
21:28 בעת ההיא כאשר ראה דוד כי ענה לו יהוה ב
הגורן של אורנן היבוסי, ואז הקריב שם.
21:29 למשכן יהוה אשר עשה משה במדבר ו
מזבח העולה, היו באותה עת במעלה
בגבעון.
21:30 אבל דוד לא יכול היה ללכת לפניה לבקש את ה\' כי פחד
מפני חרב מלאך יהוה.