1 דברי הימים 21:1 ויעמוד השטן על ישראל ויגרה את דוד למנות את ישראל. 21:2 וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יוֹאָב וְאֶל שָׂרֵי הָעָם לֵךְ סְפֹר ישראל מבאר שבע עד דן; ותביא לי את מספרם, שאוכל לדעת זאת. 21:3 וַיֹּאמֶר יוֹאָב: יְהוָה יַעֲשֶׂה אֶת עַמּוֹ מֵאָה פְּעָמִים יותר ככל שיהיו: אבל, אדוני המלך, לא כולם של אדוני משרתים? מדוע אם כן דורש אדוני הדבר הזה? למה הוא יהיה א סיבת הסגת גבול לישראל? 21:4 אף על פי כן גבר דבר המלך על יואב. לכן יואב הלך, והלך בכל ישראל, ובא לירושלים. 21:5 ויתן יואב את סך מספר העם לדוד. וכל הם מישראל היו אלף אלף ומאה אלף איש שלף חרב ויהודה ארבע מאות ושבעים ואלפים איש ששלף חרב. 21:6 ולוי ובנימין לא ספרו בתוכם כי דבר המלך היה מתועב ליואב. 21:7 וירע אלהים בדבר הזה; על כן היכה את ישראל. 21:8 וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֱלֹהִים חָטָאתִי מְאֹד כִּי-עָשִׂיתִי זֹאת דָּבָר: אֲבָל עַתָּה, אֲנִי מְבַקֵּר אֶת עוֹן עַבְדְּךָ; ל עשיתי בטיפשות רבה. 21:9 וידבר ה\' אל גד רואה דוד לאמר. 21:10 לך והגיד לדוד לאמר כה אמר יהוה אני מציע לך שלושה דברים: בחר לך אחד מהם למען אעשה לך. 21:11 ויבא גד אל דוד ויאמר אליו כה אמר יהוה בחר. לְךָ 21:12 או רעב שלוש שנים; או שלושה חודשים להיהרס לפניך אויבים, בשעה שחרב אויביך עוקפת אותך; אחרת שלושה ימים חרב יהוה המגיפה בארץ ו מלאך יהוה משחית בכל חופי ישראל. ועתה יעצו לעצמכם איזה מילה אשיב לו זאת שלח לי. 21:13 וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-גָּד אֲנִי בִּמְצֹר גָּדוֹל, נִפְלַל עַתָּה. יד יהוה; כִּי גְדוֹלִים מְאֹד חַסְדּוֹ: אֲבָל לֹא יִתְנַח ליפול ביד האדם. 21:14 ושלח יהוה מגיפה על ישראל ויפלו מישראל שבעים אלף איש. 21:15 וישלח אלוהים מלאך לירושלים להשמידה וכמוהו משחית, ראה ה\', ויתחרט על הרע, ויאמר למלאך שהרס, די, הישארי עכשיו בידך. וה מלאך יהוה עמד ליד הגורן של אורנן היבוסי. 21:16 וישא דוד את עיניו ויראה את מלאך יהוה עומד בין הארץ לשמים, חרב שלופה בידו משתרע על ירושלים. ואז דוד וזקני ישראל, אשר היו לבושים בשק, נפלו על פניהם. 21:17 וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הָאֱלֹהִים הֲלֹא אֲנִי צִוִּיתִי אֶת הָעָם מְמוּספָּר? גם אני זה שחטאתי ועשיתי רע; אלא לגבי הכבשים האלה, מה הם עשו? תן ידך נא ה\' שלי אֱלֹהִים עָלַי וְעַל בֵּית אָבִי; אבל לא על עמך, זה צריך להציק להם. 21:18 ויצו מלאך יהוה את גד לומר לדוד את דוד צריך לעלות ולהקים מזבח לה\' בגורן אורנן היבוסי. 21:19 ויעלה דוד על דבר גד אשר דיבר בשם אדוני. 21:20 וחזר אורנן ויראה את המלאך; וארבעת בניו עמו הסתתרו עצמם. עכשיו אורנן דיש חיטה. 21:21 ובבוא דוד אל אורנן, ראה אורנן וראה את דוד, ויצא הגורן, וישתחוה לדוד בפניו אל קרקע, אדמה. 21:22 ויאמר דוד אל אורנן תן לי את מקום הגורן הזה. למען אבנה בו מזבח לה\': תיתן לי במחיר המלא: למען תישמר המגפה מהעם. 21:23 ויאמר אורנן אל דוד קח אליך ועשה אדוני המלך. מה שטוב בעיניו: הנה אני נותן לך גם את השוורים לשרוף קרבנות, וכלי הגורן לעצים, והחיטה לעצים מנחת בשר; אני נותן הכל. 21:24 ויאמר דוד המלך אל אורנן לא; אבל אני באמת אקנה את זה במלואו מחיר: כי לא אקח את אשר לך ליהוה ולא אקח קרבנות עול ללא עלות. 21:25 ויתן דוד לאורנן למקום שש מאות שקל זהב ביד מִשׁקָל. 21:26 ויבנה שם דוד מזבח ליהוה ויעלה עלה זבחים ושלמים, ויקראו אל ה\'; והוא ענה אותו מן השמים באש על מזבח העולה. 21:27 ויצו יהוה את המלאך; והוא החזיר את חרבו אל תוך ה נדן שלו. 21:28 בעת ההיא כאשר ראה דוד כי ענה לו יהוה ב הגורן של אורנן היבוסי, ואז הקריב שם. 21:29 למשכן יהוה אשר עשה משה במדבר ו מזבח העולה, היו באותה עת במעלה בגבעון. 21:30 אבל דוד לא יכול היה ללכת לפניה לבקש את ה\' כי פחד מפני חרב מלאך יהוה.